דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
בבא מציעא · פרק תשיעי
ע"ב ברי"ף והאי אמר בעינא תיבנא נ"ב בכאן בשגגת המדפיסים או המעתיקים נשמט וחסרו הפיסקא לחרוש אחריו יחרוש עד איבעי ליה לפרושי דאיתא בגמ' והרא"ש מעתיקו והרמב"ם מביאו ברור הדבר שהיה בספרי הרי"ף אשר לפניהם:
נ"י ד"ה מכת מדינה היא. סה"ד ולא נתחוורו להם דברי הרמב"ם שכתב פ"ח (נ"ב הל' ה') מהלכות שכירות דקאי אף אקבלנות נ"ב ולענ"ד אין מוכח משם דהמשנה קאי אף על קבלנות המשנה כדקאי לדעת רש"י קאי כי כן אמר ר"פ אבל הדין שפוסק הרמב"ם השוכר או המקבל מנכה לו אמת כי כן יש לבעל השדה פחת ממקבל כמו משוכר:
רש"י ד"ה מחכורו צ"ל מן חכורו:
(נשמט בנ"י) ד"ה הכל כמנהג המדינה להשכיר בשדה לבן אילנות כצ"ל ותיבות אם ירצה המוקף בהיקף מרובע הקפתי בחצאי עגול כי עומד למחוק שלה"ג שורה ט' בית ולא היה בעולם לא כצ"ל:
שורה י"ג שחייב להחזיר לו עד שיתן לו:
שורה ט"ז בכל השכר שנתן לו צריך להחזיר לו כל השכר או ליתן לו בית מיהו אם היה למשכיר כצ"ל:
דף סא נ"י ד"ה אידי ואידי בין רישא נ"ב אשר לא פללתי קא חזינא הכא כי בלמדי הגמ' פירשתי לעצמי כיון דמקשי מבית כור מתרץ שמואל אין הכי נמי אם אמר מחכיר כדקתני בברייתא בית כור עפר אני מוכר לך שמא ואי אמר חוכר למחכיר כדקתני במתניתין ואם אמר לו חכור לי קפידא ואתא רבינא ואומר אידי ואידי מתניתין נמי כמו הברייתא מיירי אף בדאמר ליה מחכיר לחוכר ואפ"ה מתניתין קפידא משום דקאמר בית השלחין זה והמאיר לעולם יאיר עינינו להבין דברי קדמונינו ז"ל זכותם יגן עלינו:
נ"י ד"ה היה דורש כו' וכן בדרש ר' יהודה באחריות דאית ליך עלי וכו' כצ"ל.
דף סב נ"י ולא נכחוש מרה ליטול פחות וירעב כצ"ל:
דף סג נ"י ר"ה מה קצבה כרי מה קצבה זו כרי לשער חיוב טפול שדה גדולה לשיעור כרי כצ"ל:
דף סד רש"י ד"ה אתא וא"ל איזבון הג"ה כתב רבינו שמחה כו' ובירושלמי פרק קמא דקדושין ובפרק ששי דמסכת דמאי כצ"ל והכי פירושא הכא בפרק המקבל נ"ב כ"כ מאי דאמרו צריך למיקנא מיניה שצריך הלוקח לקנות גם מן המצרן אחר שלקח מן המוכר כי אף דקאמר ליה זיל זבין הוה שלוחו של מצרן וכשקנה מן המוכר נעשה השדה אל המצרן וצריך לקנות ממנו אבל קבלת קנין קודם הלקיחה ממצרן ללוקח אינו מועיל כלום אבל אם אמר בעל המצרן ללוקח זיל זבין לנפשך לא בעינא ליה לא נעשה שלוחו של המצרן ועבור עצמו לקח ואינו צריך עוד למיקנא מיניה (העתק ממרדכי בקצרה):
שלה"ג אין עמי הארץ פורעין בשביל ת"ק ולא עוד דמלכא ערך אלא אפילו אומר כך וכך כצ"ל:
דף סה נ"י ד"ה משכנתא לית בה וכו' שהיא ממושכנת בידו שאין הממושכן יכול כצ"ל:
ד"ה לאשה וליתמי ולשותפי מכר לאשה כו' אין לנו לומר לה עשי הישר והרחיקי מעליו וכן יתמי וכתב כצ"ל:
ד"ה ליתמי ולשותפי אני מוחק ליתמי ונ"ב כאן אין מקום ליתמי כי אין הנ"י מדבר מהם:
שלה"ג שורות הרחבות שורה ו' לחבירו שאינו בן המיצר שלו ובא אחר כך למכרו כצ"ל. שם שורה ו' מסוף העמוד למעלה ובתשובה לגאון ראובן שמכר שדה הסמוכה לחצר שמעון ללוי והחליפה עמו בכרם ורצה שמעון כצ"ל:
שורה ד' מסה"ד למעלה ויזכה הלוקח בקרקע אחר כך יסלק אותו ע"כ כצ"ל:
דף סו נ"י מסוף העמוד למעלה שורה ב' דלשחיטה קיימי ויקבל הניזק פסידא מהן והסכימו עמו כצ"ל:
דף סז נ"י ד"ה מי אית ליה שבחא ללוקח נ"ב בגמ' איתא כן:
ע"ב מתני' המקבל שדה מחבירו שבע שנים נ"ב במשנה בגמ' שלפנינו וכן במשניות איפכא מיתניא שבוע אחד קודם שבע שנים והרא"ש וה רמב"ם הולכים בעקבות הרי"ף וגירסתו:
דף סח רי"ף מתני' המחהו אצל החנוני או אצל השולחני אינו עובר עליו שכיר בזמנו נשבע ונוטל כצ"ל:
דף ע מתני' שנאמר לא יחבול רחים ורכב ולא רחים ורכב כצ"ל ותיבת חבילת אני מוחק כיון שהרא"ש אינו מעתיקו גם ברי"ף אינו צ"ל:
שם ברי"ף רחים ורכב לוקה שלש כצ"ל: שם דשלח רבי חנינא בר אבא נ"ב בגמ' איתא דשלח רב הונא בר אבין וכן מעתיק הרא"ש:
נ"י ד"ה ההוא דחבל סכינא דאשכבתא פרש"י ז"ל סכין של שחיטה וכן הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות מלוה ולוה כצ"ל:
ד"ה רבא אמר כיון דמשכנו ואין עדים שמשכנו והיה יכול לטעון לקות הוא בידי לא צריך למיקם עליה בדינא דקנה ליה משכון כצ"ל: