דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
בבא מציעא · פרק שלישי
ע"ב שלה"ג סי' ב' כתב הרמב"ם אפילו היה הדבר נ"ב שכירות פ"ב ה"ת:
דף יט ע"ב רש"י השורה קודם מתני' רוצים ליתן אם רוצה נ"ב ע' מהרש"א על רש"י זו בגמ':
ד"ה והשאילה השוכר לאחר לעשות בה ימי שכירתו כצ"ל ותיבת כל מחקתי כי ברש"י בגמ' ליתא:
נ"י קודם מתני' דיליה צ"ל דלוה:
דף כ חא"ש שורה ג' משמע דלא מסתייע אי כצ"ל:
שם שורה י"ב על השומר פטור הראשון ע"ש כצ"ל:
דף כא רי"ף המפקיד אצל חבירו פירות נ"ב בגמ' המפקיד פירות אצל חבירו אבל הרא"ש מעתיק לשון הרי"ף וגירסתם עיקר וכן נכון שיהיה פירות והרקיבו יחד כמו אינך יין והחמיץ וכו':
ע"ב רי"ף אצל יוחנן חקוקא נ"ב שם איתא חקוקאה פי' ר"ח סופר ור"י פי' מעיר חקוקה היה (יהושע י"ט):
תוס' דף ג' ע"ב נ"י ד"ה מדאמרינן בקמה וכו' וכו' וכדפירשנו לעיל ואך כך הדין בענין הקרקעות כצ"ל ומה שבינתים ואח"כ היינו עומד למחוק:
דף כג רש"י ד"ה המוכר שמן לחבירו ונותן לו מתוך חביותיו שמסתפק ממנו תמיד והוא מזוקק הרי הלוקח מקבל עליו לפחות לו כצ"ל: