אור ברסלב
דבש תמר - ב (ריף) ברכות › פרק שמיני

דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים

ברכות · פרק שמיני

פרק שביעי

שה"ג שם אות א' או ג' ד"ה התוס' וסמ"ג כו' בסה"ד ומיהו לכתחלה טוב לקדש קודם כדחזינן דסברי ב"ה שמוזגין כו' כצ"ל כאשר עינינו לנוכח יביטו במתניתין:

ע"ב שה"ג אות א' או אות ב' ד"ה כתב הרא"ש ירושלמי כו' וראיה מהא דאמר בפ' ערבי פסחים הא דתנן והשלישי אומר צ"ל ובשלישי אומר:

שם בסה"ד היה להם לתקן (עליו שיר אחד) צ"ל על שיר אחר:

דף מג שה"ג אות א' או ב' ד"ה ואם אין לו יין כו' וכתב מהר"ם שצריך ליזהר הוא בטור א"ח סי' רצ"ט פי' כשמסדר שלחנו במוצ"ש צריך ליזהר כו':

שם בהשגת הראב"ד ד"ה כשאוכל לא היה צריך לומר כו' אשכחינהו דקאמרי ברוך עונה אל ברוך ומבורך. בגמ' וברי"ף איתא דקאמרי ברוך אומר ברוך ומבורך:

ע"ב ברי"ף בין מלוזמא של צפרי למלוזמא של טבריא כאן פי' רש"י כלי מדה ובגמ' פי' משקל ובערוך פירש מטבע כפי' הרר"י:

דף מד רש"י ד"ה בא להן בתוך המזון צ"ל כמו במשנה בא להם יין בתוך המזון:

שם ד"ה זו ברכת המזון שמברכין לבסוף נ"ב ע' מעי"ט:

הרר"י ד"ה ולענין לברך על מים אחרונים כו' ונתן סימן לדבר בשמתא כר"ש נ"ב הוא בגמ' חולין קכ"ז הגליון מהרש"א מגיה כאן בשמעתא נרש נראה מפני שראה כן בהרא"ש אבל אשתמיטתיה הגמ' דחולין הנ"ל נרש הוא עיר שיושביה לא מעלי ולייט אותם ואומר בשמתא נרש ומביא כאן לסימן שלא לברך לא נטילה ולא רחיצה ולא שטיפה שר"ת נ'ר'ש':

ע"ב הרר"י ד"ה לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל אבל בין תבשיל לגבינה חובה כו' ומה שלא דקדק בלשון ולא אמר (כצ"ל) בין גבינה לתבשיל מפני שבכאן (פי' מפני שרב נחמן דף קה: שם ומובא ברי"ף כאן) לא היה מדבר אלא בענין הנטילה ומפני שלא מדבר בהפרש שיש בין גבינה לבשר או בין בשר לגבינה לא חשש אבל רב חסדא שם ק"ה ע"א אומר הדין שיש בין בשר לגבינה או בין גבינה לבשר דקדק בלשון. כן צריך הכל להיות והשאר אני מוחק עד וי"מ:

ברי"ף אתמר חמי האור נ"ב ע' תוס' שם ד"ה חמי האור:

דף מה רש"י ד"ה ופליגא דרב נחמן. דרב נחמן סבר גסות הרוח הוא כו' כצ"ל ד"ה וש"מ מדבריך כל אחד ואחד לחודיה לאחריהן ולא יצא האחד בברכת חבירו ש"מ בשנים שאכלו מצוה ליחלק הואיל ואין כאן ג' כצ"ל כל הדיבור זה מוגה:

ברי"ף ת"ר קידוש ידים במקדש עד לפרק בחולין עד לפרק לתרומה עד לפרק נ"ב בגמ' שם בחולין הסדר חולין תרומה קידוש ידים. ולפי' רש"י נכונה הגי' הזו שבגמ' שם שגבול הנטילות כסדרן א' עד קשרי השניות שבאצבעות ב' למעלה קשר והוא עד קשרי השלישית ג' כל היד וגי' הרי"ף מיישב הרר"י לקמן על פי פי' אחר:

הרר"י ד"ה כל שטיבולו במשקה צריך נטילת ידים פירוש עיקר נ"י כו' ע"א כתב חדושי אנשי שם בשם מהר"ם נ"ל שבא ליישב כו' נ"ב ולענ"ד בא ליישב שכל האי מימרא דרב אושעיא כל שטיבולו אין שם בחולין ע"כ מפרש שיש לו שייכות לאידך דרב אושעיא לא אמרו נטילת ידים לפירות לפיכך סמכינהו הרי"ף אהדדי:

שם הרר"י ד"ה ושמע מינה אין זימון לפירות כו' וממה שלא עשו ובירך כל אחד לבדו (שמפני) (צריך להיות) ש"מ מפני דמצוה ליחלק עשו כן:

ע"ב הרר"י ד"ה לתרומה עד לפרק כו' ובגמ' אמרינן כו' נ"ב ע"ש חולין ק"ו ע"ב הגי' משונה מכאן:

ברי"ף ואסיקנא משום ריב"ל עד לפרק בין לחולין בין לתרומה נ"ב בגמ' שם איתא בין לחולין בין לתרומה לחומרא כמו שמעתיק הרר"י ולקמן מפרש הרר"י שלפי' הרי"ף ניחא דלא גריס לחומרא:

הרר"י ד"ה ואיכא למידק למה לא אסר כו' דתנן במסכת ידים סוף פ"א מוטה חבית על צדה ונוטל נ"ב וע"ש פי' הרע"ב:

שם בא"ד כדי שיוכל המים לצאת מעצמו כצ"ל:

דף מו הרר"י ד"ה קפדיתו אשיעורא כו' סה"ד אבל כשלא היה בו בתחלה חצי שיעור לאחד נ"ב מוקשה והב"י מעתיק אבל כשלא היה בו בתחלה שיעור אחד. ושפיר נכון:

שם שה"ג אות ב' או ג' ד"ה לפרש"י כו':

שם בסה"ד ר"ת ורשב"א ז"ל כתבו דש"ד ליטול מים מן הכלי (על) אל ידו אחת ולתת על ידו השנית כצ"ל:

שם סה"ד ומרדכי כתב דאין נכון לעשות כן נ"ב לפנינו במרדכי איתא אסור לעשות כן:

דף מו ע"ב הרר"י ד"ה את לחמם טמא כלומר כשאוכלין בלא ניגוב ידים לחות המים מטמא נ"ב לחמם נוטריקון לח מים ע"כ:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה