דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
יבמות · פרק חמישי
רי"ף ומאי טעמא אמור רבנן האי ביאה פסולה יש אחריה כלום וכדתנן נתן גט ובעל וכו' ותנן נמי וכו' נ"ב כל זה אין בגמ' והם דברי הרי"ף עצמו שמפרש היכן מצינו ביאה פסולה יש אחריה כלום ומביא תחלה ביאה אחר הגט ומפני שזאת יכול היות אף ביבמה אחת ויבם אחד מביא מרישא דמתניתין נתן ובעל שמיירי ביבמה אחת ויבם אחד ולכן לא אמר נתן גט לזו ובעל את זו ואח"כ מביא ראיה על ביאה פסולה ביאה אחר מאמר ולא יכול להיות כי אם בשתי יבמות כי ביבם אחד ויבמה אחת הרי זו כמצותה ע"כ לא יוכל להיות ביאה אחר מאמר ביאה פסולה כי אם בשתי יבמות ע"כ מביא ראיה מסיפא שמיירי בשתי יבמות ומדויק בלישניה ותנן מאמר בזו ובעל לזו ופליאה דעת ממני למה מפרשים מפרשי הרי"ף על נתן גט ובעל כ"כ בשתי יבמות ואיך יכולים לפרש כן הלא אם כדבריהם ז"ל שמה שאמר הרי"ף וכדתנן נתן גט ובעל כמו כן מסיפא מייתי שמיירי בשתי יבמות היה לו לומר בכאן באותו הלשון עצמו שבמשנה נתן גט לזו ובעל את זו ועוד אם שניהם מסיפא שמיירי בשתי יבמות מייתי היה לו להקדים ולומר וכדתנן עשה מאמר בזו ובעל את זו צריכות שני גיטין וחליצה ואח"כ ותנן נמי נתן גט לזו ובעל את זו כמו שנסדרו במשנה. אב הרחמן רחם עלי מחכמתך תאציל עלי ומבינתך תבינני להבין דברי קדושים נ"ע והנ"י ז"ל שיכל לשונו הזהב "ותנן נמי לעיל" מה לו לדוחק זה הלא לשון הרי"ף מדויק שמביא כסדרן זה אחר זה כנ"ל:
ע"ב רי"ף ומ"ט אמור רבנן האי חליצה פסולה אין אחריה כלום כדתנן נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום נ"ב הכא נמי כיון דמביא הרי"ף בזה הלשון נתן גט וחלץ מרישא מביא וביבם אחד ויבמה אחת מיירי ומפרשים ז"ל גם בזה בשני ומקוצר השגתי אינני משיג מה מהם יהלוך אם יפרשו ביבם ויבמה אחדים ואין אחריה כלום כפרש"י במשנה דאי הדר ומקדש לה לא בעי' גט או יכולין לפרש דאי הדר עביד מאמר בשני' לא מהני:
דף כ לשון ריא"ז ואם הפילה כו' כתב הרא"ש ז"ל האי דקתני יוציא כו' ונראה דכופין אותו בשוטים אבל במילי הא אמר בסוף המדיר כצ"ל וכן הוא בתוס':
ע"ב ר"נ ד"ה ת"ר ת"ר נשאת לראשון כו' ואם הכיר בה אפילו כתובה גביא דהא ידע ומחל כצ"ל: