דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
יבמות · פרק רביעי
ע"ב רי"ף כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימין כצ"ל נ"ב כן הוא במשנה במשניות ובגמ' ובודאי לא מיד הרי"ף סדר עקלקלות אלא רק ממעתיק שלא מדעת:
רש"י ד"ה באמצע יירש ותנתן לו וירשה כצ"ל:
דף יא ע"ב לשון ריא"ז ד"ה הרי זה נוטל תחלה כו' וי"א שהדין עם בני היבם נ"ב האי וי"א קאי על ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם בתר דפליג יבם בהדיה בנכסי מיתנא שמביא באות ג' וצריכין ליטול אלו הדברים מכאן ולקבען שם:
שלה"ג ד"ה אביו של יבם כו' עד סמוך לסוף הדיבור ואומר אני שאף כדין זה ראויין לדון בטומטום כטומטום בין הבנות של כל אדם כו' כצ"ל:
דף יב מתני' כתובה בחזקת יורשי הבעל נכסים הנכנסין והיוצאין כו' כצ"ל כמו בגמ' הכא ובכתובות נכסים בלא ו':
שה"ג ד"ה מיימוני וסמ"ג כתבו כו' ולזה הסכים הרא"ש וכי היכא דאיכא פלוגתא במתה כן בחייה ולפירות לרש"י חולקים כו' כצ"ל:
ד"ה כתב הרא"ש גרסינן בגמ' מאי שנא רישא כו' וגם רבה סתר לעיל דברי עולא כצ"ל:
שם בא"ד ובפרק הכותב הביא בהלכותיו פלוגתא דאביי ורבא ומילא ידעינן הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם:
חדושי א"ש מהר"ם אינו יודע להבין כו' היינו שינויא דרבה ומה שכתב אח"כ כו' כצ"ל:
ע"ב נ"י ד"ה גרסי' בגמ' אמר רבה אידי ואידי דנפלה כשהיא נשואה כצ"ל נפלה כשהיא שומרת יבם מן הנשואין כו' שלא נפלו לה בחייו גם מעצמו כו' כצ"ל:
דף יג שלה"ג ד"ה ור"ת פליג כו' ואההיא אמר רב אין כופין ר"ל אין כופין לחלוץ אי ניחא לתרוייהו ליבומי כו' כצ"ל:
שם בא"ד אבל בשאר אמתלא אין כופין אותו לחלוץ אפי' למשנה אחרונה והאריך כו' כצ"ל:
ע"ב רי"ף אי בעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ ואי בעי לההיא חליץ ואי בעי לההיא חליץ כצ"ל ונ"ב ע"ש בגמ' ובהגהת הב"ח:
נ"י גמ' הלכה כר' יהודה דיש זיקה ואלימא לאסרה עליו:
רי"ף מתני' שומרת יבם שקידש אחיו אחותה משום רבי יהודה בן בתירה אמרו אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה חלץ לה אחיו או כנסה יכנוס את אשתו כצ"ל כדאיתא במשנה במשניות ובגמ':
רש"י ד"ה גמ' הלכה כרבי יהודה דיש זיקה דאלימא לאוסרה עליו כצ"ל:
דף יד רי"ף מתני' היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהו לה שלשה חדשים אחד בתולות ואחד בעולות אחד גרושות ואחד אלמנות אחד ארוסות ואחד נשואות כצ"ל (גמ' ומשניות גמ' עירובין מ"ז):
שם או שהיה לה כעס על בעלה או שהיה בעלה חולה או זקן או שהיתה חולה או עקרה או קטנה או איילונית או זקנה כו' כצ"ל וכן הוא בגמ' כי למה יפסיק בו בינה לבינה:
ע"ב ר"נ ד"ה וכן מי שהיה נשוי כו' דלמא חליץ ואח"כ מייבם האחרת דקים ליה בלא יבנה כצ"ל ומן דקיימא עד דקים אני מוחק כי כרת מאי בעי הכא הלא הקרא נתקו ללאו וכן בגמ' איננו רק וקם ליה בלא יבנה:
דף יז רי"ף והוה ליה דבר שהיה בכלל מיתת ב"ד ויצא מכללם ללמד על כולן ולא תיליף לא יגלה כצ"ל ונ"ב וה"פ ולא תיליף מאשת אביו לא יגלה דהוה לשמעון התימני חייב כרת וכל עריות דדמי ליה דהוה בכרת ולא הוי ממזר מחייבי כריתות רק מחייבי מיתת ב"ד:
שם דאין למדין הלכה לא מפי משנה ולא מפי ברייתא כצ"ל וכן מעתיק הרא"ש: