אור ברסלב
דבש תמר - ב (ריף) ברכות › פרק שביעי

דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים

ברכות · פרק שביעי

פרק ששי

הרר"י ד"ה מעשר ראשון שנטלה תרומתו כו' וקמ"ל שאע"פ מכאן עד סה"ד הלשון צריך תיקון וכצ"ל וקמ"ל מתני' שאע"פ שהפקיע מיניה מצות תרומה גדולה אפ"ה כיון שלא היה דגן בשעת נתינה ללוי המעשר וניטלה תרומת מעשר שהגיע חיובה לא דיינינן ליה איסור ומצטרף עמו לזימון:

ע"ב רש"י ד"ה מצוה לחלק ולברך כל אחד לעצמו בין ברכת המוציא בין ברכת הזימון כצ"ל. מרש"י בגמ' שם ד"ה קורין לו להודיעו שהן רוצין לזמן ויפנה עליהם במקום מעמדו ודי להם בכך סה"ד כצ"ל:

הרר"י עד כמה מזמנין כו' דאלמא דכשיעור זית דיינינן ליה אכילה כצ"ל:

שה"ג אות א' או ה' רש"י כתב סה"ד ודברי התוס' ורש"י דף מ"ה נראה כדברי מיימון כצ"ל:

דף לז לשון ריא"ז לפי שברכת הטוב והמטיב כו' וכן נראה בעיני עיקר שאין לענות אמן אחר גאל ישראל של שחרית שאין ראוי להפסיק בינה לברכה ממה שאין ראוי להפסיק בין גאולה לתפלה כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה ורב ששת אמר עד שיברכו כו' והם גומרין ברכת המזון וכן פי' בעמוד כצ"ל:

שם ד"ה בלשון זכר כדאמרינן שנים ושלשה הוה ליה למימר שתים ושלש נ"ב אין הכי נמי שרש"י גורס שתים ושלש:

ברי"ף והכין פירושא ב' וג' מאי ב' וג' הכין פירושו שאכלו אנשים הרבה אין נ"מ כמה היו משלשה ואילך ואין אחד מהן יודע כו' כך פירוש דברי הרי"ף לפי שמפרש הרא"ש:

שם הרר"י עד היכן כו' נימא כתנאי דתני חדא ב' וג' שאכלו מברכין ברכת המזון הרא"ש מעתיק דברי הרי"ף שנים ושלשה מברכין ברכת המזון ותניא אידך שלשה וארבעה וכן צ"ל גם כאן ברי"ף שאכלו נמחק:

דף לח הרר"י ד"ה להיכן הוא חוזר כו' ואין זה נכון שמאחר שאכל אחר כך האיך אפשר לומר שלא יאמר ברכת הזן שהוא מן התורה כצ"ל ואשר בינתים מחקתי כי שפת יתר הוא שם ד"ה מהו אומר בבית האבל הטוב והמטיב וכו' פי' ת"ק סבר כו' עד סה"ד נ"ב מעי"ט משיג על זה מהגמ' ע"ש:

שם ד"ה שנים ממתינים זה לזה בקערה כלומר בשעה ששותה האחד או חותך הלחם או ממתין שיתנו לו מן הפרוסה של המוציא יש לו לחבירו להמתינו מפני דרך ארץ כצ"ל לאשר בדפוס נפל בזה איזה שיבושים העתקתיו כיאות:

שם ד"ה ואם בא לחלוק כבוד כו' כלומר אם אחר שבצע כו' מעי"ט משיג על האי פירושא ומחזיק בפי' אחרון שבתוס' ד"ה אין המסובין בסה"ד ומפרש דברי הרא"ש כ"כ כזה ומביא שגם הטור פי' כן ע"ש בתוס' דף מ"ז: שם בהשגת ד"ה ועל ההוא וכו' אבל בחיי ראשי ערב הוא עלי נ"ב פי' מתוק הוא עלי שה"ג אות א' כתב הרא"ש כו' וכן כתב הראב"ד ז"ל דכיון שהפסיק יצא ידי ברכה למפרע נ"ב פירוש יצא ידי ברכת המזון על מה שאכל למפרע:

שם לקראת חתן דצריכין ברכה כצ"ל:

שם איך יתכן שאוכל באמצע הברכות כצ"ל:

שם כמו שפי' רב אלפס ז"ל דמיירי כאותו שאומר נברך שאכלנו משלו כצ"ל:

שם מ"מ כיון שאכלו אח"כ צריכין לברך ברכת הזן דג' ברכות דאורייתא נינהו ולא מסתבר שיצאו ידי ברכת הזן במה שהפסיקו להג' באמצע סעודתן דוק ותשכח איזה תיקונים שתקנתי בעז"ה בזה הדיבור הקצר:

עוד שם דנהי דיצא ידי זימון על מה שאכל במה שהפסיק להם כצ"ל:

ע"ב עוד להרר"י ד"ה שנים ממתינין זה לזה כו' כלומר אם אחר שבצע נתן ממה שבוצע למי שגדול ממנו בחכמה ונותן לו רשות שיאכל תחלה הרשות בידו כצ"ל:

הרר"י ד"ה אין המסובין כו' ויש מתרצים שלא שתה אלא שהראה כמו שרוצה לשתות כדי שירגיש המברך וישתה גם הוא וכו' כצ"ל:

שה"ג אות ה' או ו' ד"ה ר"ח וה"ג כו' והרי"ף כתב צ"ל והרבינו פרץ כתב:

שם הרר"י ד"ה אי הוו מייתי ארדיליא וגוזליא לאבא האי גירסא ניחא לפי פירוש רש"י על הרי"ף שאם היו מביאים ארדיליא וגוזליא שניהם לכבודו של רב היו מביאים שהוא היה רגיל בשניהם ובכל זאת היה כולל עצמו שמואל ואמר מי לא אכלינן שגם הוא לא היה מואס בהם ואף שהיו מביאים לרצון רב בכל זאת היו מביאים שיספיק לשניהם אבל לפי פי' הרר"י שהוא כפי' רש"י בגמ' צ"ל הגי' כגירסת הגמ' אי הוו מייתי ארדיליא לי וגוזליא לאבא ופשוט נכון מי לא אכלינן:

עוד שם הרר"י ד"ה קטן היודע למי מברכין כו' מדאמרינן אביי ורבא בר רב חנן הוו יתבי כו' ורבא בר רב חנן כלפי טללא וכו' כצ"ל והוא גי' הה"ג המובא בגליון הש"ס כי בגמ' הגי' רק רבא לבד:

דף לט ברי"ף ואפילו שבעה וכו' מצטרפין לנברך אלהינו כצ"ל וכן מעתיק הרר"י:

שם הרר"י ד"ה ואפילו ז' כו' אבל בכאן שאינו תלוי בענין הישיבה שכבר יושבין שם י' כצ"ל:

ע"ב הרר"י ד"ה ואיידי דאמר מלכות בית דוד כו' ונמצינו למדים שהאומרים בבונה ירושלים מלכותך ומלכות בית דוד טועים כצ"ל פי' שהיו אומרים רחם על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל מלכותך ומלכות בית דוד משיחך ואין צורך לנוסח מוטעה המובא ברא"ש:

שם בעה"מ ד"ה והא דאמרי ריב"ל כו' שאלמלא צ"ל שאלמלי וכו' כשם שאמרו צ"ל שאמר כו':

שם במלחמות ד"ה אמר הכותב וכי מחיצה כו' ולמה לא אמרו תשעה וקטן מצטרפין שאע"פ שאין הקטן מצטרף ולא שומע ולא עונה אין עושין אותו סניף אשתומם על האי אין מן ההיפך אל היפך שאע"פ שאין הקטן כו' ולא עונה עושין איתו סניף כצ"ל:

דף מ ותניא נמי הכי בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך ומברכותיו של אדם ניכר כצ"ל כמו בגמ' וכן איתא בתוספתא וכן מעתיק הרא"ש:

ע"ב רי"ף דתנן כענין שהוא מברך כך עונין אחריו ברוך אלהינו כצ"ל כי יד הרי"ף כותב דתנן ובמשנה מעתיק כן בידו הגדולה וכן איתא בגמ' וברא"ש וגם לא מצינו עונה נברך:

רש"י שם והוא שבאו מג' חבורות כו' ומכל חבורה עומד א' צ"ל עמד א':

שם ד"ה אבל אזמינהו עלייהו כו' וברוך הוא ע' מה שכתבתי בזה על רש"י בגמ':

שם בא"ד כגון שאכל א' מן הג' צ"ל כגון שאכל כל א' מהג' כן איתא שם בתוס' ד"ה אבל דף נ':

דף מב שלה"ג לשון ריא"ז ד"ה היה אוכל כו' וכן אם היה אוכל כשהוא יושב צ"ל עומד:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה