אור ברסלב
דבש תמר - ב (ריף) בבא מציעא › פרק ששי

דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים

בבא מציעא · פרק ששי

פרק חמישי

דף מו שלה"ג סי' א' ד"ה וכתב הרא"ש שורה אחרונה משורות הקצרות ודמי לאחלושי דמחוזא כצ"ל:

שם שורה אחרונה לא היה מוצא אומן שיהיה נכנס למלאכת חבירו כצ"ל:

דף מז ע"ב שלה"ג ואם תפס המוכר ממקח שמכר כנגד המעות שנשארו בידו של לוקח אין מוציאין כצ"ל:

שם כתב הרא"ש פי' ר"ח הא דאמרי' נ"ב גם הנ"י מביאו:

שם שורה ב' משורות הרחבות או ביום שקרוב לו לפרוע נ"ב ע' חידושי מהרל"ח בטור ח"מ סי' ק"צ אות ח' ותבין:

דף מח נ"י מכאן למד הרב בעל העיטור ז"ל כו' דאי לא לא קבולי נקבליה כו' נ"ב נראה מכאן דסתם מאן דאוזפיה מאה זוזי לחבריה לא יניח מעותיו על קרן הצבי אלא מקבל משכון מהלוה שהוא שוה בשופי מאה זוז והברירה ביד המלוה שלא לקבל זוזא זוזא אך יכריח את הלוה שישלם כל המאה זוז צבורין יחד ואם לא ישלם כולו יחד לזמן הפרעון ימכור המשכון ויקבל ממנו מעותיו ושפיר למד הרב בעל העיטור ז"ל דדינא הכי דעל כרחיה אית ליה לקבולי זוזא זוזא דאי לא שאינו מחויב מן הדין לקבולי זוזא זוזא לא יקבל ולא יתרעם ושפיר דמי לההוא דפרק הזהב דמדת חסידות שנו כאן דנתן לחבירו מטבע ולא יכול להוציא שמביא לו חזרה והוא מחליף לו ונותן לו אחרת טובה ממנה אפילו אחר שנים עשר חודש הוא חסידות אשר אינו מחויב על פי הדין ומי שאינו עושה כן אין לו למקבל אלא תרעומות ולפי הס"ד שהאי ואין לו עליו אלא תרעומות קאי אמאן דמחליף שפיר מקשה מי מכריח אותו להחליף ויהיה לו תרעומת לא יחליף לו באחרת ולא יתרעם אבל אם נפרש האי מאן דאוזפיה מאה זוזי היינו בלא שום בטחון הלא מוכרח לקבל ממנו זוזא זוזא כי אם לא יקבל זוזא זוזא ירא שלא יתן לו כלל ויאבד כל המאה זוזי אבל היטב חרה לו שקיבל ממנו מנה יפה הראוי להתכבד ועשם לאש ומים שאין זוז אחד רואה את חבירו אך מה יעשה מתאפק מלריב עמו שירא להקניטו שלא ישלם לו כלל ומקבל אבל מתרעם מאד ואין זה דומה כלל להא דפרק הזהב ששם נותן לו וממיר לו טוב ברע ואם בתרעומות למה יעשה זאת אבל בהרא"ש ליתא להאי לא קבולי ניקבליה וכו' ומדייק בפשיטות מדקאמר רבא פרעון הוא אלא תרעומות קמ"ל שאין המלוה יכול לומר איני רוצה ליקח מעותי אלא בב"א ושפיר בדאוזפיה על אמונתו ובכל זאת מוכח מדברי רבא מדקאמר פרעון הוה שיוצא בזה הלוה ע"פ דת:

במלחמת אמר הכותב לא זו הדרך כו' לפי פי' הגאונים ז"ל אבל בערבוני יקון נ"ב בלמדי המאור לא עלה על דעתי דהא דכתב ובזמן שהמוכר חוזר בו וכו' יהיה קאי על דבריו דלעיל בערבוני יקון אך כן פירשתי לי תחלה מפרש ערבוני יקון דלית ביה אריכות דברים כי מה שקנה קנה בכסף מלא ואין שייך בו חזרה כלל רק משמיענו לפי דרכו לחלק בין מקרקעי למטלטלין ואומר האי כדיניה והאי כדיניה ואח"כ היא כמו פיסקא אחרת וקאי לפרש האי מהיכן מגבהו ובדנפיק ועייל אזוזי ומפרש לפי דעתיה וע"ז שפיר שייך שמלחמת יכול לחלוק עליו כדעתיה אבל בערבוני יקון נוכל לפרש דעת המאור כדעת הגאונים וכרצון הרמב"ן בעל מלחמת ז"ל:

דף מט נ"י ד"ה רפיסתא ריעוע הספינה שמתרועעת כצ"ל:

שלטי הגבורים סי' ב' ד"ה אמר לו ספינה סתם וכ"כ מיי' אלא שכתבו צריך כצ"ל (מהרל"ח):

שם ודמי לאחלושי דמחוזא כצ"ל:

שם שורה אחרונה משורות הקצרות ומההוא דשכר ספינה נ"ב לא מזה הבבא דקדק הרמ"ה אלא מספינה זו ויין זה דהוי קפידא דקדק כן כתב הב"י ע"ש וכן כאן בסה"ד בדברי הרמ"ה בעצמו מוכח כן:

ע"ב נ"י ד"ה לא תרכב עליה אשה לאו למימרא שאם ניזוקה נ"ב פי' הבהמה שיהא חייב בתשלומיה דאין שינוי מאיש לאשה פשיעה כצ"ל:

שם במשנה דאלו היו הנערים שכורים למלאכה זו נ"ב הרמב"ם בפי' המשנה מפרש ואמרו פטור רצונו לומר שלא ישלם השוכר לבעל הפרה אלא האומן שחרש והיה תופס המחרישה ושברה הוא ישלם לבעל הפרה נמצא שגם במתניתין מיירי בנערים שכורים ומאי דאמרו בגמ' והיכא דלא שנו מאן משלם קאי נמי על לחרוש בהר ותרש בבקעה כי בכלל לא שני הוא:

דף נ ברי"ף כיון שהשעורים נפוחין יותר מן החטין נ"ב פי' אם חטין ושעורים שוה במשקלם השעורים נפוחן יותר עתה אע"פ שהשעורים קלים נפוחן שוה ללתך חטים שהם כבדים:

ע"ב שלה"ג סי' א' ד"ה הרמ"ה כתב וכו' והשאילני ואשמור לך אין המשאיל עם השואל כלל לא הוא ולא כליו כצ"ל נ"ב ע' פי' על זה שכירות פ"י דין ב' בלחם משנה:

דף נא נ"י ד"ה ופסקו הגאונים ז"ל והרי"ף ז"ל דליתא לדשמואל דהכא ובפ' שבועת הדיינין כצ"ל:

עוד התם בא"ד והתם בפרק שבועת הדיינין נמי מוקמינן כצ"ל:

שם ד"ה דכ"ע עד סה"ד ועוד דהלכתא כר"ע מחבירו נ"ב והרא"ש כתב כאן ובפרק שבועת הדיינין דר"א שמותי הוא וכתב ע"ז הפ"ח דאי משום דהלכה מחבירו אין ראיה כלל דר"א לאו חבירו דר"ע הוה ע"כ:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה