דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
גיטין · פרק שביעי
דף לד ע"ב רש"י צ"ל ד"ה מה מתנתו אם עמד חוזר כדאמרינן בבבא בתרא סה"ד ואח"כ ד"ה גזרה שמא יאמרו כו':
ר"נ ד"ה גיטו כמתנתו כו' והקשו עליו מדפרכינן בגמ' עליה ממתני' דתנן הרי זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק כו' כצ"ל:
דף לה ע"ב ר"נ ד"ה אמר רשב"ג מעשה בצידן כו' משמע להו דפליג אדרבנן נ"ב ולפי אשר בינותי בע"ד בפי' המשניות להרמב"ם החסורי מחסרא משתמע מאותו בבא הקודמת בסמוך לאחר שלשים יום אינה מגורשת דאמרינן קפידא הוי ה"ה על מנת שתתן לי איצטליתי סברי חכמים קפידא הוי דוקא איצטלית קאמר ולא דמים ודפח"ח:
דף לה שלה"ג ד"ה כתב הרא"ש והרי"ף ז"ל כתב כו' ואי גרסינן מגורשת לכל דבר מאי פריך חכמים היינו ר' יוסי נ"ב מגורשת לכל דבר הוא גירסת התוספתא ושם הגי' ר' מאיר אומר ספק ר' יוסי אומר בעילתה תלויה ושפיר פריך חכמים היינו ר' יוסי ודוק וע' ק"נ סי' ד' ד"ה מאי פריך חכמים היינו ר"י מה שמביא בשם הרשב"א וע' הרז"ה:
דף לו ע"ב שלה"ג כתב מיימון יש דבר שדומה לתנאי ואינו כגון המגרש לאחר זמן קבוע כגון כו' כצ"ל:
בא"ד שהמגרש על תנאי יש שם גירושין ואינן גומרים עד שיתקיים התנאי ולפיכך כשיתקיים התנאי נתגרשה אם היה הגט קיים אף מ"פ שאינו ברשותה ואינה צריכה לחזור וליטלו או להיות ברשותה אחר שנתקיים התנאי שהרי כבר הגיע לידה בתחלה בתורת גירושין כו' אבל התולה גירושין בזמן או בעשיית מעשה לא בא הגט לידה בתורת גירושין אלא בתורת פקדון עד זמן שקבע או עד שיעשה המעשה לכך כשהגיע הזמן צריך שיהא הגט ברשותה או שתחזור ותטלנו או שיהא במקום שיחדה אותו בו אע"פ שאינו רשותה כמו שבארנו ואח"כ תתגרש בו ואם נשאת קודם כו' כצ"ל:
ר"נ ד"ה ת"ר ה"ז גיטך והנייר שלי כו' מתקיף לה אביי אימר דאמר רשב"ג היכא דליתא בעינא אבל היכא דאיתא בעינא מי אמר אלא אמר אביי הא מני ר"מ היא כצ"ל:
דף לז שלה"ג התנה עמה כו' אבל לאחר ששלמו לה ב' שנים על כרחך לאו לשיעורא זוטא דהני ב' שנים איכוון אלא לכל זמן כו' כצ"ל:
ע"ב שם וכתב הרא"ש ז"ל ויראה לי עיקר הפוסקים כרבא דאע"ג דלא מסיק בתיובתא קשיא חזקה היא וכיון דדייקינן מתני' דלא כותיה האיך נפסוק כמותו לפיכך ראוי לפסוק כרבא לחומרא וכן פסק רמב"ם ז"ל נ"ב וע' ק"נ פרק ששי סי' י' ד"ה וכן פסק רמב"ם ז"ל:
ר"נ ד"ה ג' מאות ודאי עקר ליה לתנאי קמא כו' ולא דמיא לההיא דתניא בתוספתא דקדושין זה אומר במנה וזו אומרת במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ תבעו כו' כצ"ל:
שם ד"ה ואין אחד מן העדים הראשונים כו' וכל זמן שלא יבואו שנים ויעידו באחד מן התנאים כו' כצ"ל:
דף לח רש"י ד"ה והגיע לאנטיפרס כו' אבל לא הגיע לאנטיפרס וחזר ולאחר ימים הלך לגליל ונשתהה שלשים יום הרי זו מגורשת כו' כצ"ל:
שלה"ג כתב הרמ"ה דוקא שאמר כל זמן שאעבור ולא אמר מעכשיו אבל אמר לה מעכשיו אם אעבור או על מנת שאעבור בשעבר חל הגט למפרע כו' כצ"ל ונ"ב אם אמנם גם בטור סימן קמ"ד מעתיק הרמ"ה באותו לשון שמעתיק הש"ג כאן מוכח מתוכו ואין צריך ראיה שנשתבש וצ"ל כמו שהגהתי ובכ"ז נגד עיקוש הנה נמצא גם ראיה לזה בר"נ אשר עיניך לנוכח יביטו וז"ל ויש נוסחאות שגורסין בהך ברייתא ע"מ שאעבור:
ע"ב רש"י ד"ה לכי נפקא קאמר לה ואם מת בלילה לא הוי גט דבמתני' נמי אם אמר הרי זה גיטך כו' כצ"ל:
דף לט רי"ף מר סבר כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו והוה ליה כמהיום אם מתי מעכשיו אם מתי מר לא סבר כר' יוסי כצ"ל:
רש"י ד"ה מר סבר מאן דשרי סברי כר' יוסי דאמרינן בבבא בתרא כו' כצ"ל:
שלה"ג ור"ח פי' שאם נתן גט לאשתו ואמר הרי זה גיטך אחר השבוע אינו גט עד שיעבור שנה שמינית וחדש ראשון שנה שניה אם אמר לאחר שנה וכן באידך כו' כצ"ל:
שם בא"ד ואם היה בדעתו עד שתעבור שנה שמינית היה אומר שנה אחר השבוע ע"כ כצ"ל:
שם בא"ד כתב מיימ' אמר כתבו גט לאשתי לאחר שבוע אין כותבין ונותנין עד שנה לאחר השבוע אמר לאחר שנה אין כותבין עד לאחר חודש שלאחר השנה ובחודש אין כותבין ונותנין אלא עד אחר שבת שבחודש השני כו' כצ"ל: