דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
ברכות · פרק ששי
הרר"י ד"ה על פירות האילן אומר בפה"ע ובגמ' אמרינן נ"ב דף מ':
ע"ב הרר"י ד"ה כאן קודם ברכה כו' ומאי דאמרינן בשבת קי"ט בבעה"ב של לודקיא כו' ולאחר הברכה היו אומרים שנתנה לבני אדם ובהיתר יאכלו מה שיאכלו שכבר ברכו עליו התחלה כך פי' רבינו יצחק הזקן ז"ל ע"כ כצ"ל להבין דברי הרר"י הנ"ל וטוב הגהתי קבלתי מרש"א שם בח"א שמפרש שעל זה השלחן הזהב לא היו אוכלין עליו אלא מביאין לכבוד שבת והיה עומד בשעת קידוש ואחר ברכת המוציא מסלקין אותה ואוכלין על שולחנות קטנים שהיה לפני כל אחד ושפיר קאמר רבינו יצחק הזקן והמה דברי תוס' כאן לה:
ד"ה כאן שכשהיו מסלקין אותו השלחן הזהב בתחלת סעודתן היו אומרים השמים שמים וגו':
שם הרר"י ד"ה שמן זית מברכין כו' ובגמ' שואל למה לא תקנו לומר עליו ב"פ עץ זית כצ"ל:
דף כט בשה"ג אות א' או ב' ד"ה הראב"ד כתב כו' וצ"ע בדברי הרא"ש כו' עד סה"ד ע' מעי"ט שמתרץ תמיהתו והתפארת שמואל מבטלו:
שם דיבור שאח"ז לשון ריא"ז תחלת הדיבור אני מוחק שאין לו מקום והתחלת הדיבור הוא על הקפריסין מברך בורא פרי האדמה כו':
דף ל רש"י ד"ה חביצא שלנייקוק שמפררין לחם באלפס כצ"ל:
הרר"י ד"ה ולפיכך נראה שהפי' הנכון כו' אם לא יהיה כדי ללמד שום חידוש אלא ודאי משום דברייתא כו' נ"ב ע' מעי"ט סעיף ד' ברא"ש סי' י' שתמה על דבריהם:
שם הרר"י ד"ה טריתא פטורה מן החלה כו' פרש"י ז"ל שבכירה עצמה עושין גומא נ"ב ברש"י שלפנינו כתב האי פירושא על טרוקנין והוא סבא דארעא והוא הוא שקורא הרי"ף טרותא דארעא לקמן אבל טריתא דאביי מפרש רש"י כמו שנעתק ברש"י כאן על הרי"ף מרתח גביל ובגמ' גביל מורתח והמחבר בעצמו מפרש לקמן כך ד"ה האי טריתא דארעא וכו' לדעת רש"י ז"ל צריכין אנו לומר וכו' ע"ש ונראה בעליל שמה שכתב כאן מאי טריתא מרתח גביל פרש"י ז"ל שבכירה עצמה וכו' לא מתר"י יצאה אלא נשתבש ע"י מעתיק:
בא"ד דחד אמר זה וזה לפטור וחד זה וזה לחיוב נ"ב פי' בין נתן קמח על הרותחין בין נתן רותחין על הקמח:
ע"ב הרר"י ד"ה הא דובשא דתמרי כו' כשאינו בעין נ"ב היינו שנתן לתוכו מים (תוס'):
דף לא הרר"י ד"ה אני ראיתי את ר' יוחנן שאכל (כזית שיבוש) זית כו' הנה שהירושלמי סובר דר' יוחנן לא איירי בזית גדול אלא בזית אחר נ"ב אם כונתו אלא בקטן היה להרר"י לומר אלא בזית קטן או עכ"פ בזית סתם ומדאמר אלא בזית אחר משמעו דרוצה לומר דלא איירי כלל בפרי ששמו זית אלא בפרי אחר שהיה בו שיעור זית אכל כמו שרוצה להשוות גמ' דידן עם הירושלמי דירושלמי מיירי בפרי אחר כגון רימון או ענבה או גודגדניות שדרכן לאכול עם הגרעינין אבל מלשון הירושלמי שמעתיק תוס' והרא"ש מיירי גם הירושלמי בזית הפרי ששמו כן ממש ומתרצים להשוות הבבלי והירושלמי באופן אחר ע"ש. אחרי כותבי היה לבי נוקף שיש לבע"ד לחלוק ולומר שהרר"י מדייק וכתב אבל לענין הדין אפשר להעמיד ולא כתב סתם אבל אפשר להעמיד משמע דלא בא להשוות התרתי גמרות אלא הגמרות ודאי פליגי אך אנחנו יכולין לצאת ידי שניהן במין זה כבבלי ובמין זה כירושלמי וב"ה מצאתי בכ"מ ברכות פ"א הלכה ב' כותב שרבינו יונה מיישב בענין דלא פליגי הירושלמי על גמ' דידן:
ע"ב רש"י ד"ה מניח פרוסה תחת השלמה ובוצע או משתיהן:
או מן השלמה כצ"ל וסה"ד:
שם הרר"י ד"ה ולפי דברינו למדנו מכאן וכו' אלא דינם כפרוסה וכו' נ"ב היינו לסתם אדם אבל י"ש מקיים שתיהן:
דף לב טול כרוך טול כרוך כן הוא גי' הרי"ף והרמב"ם ויש לפרש על שם שאין רגילין לאכול פת בלא לפת או מלח שעמו כדלקמן לכך נקרא בשם כריכה שכורכין דבר אחר עם הפת (מעי"ט) ולא ניחא להו גי' הגמ' טול ברוך כי משמעו טול ברוך שיברך ולא צריך ברכה כי הבוצע מברך ומוציא כל המסובין עמו ורש"י דחק לפרש טול ברוך טול מפרוסת הברכה ומה שברש"י על הרי"ף כ"כ טול כרוך ממדפיסי ווילנא יצא זה השיבוש כי ברש"י צ"ל כמו ברש"י בגמ' טול בריך וכן הוא גם ברש"י ברי"ף בדפוסים ישנים:
שם ברי"ף ת"ר ועל דבר שאין גידולו מן הארץ כו' ועל הגבינה ועל הביצים ועל הדגים נ"ב גם תינוקות של בית רבן יודעין שהאי ועל הדגים מיותר ובגמ' ורא"ש ליתא:
הרר"י ד"ה מתני' בירך על פירות האילן כו' על החומץ ועל הנובלות פי' נובלות הפירות שנפלו קודם בישולן נ"ב ע' הרע"ב ותוס' רע"ק:
הרר"י ד"ה גמ' מחלוקת כשברכותיהן שוות כו' ונראה למורי הרב נר"ו כו' אותו שהוא יותר תדיר עליו יש להקדים כו' ואע"פ שאינו רוצה עתה לאכלו כצ"ל כן הוא ברא"ש:
דף לג הרר"י ד"ה אמר רב פפא הלכתא כו' פרש"י ז"ל כגון שהביאו תאנים וענבים כו' נ"ב רש"י שם ד"ה אין טעונין ברכה כתב כל מידי בין פירות בין מזון שהביאו ללפתן מזה מעתיק הרר"י תאנים וענבים כו':
שם הרר"י ד"ה שלא מחמת הסעודה כלומר כו' ויש סיוע לדינים הללו מן הירושלמי דגרסינן התם רב הונא אכל תמרי על פיסתיה (נ"ב פי' עם חתיכת לחם) אמר ליה רבי חייא בר בא פליג את על רבך שבקיה בתכא ותברך עלייהו תחלה וסוף אמר ליה אינון עיקר גינוסתין פי' רב הונא כו' אתה חולק על רבך רב כו' וכל האמוראים האחרים שאמרו (כאן בגמ' שלנו לעיל) הביאו לפניהם תאנים וענבים כו' נ"ב הנה לעיל לא נזכר שם רב אלא רב הונא והמעי"ט כתב על זה ויתכן שהרר"י גורס לעיל הביא לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה אמר רב טעונין כו' אבל מה מועיל לנו אם כך היה להרר"י הגי' שעיקר דבריו מוקשה שלעיל אמר רב טעונין ברכה לפניהן ולא לאחריהן ור"ח מוכיח פליג את על רבך שבקיה בתרא ותברך עליהון תחלה וסוף והנה מה שכתב הרר"י חולק את על רבך רב נכון וכן פי' שם פני משה אבל אין ענין לדלעיל אשר בתלמוד שלנו אלא שם בירושלמי איתא קודם לזה משמיה דרב דבכה"ג מברכין לפניהן ולאחריהן אתמהא:
ע"ב ברי"ף בתר דגמר סעודתייהו אייתו לקמייהו מידי למיכל שקל רב פפא וקא אכל כו' כצ"ל כמו בגמ':
הרר"י ד"ה אמר ליה רב נחמן עדיין מר כפין הוא שאין זה חשוב לך קביעות כצ"ל:
בשה"ג אות ב' מיימ' וטור השוו כו' ורבי' מחלק נ"ב מדכתב הכא כל זמן שלא נטל ידיו לברכה מצי אכיל ולקמן דף ל"ד כתב כיון דאמריתון הב לן ונברך איתסר לכו למשתי וכן הלכתא:
שם אות ד' בפי' פרפרת רבו הדעות ומה שיש להקשות מדברי הרא"ש לדבריו ממש כצ"ל:
דף לד הרר"י ד"ה ואומר רבינו יצחק ז"ל כו' ויש שהיו מעמידין המשנה בברכת המוציא בלבד והיו אומרים דברכת מזון כצ"ל ונ"ב פי' הא דקאמר רב אדא ואפילו ברכת מזון לא גמרינן ר"ל ברכת מוציא ע"כ ברור:
ע"ב הרר"י ואומר רבינו יצחק הזקן ז"ל שאפילו כיון שהסכימו ביחד ואמרו נאכל כאן נ"ב כצ"ל וכן הוא ברא"ש:
שם ד"ה וחכמי לוניל שאלו כו' וכל אחד ואחד צריך לברך לעצמו כן צ"ל:
שם שה"ג אות ג' או ד' פי' רש"י ג"כ כו' ורבינו אלחנן כתב דבין הוא פנוי בין אינו פנוי לעולם פלגין כו' כצ"ל:
שם השגת הראב"ד ד"ה שמאחר וכו' ועד שלא נתברר מי הוא המברך על היין איך יפול עליו והוא אומר כצ"ל וסה"ד עליו נמחק:
עוד שם כדרב חייא בר אשי דאמר הנוטל ידיו באחרונה וכו' להכי אמרינן כצ"ל:
דף לה ע"ב הרר"י ד"ה כל שהוא משבעת המינים כו' הה"נ רבנן דאמרי ברכה אחת מעין שלש לאו דוקא בשבעת המינים בלבד אלא בכל מילי כו' נ"ב דכיון דלרבנן וברכת לא קאי אלא על הלחם בלבד ולא על שבעת המינים א"כ כל מילי שוה לשבעת המינים:
שם ד"ה כי אל טוב מטיב אתה מעין ברכה אחרונה כצ"ל (מלא הרועים) (ואחרון צ"ל ראשון) ברי"ף ומי איכא מידי דהוי מליח עיקר ופת טפל אמר רב אחא בר ר' עולא בפירות גינוסר שנו ע"כ ובהרר"י בפירות גינוסר שנו נ"ב לפי פי' הרר"י נשאר קושית תוס' ד"ה בפירות גינוסר ליברך על הפירות ויפטור הכל גם הלשון אינו מדויק והיה צריך לומר מי איכא מליח דהוי עיקר והפת טפל אבל לפי' התוס' והרמב"ם הפי' יותר מפורש שפיר גם הלשון מי איכא דבר מאכל שצריך לאכול אחריו כל כך מליח עד דהוי דבר המליח עיקר והפת טפל:
דף ל"ו הרר"י ד"ה ולא פליגי הא לן והא להו כו' וכשמביאים פירות ח"ל לא"י (בן אריה) מגיה לח"ל מא"י: