דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
בבא מציעא · פרק שני
דף יג ע"ב נ"י ד"ה זיל שקול לנפשך כו' שאין טבחין ידועין לעופות נ"ב ע' מהר"ם שיף:
דף טו ע"ב נ"י ד"ה שם דמיהן ומניחן עד מהלכות גזלה ואבדה נ"ב וז"ל שם ה' ט"ו שם דמיהן עליו הרי הן שלו ושל בעלים בשותפות כדין כל השם בהמה מחבירו ע"כ וכותב על הראב"ד יפה אמר:
דף טז נ"י ד"ה מאי איריא ס"ת שהוא נוח להתקלקל בטשטוש ונושן וקריעה כצ"ל:
ע"ב רי"ף כל שבשלו פורק וטוען כצ"ל כמו בגמ' גם הרא"ש אשר לשון הרי"ף בפי עטו מעתיק פורק וטוען:
דף יז ברי"ף דרחמי ליה בני מתיה כצ"ל:
רש"י ד"ה הכל, צריך דעת בעלים עד סה"ד נ"ב ברש"י בגמ' איתא כמו בנ"י:
דף יח בנ"י ושמא תאמר אבד סברם ובטל סיכוים כצ"ל:
שם סוף הפרק ת"י וסכיתי למחמי כצ"ל: