דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
ברכות · פרק חמישי
דף כד ע"ב הרר"י למאי נפקא מינה לבטולי הא מקמי הא כלומר לבטל זמרן גברי וענין נשי כדי שלא יבואו לעשות בענין אחר שהוא כאש בנעורת והוא יותר קשה כו' נ"ב לע"ד האי פירושא מוקשה כי אף אם לא יבואו לעשות היותר חמור גם פריצותא לחוד יש לבטל אבל רש"י פירש שם בסוטה דף מ"ח אם אין שומעין לנו לבטל את שתיהן נקדים לבטל את שהוא כאש בנעורת ע"כ:
דף כה הרר"י ד"ה שאפילו רואות טפת דם כחרדל וכו' וביום השני נעקר מעט ויצא בבית האמצעי נ"ב הוא העלייה כי החדר לאחוריה והפרוזדור לפניה והעלייה על גביהן ותקרת החדר גבוה מתקרת הפרוזדור נקרא העלייה אמצעי:
שם בא"ד ושכבת זרע סמוך לג' ימים של תשמיש מטמא מפני שמסריח אבל מג' ימים ואילך אינו מסריח שנקלט נ"ב שמסריח פי' שעומד להסריח אבל עדיין לא הסריח:
אינו מסריח פי' אם לא הסריח אחר ג' ימים אינו עומד שוב להסריח אלא שנקלט ונעשה עובר ואם הסריח אחר ג' ימים ידוע ש"ז שהסריח אינה מטמא:
עוד נ"ב לשון הר"נ הלכות נדה שבועות פ"ב נוח יותר שמפרש כהרר"י ובקצרה וז"ל ורבותא דטיפת דם כחרדל היינו משום דהוה מצי למימר דבדם מרובה דוקא הוא שראוי להחמיר בו דשמא יצא מן המקור בג' ימים זא"ז ושהה בפרוזדור שהוא כמו שיצא לחוץ כדדרשינן לעיל וצריכה מן התורה ז' ימים נקיים אם היא בימי זיבה ולהכי נקט טפה כחרדל אע"ג דודאי אינה אלא ראיה אחת ע"כ:
ע"ב ברי"ף וכן אל יפטר אדם מחבירו לא מתוך שמחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש כו' כצ"ל:
רש"י שם ד"ה יכול משבא לגולה אז הוחלה כלומר התחיל בתפלה אבל קודם לכן לא היה מתפלל ע"כ נ"ב ע' מעי"ט ותפארת שמואל על הרא"ש הרר"י ד"ה רבנן עבדי וכו' אלא הנכון כגי' הספרים שגורסין כו' אלא מתוך שמחה נ"ב כן הוא לפנינו בעמוד אצל אין עומדין להתפלל אלא מתוך שמחה של מצוה וע' רש"י בגמ' שפירש בטוב וגם הרא"ש מפרש כמוהו והרא"ש גורס כ"כ אצל אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך שמחה כאות נפש הרר"י:
בא"ד שאין סוף דבריו ארוחת תמיד נתנה לו שהיא מפלת יהויכין אלא כצ"ל:
הרר"י ד"ה מפני הכרעות כו' ונוכל לפרש דהני הכרעות והשתחויות אחר סיום התפלה של שמונה עשרה היה עושה אותם נ"ב פי' בתחנונים שהיה אומר אחר י"ח ברכות ורא"ש) כמובא בש"ג ציון ג':
דף כו ברי"ף תניא ר' אלעזר אומר לעולם ישאל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל פי' שמונה עשרה שנאמר תפלה לעני כי יעטוף פי' רש"י עטיפת נפשו ודאגת לבו ישאל תחלה והדר לפני ה' ישפוך שיחו יתפלל שמונה עשרה:
שם אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר פי' רש"י אם היה משכח תלמודו מאריך בחונן הדעת אם בעל תשובה הוא מאריך בהרוצה בתשובה וכן כולן:
שם ברי"ף כי קא אמרינן בפסוקי דזמרה ומאי ניהו מתהלה לדוד עד כל הנשמה תהלל יה נ"ב בגמ' ליתא ומאי ניהו ורש"י ד"ה בפסוקי דזמרה מפרש שני מזמורים של הלולים הללו את ה' מן השמים הללו אל בקדשו והרי"ף מפרש מאי ניהו דלא כרש"י:
הרר"י ד"ה ואין שיחה אלא תפלה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה יש שואלין כו' נ"ב לעיל כו':
תוס' ד"ה ואין משני שמצינו כיוצא בו ובתוס' בע"ז ד"ה ואין משני כמו הרר"י כאן תרוייהו איצטריך רק עושה הצריכותא באופן אחר:
שם הרר"י ד"ה אל ישאל אדם צרכיו כו' ואמרו הגאונים ז"ל דדוקא צרכי יחיד אבל צרכי צבור מותר נ"ב גם צרכי צבור אינו מותר אלא כשאומרין אותן בסוף הברכה כדלעיל אם בא לומר בסוף כל ברכה מעין כל ברכה וכפי' הרר"י דין השני:
שם ד"ה והאמר מר הקורא כו' וקס"ד דמגומרי הלל דהללויה הללו עבדי ה' קאמר כצ"ל ויש לשאול מ"ט אמרו שמחרף ומגדף נ"ב רש"י מפרש שם שנביאים הראשונים תקנו לומר בפרקים לשבח והודיה כדאמרינן בערבי פסחים וזה הקוראה תמיד בלא עתה אינו אלא כמזמר שיר ומתלוצץ ע"כ ובח"א מהרש"א מפרש משום דהלל נתקן בימים מיוחדים על הנס לפרסם כי הקב"ה הוא בעל היכולת לשנות טבע הבריאה ששינה בימים אלו ונמצא מי שאומרו בכל יום לא יתפרסם אומרו על הנס גם בימים הראוים לפרסם נסי השי"ת וה"ז כמחרף ומגדף שאין בידו חלילה לשנות טבע הבריאה ומשני בפסוקי דזמרה כפי' רש"י ב' מזמורים של הילולים דאינן באים לפרסם נסיו אלא שהם דברי הלול ושבח דבעי בכל יום כדאמרינן לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל ע"כ:
ע"ב רי"ף אמר רב יצחק ראה שוורים פוסק דתני רב אושעיא כצ"ל וכן הוא בגמ' וברא"ש אלא שברא"ש שיבוש אחר שמעתיק דתני רב יוסף:
שם אתמר נמי א"ר בנימין בר יפת שאל ר' אסי נ"ב בגמ' איתא שאל ר' יוסי וכן ברא"ש וכבר אמרתי אשר מהרא"ש נוכל להעמיד הגי' בהרי"ף כי בכתבו הרא"ש ספר רי"ף פתוח לפניו ומעתיק ממנו כלשונו וגירסתו א"כ כשברא"ש איתא ר' כן היה ברי"ף שלפניו והספרים שלנו נשתבשו את ר' יוחנן בצידון ואנא שמעית המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס אמר ליה אין המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס נ"ב כן האי אין דכוותיה דבגמ' המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס או לא ואמר ליה צריך שיבדיל על הכוס אך מהגמ' הרוצה לעקש יאמר שאין ראיה שלהרי"ף היתה גי' אחרת אבל מדמעתיק הרא"ש גם כן א"ל צריך שיבדיל על הכוס ראיה גדולה שבהרי"ף שלפני הרא"ש היה כן ועוד אם נאמר אין המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס פירושו לא צריך איך אחר והם אמרו המבדיל צריך שיבדיל ואמר אתמר נמי א"ר בנימין וכו' אין זה נמי אלא ההיפך על כן האי אין עומד למחוק מהיום שלא יבוא כלל בדפוס אך יש עוד עצה שלא נפרש אין לאו אלא אין (יא) ובלאו הכי אם היה פי' אין לאו היה הלשון אומרת א"ל המבדיל בתפלה אין צריך להבדיל על הכוס ותל"מ:
הרר"י שם ד"ה לא קשיא הא דאפשר כו' דכיון שיכול להתנצל מובן אשר הוא שיבוש וצ"ל שיכול להנצל:
שה"ג אות א' או ד' תוספתא נ"ב מובא בתוס' סוטה ל: והתוס' מפרש כמו שאנו נוהגין לומר אז ישיר בבהכ"נ ביום המילה ורש"י פי' כשירה על הים דאמרו כולהו בהדי הדדי אחר שפתח משה רק הפתיחה:
דף כז בעו מיניה מרב ששת טעה בזו ובזו מהו מציין בספרי רי"ף באות א' או בכוכב להרמב"ם מיי' פ"ו מה' תפלה נ"ב להד"ם אין ברמב"ם זכר מזה גם בגמ' העין משפט אינו מציינו להרמב"ם:
הרר"י ד"ה ומהיכן הוא מתחיל כו' ובירושלמי מפרש דברכת יוצר אור אם טעה באופנים או מאופנים עד סוף הברכה אין צריך לחזור אלא מלאל ברוך ואילך וכו' כן הוא הלשון:
הרר"י וכל הבא אליו מוצא השער סגור ואומר אני בעז"ה רק אוסיף קו עקום על ראשו של או' ויהיה נקרא אומר וכך פירושו אם טעה באופנים אומר באופנים חוזר ומתחיל והאופנים עד סוף הברכה פי' ואם אופנים אמר כולו כדבעי וטעה עד סוף הברכה היינו בלא"ב עד סוף הברכה אינו צריך לחזור אלא מלאל ברוך ואילך דמשם ואילך כתחלת ברכה הוי וכן פסק הב"י והרמ"א ומ"א ובאה"ט ורמ"י ולא כד"ח שעושה לרמ"י טועה וגם לפי אשר פירשתי בעז"ה דברי הרר"י מקיים הרר"י את פי' הפ"מ שם ופי' החרדים שם ששניהם אמת:
שם הלאה בהרר"י לקרות עם הא' חדא שדרך הוא שהעולה קורא עם החזן כצ"ל:
שם הרר"י ד"ה וכל האומר שמע שמע כו' ורבני צרפת ז"ל מפרשים ההיפך נ"ב ורש"י הוא מנייהו:
ע"ב רי"ף א"ר תנחום אריב"ל המתפלל וכו' נ"ב הוא בגמ' לעיל כ"ח:
ופי' רש"י שם ד"ה איסר שני קמטים אחד מלמעלה ואחד מלמטה וכאיסר רוחב בשר באמצע:
דמצער נפשיה. שניכר שהוא חפץ לכרוע אלא שהוא מצטער. ופרש"י שמעתיק הרר"י בד"ה עד שיראה לא ראיתו מקום מוצאו:
שם ברי"ף המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחריו ואח"כ יתן שלום ואם לא עשה כן ראוי לו כאילו לא התפלל נ"ב שם ביומא בגמ' איתא ראוי לו שלא התפלל ופי' רש"י כלומר נוח היה לו אם לא התפצל כמו ראוי לו שלא בא לעולם ובד"ה ואם לא עשה כן פרש"י נראה כמו שלא נטל רשות להפטר:
דף כח א"ל מי סברת לימין דידך לשמאל דידך קאמינא דהוא ימינו של הקב"ה פרש"י שם שהמתפלל רואה עצמו כאלו השכינה למול פניו שנאמר שויתי ה' לנגדי גו':
שם הרר"י ד"ה בבית שיש לו חלונות אפשר לומר שהטעם הוא כו' נ"ב ורש"י מפרש שגורמין לו שיכוון לבו שהוא מסתכל כלפי שמים ולבו נכנע: