דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
בבא בתרא · פרק שמיני
דף נב רש"י ד"ה בסיבת הבעל ממשפחת אביה סה"ד כצ"ל:
נ"י ד"ה גורעין ומוסיפין ודורשין נ"ב ברי"ף ליתא רק בגמ':
המאור ע"א שורה ז' מסוף העמוד למעלה שדה אחוזה נמי מהאי טעמא הוא דקיימי דקאמר ליה כצ"ל:
ע"ב מלמטה למעלה שורה ה' אע"פ שהיא ממשפחת האב מ"מ ידה כצ"ל:
ע"ב רש"י ד"ה אחד ניגרא נ"ב כיון דמציין רש"י ד"ה אחד ניגרא דאמר רב יוסף נ"ב לענ"ד מאן דאמר עד מריון צ"ל מוקף אבל אמר רב יוסף כו' שפיר נכון:
רש"י ד"ה אחד ניגרא כפי' הרי"ף שייך ע"ז הס"ד אמר רב יוסף וכו' כמו שמסיים הרי"ף וכדאיתא שם ד' י"ב בגמ' אמר רב יוסף כגון זה כופין על מדת סדום ומה שהקפתי הוא פי' רשב"ם וכלשונו וקאי על ההוא דזבין ארעא אמצרא דבי נשיא דאמר רבה שם כופין ורב יוסף פליג מצי אמר ליה מעלינא וכו' ומתוס' נראה דמפרשי כ"כ כפי' רשב"ם ואם רצה המפרש כאן לפרש כרשב"ם היה לו לציין ד"ה בשדה כמו הרשב"ם וע' נ"י שפי' כרשב"ם:
דף נג רש"י ד"ה ממשמשת והולכת עד ראובן כו' בודקין אחר אחי אבי אביו או אחר אחי אבי אבי אביו אבל האבות העליונים קודמים לעולם לאחי האבות בניהם וכן לעולם כצ"ל:
נ"י ד"ה ופסק תלמודא לא תלקה כלל סה"ד נ"ב לפיכך מצי אמרי ליה מעלינא וכו':
שלה"ג מראש העמוד סמוך לסה"ד שמא מחזיר לזכות זה שהעיד עליו לחוב שהוא ירא כצ"ל:
נ"י ד"ה הא תנן האיש לאמו כו' אינו יורש את אמו כיון שהוא בקבר כדי שירשו אותה ירושה אחיו מן האב כצ"ל סה"ד אף הבן וכו':
ד"ה ומקשי בגמ' כתיב וכל בת כצ"ל:
ע"ב שלה"ג א' ד"ה כתב הטור סמוך לסה"ד נוטל חלק בכורה שלו זה היורש מחמתו ע"כ נ"ב ע' מהרל"ח על הב"י סי' רע"ז:
דף נד נ"י ד"ה ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה כו' ועוד דהא דמלוה גבי בכור מתנייא נ"ב בתוס' בזה"ל דלגבי בכור במלוה איפליגו אמוראי בשמעתין:
דף נה נ"י ד"ה אמר המחבר ואי קשיא להאי גירסא ולהאי פירושא דרי"ף למה ליה כצ"ל:
שם ואז לא אמרינן דאם זבנה זבינה זביני כצ"ל:
ד"ה גרסינן בגמ' אמר רב הונא אמר רב אסי כו' ורב יוסף אמר אפילו דרכום דרכום מעיקרא ענבי כצ"ל:
ע"ב חא"ש מהר"ם א' וכן כתב עד סה"ד נ"ב וע' פלפלא חריפתא שם שכתב דהאי דחויא הוא הג"ה מתלמיד טועה ומביא ראיה דלא מהרא"ש יצא:
דף נו נ"י ד"ה ודקדקו המפרשים עד סמוך לסה"ד וכן כתבו בתוס' והרמב"ם ז"ל ואחרים עמו כתבו כצ"ל נ"ב והרמב"ם הוא שלוחין פ"ג הלכה ז':
ד"ה תנן וכו' מן וכתבו המפרשים עד לנחלה הוא מאמר המוסגר:
ע"ב רש"י ד"ה שלח ליה כל הנך שלח ליה נקט משום דפסק בחד מינייהו כר' יהודה ופסק הכי כו' (רשב"ם):
ד"ה אתה מכרתו לי עד סמוך לסה"ד או בשלא ראוהו בעדים המערער בביתו של זה ולא ידעו כצ"ל (רשב"ם):
נ"י ד"ה שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא כל הטוען לחבירו טענה כזו עבדי גנבת לי נאמן כצ"ל:
דף נט שלה"ג שורה י"ט עד שיהיה רגלים לדבר:
דף ס שלה"ג א' ד"ה כתב הרמ"ה סמוך לסה"ד והרמב"ן פי' דלא איירי אלא בש"מ אבל בריא אפילו בא בנו כצ"ל:
דף סא ע"ב רש"י שורה ה' שיהא נותן לה עוד היום כצ"ל:
ד"ה דמנוולא נפשה ומשתמרת עצמה ואיסור קל היא כצ"ל:
דף סב נ"י תיבה ראשונה בשטר נ"ב שזה הלשון כתוב בשטר מפורש בגמ' לפנינו איזהו דייתקי כל שכתוב בה דא תהא למיקם ולהיות אך נראה שגי' הרי"ף ככתוב בו:
שם ד"ה זיכה בה לאחר סמוך לסה"ד ואע"פ שראוי ליורשו נ"ב כצ"ל לפי פי' הנ"י שהוא פי' הראב"ד והרשב"ם לפי פירושו שפיר גרס דאינו ראוי ע' רש"ל:
ע"ב רש"י ד"ה ולא מתייבמת בכרת סה"ד (ר"ש):
נ"י ד"ה גמ' איתמר מכר וכו' התקינו באושא שהבעל מוציא מיד הלקוחות והואיל ויהבי ליה נ"ב פי' לבעל דין לוקח הלכך לא מהדר דמי שלקח מהאשה דהוה ליה כמלוה על פה (נ"ב פי' המעות שנתן הלוקח לאשה) שאינה טורפת מן הלקוחות (נ"ב פי' שהוא הבעל) וכדאיתא לקמן שלה"ג א' כתב ריא"ז יש מי שאומר כו' בדין זמנו של שטר מוכיח עליו הרא"ש כתב כרבינו נ"ב לכאורה אין דברי רא"ש שוין לדברי רי"ף דהרא"ש מסיים דבריו בזה אבל בממון דשייך קנין הלכה כר' יוסי והרי"ף בשם רב נחשון גאון מסיים דבריו דפסק כר' יהודה ונ"ל משום דהרי"ף כתב לחלק בין איסורא לממונא וכתב ע"ז ולטעמא דמסתבר הוא דעתו נוטה לפסוק כר' יוסי ובפרט שהרמב"ם פסק נמי הכי בודאי הולך בעקבות רבו סה"ד ולא בעי מהיום נ"ב אלא בגט:
דף סג נ"י ד"ה ההיא איתתא וכו' וה"ה אם נתן בחייו אזל ואקנייה לבנו דאף ע"ג דאסר לכתחלה כדאמרינן לעיל כצ"ל:
ע"ב רש"י ד"ה וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה וכן באשה (נ"ב פי' המפרש הוא פי' "וכן אשה בעלת חוב" דקתני התם בסוף המשנה ופי' הנ"י מפורש שם במשנה כהויתו) שהיה לה כתובה על בעלה ולו שתי שדות השוים ככתובתה ומכרם לשנים כצ"ל:
ד"ה זיכה לו ע"י אחר ושתק כשמסר לו השטר או הקנה בקנין סודר לאחרים (ר"ש):
ד"ה הוכיח סופו כו' אלא משום דלא חש כדמסיק והלכה כרבנן כצ"ל:
דף סד רי"ף שורה י"א ולמשקל בעל תלת מאה כצ"ל:
רי"ף כדברירנא בדין מי שהיה נשוי שלש נשים נ"ב כתובות פ' י' סי' שנ"ז ושם פי' לפום שעבודא שעל מנה יש לכולם שעבוד ולפיכך אם יש שלש מאות חולקות בשוה ואם יש יותר חולקות השניה והשלישית עד כדי כל כתובת השניה ואם יש יותר מקבלת השלישית:
נ"י ד"ה אין חוששין לב"ד טועין שיגבה מנה זה בלא חקירת העדים דהנך עדים כצ"ל:
ע"ב נ"י שורה ב' שיש לו אצל פלוני וכן כשכותבין נתן פלוני לפלוני כצ"ל:
שם ד"ה ואסיקנא סה"ד או לא קראוהו כלל ופירשו שמות המעידים פי' שכתבו מפורש שמות המעידים על החתימות:
שם שורות הרחבות שבסוף עמוד שורה ב' אבל התוספות כתבו שאם מיחו היתומים מיחו נ"ב בב"ק י"א איתא הכי בתו' ושם אפילו אינו שדכא:
שלה"ג למטה בעמוד בשורות רחבות שקנה המקבל דלומר דאחים מחלי דתו ליכא האי סברא כצ"ל:
דף סה נ"י אמר המחבר לפי מה שכתב הרי"ף דאינו גובה מלוה על פה מיניה דבעל נוכל ללמוד כצ"ל:
שם שורה ב' מן השורות הרחבות בעמוד למטה ומיהו אם יש בעין לדבר שבא כצ"ל: