דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
נדרים · פרק אחד עשר
דף כה רמב"ן אלו נדרים. א"ר יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש ואלו הן נדרי עינוי נפש אמרה קונם:
ע"ב נ"י מתני' קונם שאני נהניתי מן הבריות הריטב"א ד"ה אמר רב יהודה אמר שמואל. פי' שהוא שנאוי לה:
שורה ב' משורות הרחבות ואלו היתה לה היתה אוכלת ממנו:
דף כו הריטב"א ד"ה ופרכינן סמוך לסוף הדיבור ולא חשיב דבר שאינו שלה ורבנן:
ד"ה גמ' כתב רבינו ז"ל וה"ה להיתר דכל היכא שהוא עצמו נשאל נ"ב פי' ששולח לב"ד חרטתו בכ"י המתקיימת בב"ד והוי כגופיה ומתירין לו אפילו שלא בפניו נ"י מתני' קונם. ולא דברים שבינו לבינה ולא איכפת לו לבעל אם:
ע"ב רמב"ן גמ' תניא קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך עושה לפיך ר' נתן אומר לא יפר:
הריטב"א ד"ה נדרה בו ביום. דגירושין בנשואין לאחר דמי כשתיקה:
דף כז נ"י ד"ה מאמר מרדכי סמוך לסה"ד ומאחר דהרשב"א מצא הדבר בראותו דברי הרמב"ם:
שורה ו' מסוף העמוד למעלה דהאי דהרמב"ם פסק:
ע"ב הריטב"א ד"ה כתב רבינו ז"ל ואין בכאן מי שיכחישנה אבל האיך תהא היא נאמנת:
סליק פירקא וסליק מסכת נדרים בריך רחמנא דסייען אמן: