דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
בבא קמא · פרק ראשון
דף א ע"ב רי"ף דקנסוהו רבנן משום דעבד איסורא נ"ב דאסור לגרום טומאה לחולין וכש"כ לתרומה (גיטין נג):
רש"י ד"ה כדי שיודיענו שאם היה חייב לא היה מודיעו ומ"מ לא רצו לפטרו במזיד על כך נ"ב דהשתא לאזוקי קא מכוון אודועי לא מודע ליה (שם בגמ'):
דף ב שלטי הגבורים אות ב' ד"ה לפי גי' רש"י ולגי' הרי"ף הדין כך כו' עד שימכור בשויים שידעו הכל שאינו דחוק למכור כצ"ל:
ע"ב חדושי אנשי שם ד"ת אות (א) נוסחת נ"י תניא אחריתי בינונית וזיבורית ניזקין בבינונית וב"ח וכתובת אשה בזיבורית קשיין אהדדי אמר רבינא כו' כצ"ל:
דף ג נ"י ד"ה בנזקין נמי נימא הכי היכא דלא שבק להון אבוהון קרקע והכא כקנו כצ"ל:
דף ד מלחמת אמר הכותב כו' ואמרינן האי הוא דאורית להון אבוהון כו' כצ"ל והא דקאמר נ"ב פי' מאי דאמר כספים הרי הן כקרקע:
בא"ד דכיון דסבירא ליה בעלמא בשתי קרקעות מחצה לקוחות כי נמי חלקו כו' כצ"ל:
ע"ב רי"ף לא צריכא דבעדי דקם מסמיך סמיך נ"ב ע' רש"י בגמ':
בשלטי הגבורים אות א' ד"ה לדברי רש"י כו' ומדברי מיי' פ"ק מהל' גנבה ופ"ב מהל' גזילה משמע להדיא דאפילו לא קנאם כו' נ"ב ע"ש בשני פרקים הנ"ל דין ט"ו:
דף ה ע"ב חדושי א"ש (ב) והדעת מכרעת כן וכו' עד סה"ד נ"ב אמת כי הדעת מכרעת כן ומאד נתקבל על הלב פי' הנ"י אבל אין עצה וא"ת נגד הרא"ש ז"ל המובא לעיל בש"ג סי' ב' בסה"ד וגם שמעינן מינה וכו' אע"פ ששור המזיק נכנס שם ברשות קרינא ביה חצר הניזק וכו' מוכח דלא כפי' הנ"י וכן פוסק הב"י בש"ע כהרא"ש שאע"פ שיש רשות לשור המזיק ליכנס שם אף בעוד שהפירות של ניזק עודם שם בכל זאת קרינא ביה חצר הניזק ע' ש"ע ח"מ סי' שפ"ט סעי' י"ד וע' יש"ש סי' ל"ו שנותן טוב טעם לדעת הרא"ש:
דף ו בנ"י דכתיב הדד בן טברימון חזיון בן חזאל כצ"ל:
בשלטי הגבורים אות ב' ד"ה לדברי כו' וכן נראה קצת מלשון רבינו אך רש"י פי' להדיא כצ"ל:
ע"ב שלטי הגבורים אות א' ד"ה וכששואל כו' כתב המרדכי בפרקין והגהות מיי' כו' כצ"ל:
אות ב' ד"ה רבינו לא הביא תלת לישני דר"א כו' אלא דבלישנא בתראה אמרה למילתיה ארומיא דברייתא אמתניתין ולישנא מציעתא בתראה הוא כו' כצ"ל: