אור ברסלב
דבש תמר - ב (ריף) בבא מציעא › פרק שמיני

דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים

בבא מציעא · פרק שמיני

פרק שביעי

דף נה ע"ב רי"ף ההוא גברא דשאיל דוולא מחבריה ואיתבר כצ"ל כדאיתא בגמ' וכן מעתיק הרא"ש:

רש"י ד"ה כודנייתא פרידא:

ד"ה בבעלים שהיה מסייען כצ"ל:

דף נו נ"י שורה עליונה דאסיפא דסליק מיניה קאי דשאל אחת ושכר אחת כצ"ל:

דף נז רש"י ד"ה לפי טובת הנאה שמחזיקין לי טובה כצ"ל:

רש"י ד"ה פטור עד סה"ד דאי בעי מעכב לעצמו נ"ב מקוצר השגתי לא ידעתי לפרש זה הלשון אבל רש"י בגמ' במקומו שם מפרש הואיל ונהנה שנתפאר בהם מהנה וכן מפרש הנ"י שם:

חדושי א"ש ציון (א) נ"ב אין זה שום שינוי בגי' גם לפני הרי"ף היה בגמ' הגי' כמו לפנינו בגמ' שלנו רק הרי"ף מדלג על דיני הקדש וחומשו אשר אינו נוהג עתה בזמנינו ומביא רק דין הדיוט נמצא שוה לו גם המזיק והרא"ש דרכו להעתיק לשון הרי"ף ותל"מ ונכון מאד דעת ר"ת מה שמוחק:

נ"י שורות רחבות התחתונות שורה ב' שגוף הכלי ששכרו ממנו הוא בידו טרח כצ"ל:

דף נח נ"י שורה עליונה כפירות לאחר ג' דמצי א"ל כצ"ל ותיבת בגופו אין לו מקום ולא שייך כלל והב"י אינו מעתיקו:

רי"ף כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה כצ"ל כדאיתא בגמ':

המאור ד"ה אלא לעולם שורה ב' ולא עליה רמי לעשוריה מביתיה על חלקו דכותי כצ"ל:

נ"י ד"ה ליטע צ"ל לנוטעה:

נ"י ד"ה דניחא לך ומיהו נראה שזה שנטען אילנות יכול לומר כצ"ל:

ע"ב נ"י ד"ה אמר המחבר וכן נ"ל דכיון דקי"ל עד בקרקע שלו ושיהיה שדה יתר עליו עד סה"ד כצ"ל:

ובין העמודי רשום כנ"ל צורת הפשט מהר"מ כצ"ל ונ"ב המהר"ם ז"ל רצה להקל על המעיין והוכבד ע"כ מוחק אני כל מה שהוסיף לבד דכיון הנחתי שהוא ליפות הלשון דברי ננס על גבי ענק דב"ש תמר:

דף נט רש"י ד"ה ותורי דמשכיר בגמ' הוא ואין לו מקום ברי"ף:

נ"י ד"ה המשכיר בית וכו' אזל ליה נ"ב פי' מזל השוכר גרם:

דף ס רי"ף שורה ג' א"ל רב אשי נ"ב בגמ' איתא אמר מרי בריה דרב אשי אבל נראה דלפני הרי"ף היה הגי' בגמ' אמר רב אשי כי כן מעתיק הרא"ש אבל א"ל הוא שיבוש שיצא מהמדפיסים:

רש"י הכוכב שעל ד"ה והוא דקני מיניה צ"ל בתוך היקף שבסה"ד דלעיל מיניה ולא כדפי' בעמוד שהוא דברי המהר"ם ומן מפרש הגהתו שבפנים:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה