דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
בבא קמא · פרק שני
דף ז חידושי א"ש (א) פי' דאלו היה חייב כו' אבל שן סתמא להנאתו מתכוון כצ"ל:
ע"ב נמוקי יוסף בסה"ד שמראש העמוד ולפי שלרב ביבי אין אנו צריכין לאוקמי בהכי הביאו ז"ל:
נ"ב ע' ברא"ש שמביא דברי הראב"ד באריכות ומפורש יותר ומהרנ"י נראה שמעתיק רק הא"נ אשר שם וכן הבין היש"ש דברי הנ"י ע"ש סי' ג' ונ"מ לדינא:
דף ח ע"ב חדושי א"ש אות (ב) ד"ה לפי גי' הר"נ כו' ויכול לפרש כפי מה שאדם אחר רגיל ליתן לפני בהמתו לענין זולא ולגי' הר"נ כו' כצ"ל:
דף י שלטי הגבורים אות א' ד"ה לדעת רבינו סד"ה שורה ו' אם אין ההתראה באה לחייבו על הנזק כצ"ל ותיבת רק נמחק:
ע"ב שלטי הגבורים סה"ד בין אם הבהמה שהתרה בה הוה מזקת כבר אם לא הזיקה עדיין כצ"ל:
חדושי א"ש אות ג' ד"ה ראיתי מקשים כו' אמרו ליה לאביי כו' כצ"ל:
דף יא שלטי הגבורים שורה ג' בחבירו חייב חשיב ליה כצ"ל:
שורה י' נוטה לומר כן אלא שלא היה ר"ל כן בפירוש דפשיטא שלא הוה שואל בעיא אחרת כצ"ל בסה"ד נ"ב כל הנ"ל ברא"ש ע"ש ובת"ש ופ"ח שם:
ע"ב מלחמת שורה ד' והכא קולא לנתבע ופטור כצ"ל: