אור ברסלב

דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים

בבא בתרא

נדרים

פרק ראשון

דף ב חא"ש אות (ב) ד"ה חסר לשון כצ"ל גמ' נותן שלשה וכו':

נ"י ד"ה ואם עשו מדעת שניהם וכו' פי' סתם גינה שהעין שולט בה אמרת לא בקעה שהיא שדה תבואה שאין העין שולט בו כל כך כמו בגינה שיש מיני ירק הרבה מיבעי:

ע"ב רש"י אבל גדר סמוך לסה"ד המונע בהמות מליכנס אע"ג דאיכא היזק ראיה:

ד"ה אמר ליה רבינא סה"ד משל רוניא ובפניו:

נ"י ד"ה ולענין חזית אבל אם נהגו שעושה בעל הכותל חלונות מבפנים נ"ב היינו (פאמיגעס):

המאור הגדול ד"ה המקיף את חבירו. לפי שהזול מצוי בהם מותר מה שאינו מצוי:

שם דאמרינן בפ' המקבל נ"ב ב"מ ק"ג ע"ב:

דף ג נ"י ד"ה גרסינן בגמ' רוניא זבין ארעא ואם קדם אחד מן המצרנים וזבין קמ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה בירה גדולה סה"ד ד' אמות כנגד ביתו וכן הוא בנ"י נ"ב וברש"י בגמ' איתא ד' אמות אף שלא כנגד ביתו ונ"ל שאין נ"מ לדינא אך רש"י בגמ' כונתו אף שביתו קצר מד' אמות יכול להשתמש אף בהיתרון שיש בד' אמות אשר אינו נגד ביתו ורש"י כאן והנ"י כונתם שאותן ד' אמות יהיה נגד ביתו כשיוצא מפתח ביתו הם כנגד פניו אבל לא יכול לברור לו ד' אמות אשר נגד בית אחר שאינם נגד ביתו כלל אבל גם הם סברי שהיתרון שיש בד' אמות יותר מרוחב ביתו משתמש:

דף ד נ"י ד"ה אמר רב נחמן אמר שמואל סה"ד אלא אם כן עבר הוא מרצון ויהיה נתפס כגנב:

חדושי א"ש אות א' סה"ד ובאשר"י מבואר ע"ש נ"ב כי כאן הלשון משובש ואין כדי לתקן כי הרא"ש מצוי ושם הלשון נכון:

מלחמת שורה ראשונה משורות רחבות וכלשון הזה אמרו לסתום לאלתר:

ע"ב נ"י ד"ה הא דאמרינן הכא. אבל איפכא לא אמרינן נ"ב פי' דאמר ליה ההוא דמטיא ליה איספלידא לאחוה אנא אטול איספלידא ואנת תרביצא לא אמרין:

דף ה נ"י ד"ה וזה הוא סיום התוספתא:

עין משפט אות א' עי' פי' במ"מ פ"ו מהל' שכנים במיימוני:

ע"ב רי"ף אמר רב פפא לשורא ולפרשא דמתא ולטורזינא אפי' מיתמי נ"ב אבל רבנן לא צריכי נטירותא (גמ'):

נ"י ד"ה ולכל מילי בעינן שנים עשר חודש. שנים עשר לפסי העיר. אמר רב אסי אמר רבי יוחנן כי תנן נמי מתני' לפסי העיר תנן רב אסי אמר הכל לפסי העיר ואפי' מיתמי אמר רב פפא לשורא:

דף ו רי"ף מנלן אמר רב נחמן דאמר קרא והם יקחו את הזהב ואת התכלת ואת הארגמן וגו' שררה הוא דלא עביד הא הימוני מהימן מסייע ליה לר' חנינא דאמר מעשה היה ומינה רבי שני אחים על הקופה:

ע"ב נ"י שורה עליונה ד"ה אנא אפילו לאתנויי לא צריכנא אם אינו מתנה עם הצבור יכול לשנות:

דף ז רי"ף תניא נמי הכי אין חולקין את החצר עד שיהא בה שמונה אמות לזה ושמונה אמות לזה נ"ב היינו ברוחב החצר צריך שיהיה רוחב החצר שש עשרה אמות שיהיה אחר החלוקה לכל אחד שמונה אמות ברוחב החצר ארבע אמות לפני הפתח ועוד חוץ מזה ארבע אמות כזה $$ציור בספר$$ תניא כוותיה דרב חסדא היה לו פתח אחד רחב שמונה אמות נוטל ח' אמות כנגד הפתח ברוחב ד' אמות בחצר נ"ב נ"ל דדבריו קאי על הברייתא דלעיל אין חולק את החצר עד שיהיה בו ח' אמות כו' וכ"נ מנ"י ויתאחד עם דברי ר"י הלוי וכן מעתיק הרא"ש ז"ל לשון הרי"ף כהויתו בשם ר"י הלוי ז"ל וע' הג' חו"י שמתמה על דברי רי"ף הללו:

נ"י וכתב הר"י הלוי ז"ל שאם אין בחצר אלא ד' אמות על שמונה לזה וד"א על שמונה לזה אע"פ שיש שם כמה פתחים חולקים נ"ב הר"י הלוי ז"ל מיירי בחצר שהאורך בין הפתחים והרוחב בין דופני החצר שמצדדין כזה $$ציור בספר$$

ע"ב נ"י ד"ה אמר רב הונא סמוך לסה"ד ועוד אמאי קאמר דזימנין דדחקי:

שלה"ג שורה י"ח אינו רוצה לא לקנות ולא לשכור הדין עמו וכש"כ אם בעל השני שלישים אומר גוד או אגוד ובעל השליש אינו רוצה אלא:

דף ח נ"י הא דרב יהודה א"ר מוקמינא לה בהמניח את הכד דכ"ח כגון שהחזיקו בו ברשות תחלה אבל אם תחלה החזיקו שלא ברשות:

רא"ש אות (ב) סה"ד וצ"ע דמנ"ל להנ"י כל כך בפשטות שמטמא בנגיעה נ"ב גם הנ"י כמסתפק דהא מסיים או המאהיל תחת תקרת הפתח דוקא:

נ"י ד"ה חדא ארעא עד סה"ד והנגר כולו לאחר נ"ב כזה:

פרק שני

דף ט שלה"ג אות א' שורה ט"ז י"ז אבל בארות דרפו ארעהון:

שם אות ב' סה"ד ולדעת מיי' וסמ"ג וטור סגי בחד מינייהו נ"ב ברמב"ם מבואר דסמוך לכותל כ"כ צריך תרוייהו והטור כתבו האחרונים משמו בסמוך לבור צריך תרוייהו וסמוך לכותל די באחד מהן:

חא"ש אות (א) וכן נראה מלשון תוס' בד"ה פתח וכו' שלא היה כתוב בספריהם לשון זה נ"ב שם מבואר שהתוס' לא גריס וליתני השני והראשון מקיימו:

ע"ב נ"י שורות הרחבות למטה שורה ב' דהוה אמרי בבור:

מלחמת שורות הרחבות שורה ח' ולקמן בפרק מי שמת נ"ב דף קמ"ג שם בנהרדעא ואגבי שמואל פלגא בטבריא ואגבי ר"י פלגא:

דף י שלה"ג אות א' שורה י"ח שיעורו ג' טפחים נ"ב ע"ש במהרל"ח:

שורה כ"ג מלמטה למעלה ולא שיח ולא מערה ולא אמת המים:

שורה ט"ז לכותל אמה:

חא"ש אות (ב) שורה ז' על חרבה:

דף יא נ"י מלמטה למעלה שורה ב' או יושיבו אחד מעירן:

ע"ב רי"ף אלא אמר רבא ה"ק מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו בד' אמות ונפל בגמ' הגי' ברחוק ארבע ולולא דמסתפינא הייתי מוחק ברי"ף תיבת ונפל ויהיה בארבע אמות דייקא וכפי' הנ"י בתוך ארבע סמוך לכותל שמעון כי סמוך גם לכותלו של שמעון כיון שכותל ראובן סמוך לו בתוך ד' אמות גם הדוושא שלפני כותל ראובן לא יהיה רחוק מכותלו של שמעון יותר מד' אמות ועתה כשבא ראובן לבנות עוד כותל סמוך לכותל של עצמו צריך להרחיק ד' אמות מכותלו של עצמו כדי שיהיה הדוושא סמוך לכותל שמעון כמו שהיה בין שני הכתלים של ראובן והמ"מ מביא פי' הנ"י בשם אבן מיגש ומסיים עוד ואינו מספיק בהרחקתו מכותל שמעון לבד פי' שירחיק מכותל שמעון ד' אמות למשל אם הכותל הראשון של ראובן רחוק שתי אמות מכותל שמעון והכותל השני מרחיק ד' אמות מכותל שמעון אכתי לא יהיה אלא ב' אמות בין שני הכתלים של ראובן ולא ידרסו הרבים שמה ע"כ צריך להרחיק כותל השני מכותלו הראשון הסמוך לכותל שמעון ארבע אמות $$ציור בספר$$ וידרסו רבים שם ויהיה דושא דהכא מעלי כותל שמעון להתם לכותל שמעון כמו שהיה:

רש"י ד"ה גמ' לימא מתני' דלא כר' יוסי דפליג בסוף פירקין:

בנ"י שורה טו בגירסא זו נ"ב שהיא גירסת הרי"ף בארבע אמות ותיבת ונפלה לא תוסיף קום שהוא גירסת הגאונים:

שם בשורות הרחבות למטה שורה י"ד אפילו הגביה ד' אמות כדאמר מ"ה בעינא שישפע:

דף יב רי"ף שורה ראשונה בהדי דמנח ליה קפצה והא כצ"ל ושתי תיבות ויתבא ארישא ליתא לא בגמרא ולא ברא"ש ע"כ גם ברי"ף כמאן דליתא דמי ולמחוק עומדים:

ע"ב ציון (א) שברי"ף שורה ה' אין שם מקומו אלא בנ"י במשנה ד"ה ניפול על תיבת דליכא למימר נלך בתר רובא וכן ברא"ש אות (א) ד"ה אבל גבי שובך למחוק והד"ה הוא מן דליכא למימר:

רש"י ד"ה ופשורי הפשרת שלגים הנקוים אצל הנהר וקוו וקיימו ואם תבוא חבית שם תעמוד שאין הנהר מוליכה:

דף יד רי"ף בית השלחין וכל האילן כנגד המשקולות נ"ב אם אמנם כי הרמב"ם שכנים י' ח' כתב "וכן אם היה נוטה על בית השלחין של חבירו או על בית האילן קוצץ את כל הנוטה עד שיהיה שקול כנגד המצר" נראה דהולך אחר גי' הרי"ף וכן כתב הכ"מ שם רבינו גורס במשנה וכל האילן כנגד המשקולות אבל אחר שבא הגר"א ז"ל ומראה מקום על דין זה "או על בית האילן" מהתוספתא כי כן איתא בתוספתא פרק לא יחפור והוא בתוספתא פרק ראשון בשלהי הפרק שם בית השלחין ובית האילן נגד המשקולות "אין אנו צריכין עוד לומר שהיה להרמב"ם גירסא אחרת מאשר לפנינו להיות סותר לפי' המשניות שלו ששם פי' מפורש כגי' שלפנינו ע"ש וכן הוא גי' הרא"ש ובנו בפסקי הרא"ש כל האילן ולא וכל ובטור כתב בזה"ל ואם היה אילן של חבירו נוטה לתוך בית השלחין שלו או לתוך שדה האילן שלו קוצץ הכל כ"כ הוא מהתוספתא ולא כמו שכתב הב"י כמו שכתב בכ"מ על הרמב"ם כן כותב על הטור שהיה גורס במשנה וכל האילן אבל אינו יכול להיות שיהיה סותר לגי' אביו הרא"ש ולעצמו בפסקי הרא"ש ע"כ היוצא לנו מזה צריכין אנחנו לתקן גם ברי"ף כל האילן מאחר שלא מצאנו שילך מי אחריו בזה הגי':

נ"י שורה ה' מסוף העמוד למעלה לפי שהיה לו לסמוך כצ"ל:

פרק שלישי

דף טו ע"ב חא"ש אות (א) שורה ח' זבנה מינך ואכלתה שני חזקה:

שם אות (ב) שורה י"ג י"ד קניתי מפלוני ולא יותר לא היה יכול המערער להוציא כצ"ל:

דף טז רי"ף שורה י"ב וזבינתה מינך נ"ב גי' רש"י מינייהו וכן הוא בגמ' לפי גי' הב"ח:

ע"ב רש"י ד"ה שטרא זייפא סה"ד והעדים היו טועין וסבורים שהוא חתימת ידיהם אי נמי מצי לקיימו בעדים שקרים נ"ב כן הוא ברש"י בגמ' ועל פי' ראשון בזייפו ממש כתב וראשון עיקר כמו שהוכחתי וכתבתי בגמ' על הגליון:

ד"ה נפיק עלה קלא. של עדות אמת דאכיל ארעא דיתמי כדמפרש לקמן כצ"ל:

שלטי הגבורים ד"ה כתבו הגאונים מסוף הדיבור למעלה שורה י"ג ואין הערב גובה מהלוה כצ"ל:

דף יז רי"ף שורה י"א קרוב טפי נ"ב הנ"י לא גריס להאי טפי וכן הר"ש מביא האי גי' ולא גריס טפי וע' מלחמות:

ע"ב רש"י ד"ה מגלא ותובילא. אבל אתו בעלים מקמיה דליגדריה כצ"ל:

דף יט ע"ב רי"ף שורה אחרונה להו לא תימרו ליה רב פפא אמר ה"ק לדידיה כצ"ל:

ע"ב נ"י ד"ה גמ' שעת חירום כו' וסתם יהודה אפילו בלא מלחמה אין השיירות מצויות מזו לזו נ"ב וכבר כתבתי בגמ' בשולי העמוד שמ"ש רשב"ם ומהרש"א משמע אף דשיירות מצויות מזו לזו בשעת שלום החמירו דלא תהוי חזקה דחיישי משום שעת חירום דשכיח ביניהם הרבה:

דף כ נ"י ד"ה לשנה כו' אינו נאמן לומר חזרתיו ולקחתיו נ"ב פי' ולכן צריך מיגו:

ע"ב רש"י סוף שורה אחרונה אבל כשהן ג' והן ב"ד הלא אלו העידו על חתימתן כצ"ל:

שלה"ג מלמטה למעלה שורה ו' מדקאמר שתהא בידו ראיה כצ"ל:

שורה ה' שחתמו השטר צריכין עדיין לימלך ביה אין עסק בזה דהתם לא מיירי רק דוקא לדחות אין כצ"ל:

מלחמת מלמטה למעלה שורה י"א מה הוסיף לו זה במכירתו כצ"ל:

דף כא רש"י ד"ה דלא ציית דינא סרבן נגד ב"ד כצ"ל:

נ"י שורה ג' מסוף העמוד למעלה קמא מוציא מידו בלא ראי' כצ"ל:

שלה"ג אות א' ד"ה כתב הר"ר יוסף כו' כתב הרא"ש האידנא לא חיישינן לסתמא משום דנהיגי למכתב בכל שטרי מתנה הכי וכך אמר לנו כתובו בשוקא וחתמו בברא הלכך כו' כצ"ל:

דף כב נ"י שורה אחרונה ושורה לפניה במקום מן הדין צ"ל מן הבן:

דף כב ע"ב שלה"ג אות ב' ד"ה בדין מכר לו פרה. סה"ד והדר גבי ליה מהמוכר שהוא גזלן כצ"ל:

דף כד נ"י שורה ב' מהשורות הרחבות התחתונות כל ימיו היה רגיל אצלנו וידענו שלא היה לו קרקע מעולם כצ"ל:

נ"י שורה שלפני אחרונה שבעמוד כדמוכח פ"ק דקדושין דף כ"ו: דאמרינן הכא דלא כצ"ל:

דף כה המאור ד"ה כתב הרי"ף ז"ל בהלכותיו שורה אחרונה שבעמוד בדאיכא סהדי ולא ראה לא מהימנינן ליה לאומן בהאי מיגו כצ"ל:

דף כו נ"י ד"ה לשחוור כו' שאפילו בן גזלן יש לו חזקה כגון דאתי כצ"ל:

דף כז נ"י מסוף העמוד למעלה שורה ח' כי אמר לה אנת זבנת לבעליך כצ"ל:

ע"ב נ"י ד"ה אמר המחבר האשה נאמנת לומר כו' שאין לבעל רשות בה אפילו אפירות נ"ב פי' שאף הפירות לא יאכל מאותה מתנה:

שלה"ג אות ד' ד"ה כתב הטור כו' וכתב מיימוני דוקא באחין דשמטו מהדדי כצ"ל:

דף כט נ"י ד"ה והדר עד סה"ד נ"ב כן פי' תוס':

ד"ה הרי הן כמדבר כו' ומיהו כיון דבזוזי דהאי נסתלק כצ"ל:

שלה"ג אות ב' כתב ריא"ז שורה ד' וברוחב כשיעור אורך כצ"ל עד סה"ד נ"ב הוא פי' תוס' וכן פי' הנ"י:

דף ל ד"ה משלמין לו את הכל קרוב לסה"ד אין אכלי ודידי אכלי משום מיגו דלא אכלי כדלעיל גבי קריביה דרב אידי בר אבין:

ד"ה ג' אחין ואחד מן השוק עם כל אחד מן האחין נ"ב פי' לכל אחד מן האחין אחד מן השוק אחר וכן מפורש בדבריו לקמן:

המאור שורה ד' מהשורות רחבות דקי"ל דשתי שערות במקום אחד בעינן נ"ב ע' בעל המאור כאן ובשלהי מרובה ובמלחמת שם ונראה ששניהם מוחקין הנך שני תיבות במקום אחד ולבה"מ צ"ל בזמן אחד:

דף לא רי"ף שורה אחרונה (נ"ב ר' ירמיה בר אבא גמ'):

ע"ב נ"י שורה ב' וזה ברור הריטב"א ז"ל נ"ב היינו לאוקימתא דריא"ש ולר"ח אבל הרמב"ם דלא פסק כוותייהו ובעל החצר אינו יכול לטלטלו מצד אל צד ולא לקצרו רק לבנות תחתיו כריב"א כותב דבעל הגג יכול לעקור הצינור מצד זה לצד אחר וכן אם היה ארוך מקצרו ואין בעל החצר יכול לעכב עליו שלא החזיק אלא במימי הגג והרי הם באים אצלו מ"מ ופסקו כן האחרונים. כן נלע"ד לדעת הריטב"א דהא בהא תליא להאמוראים הנ"ל שנתנו הבחירה בזה לשנות או לקצר לבעל החצר לקחו הבחירה מבעל הגג אבל הרמב"ם שלקח בזה הבחירה מבעל החצר ממילא הבחירה לבעל הגג אבל סברת המ"מ אינו כסברת הריטב"א שכתב כיון דלא פליגי האמוראים אלא בכח בעל החצר עד כמה אבל בעל הגג נראה שהכל מודים דיכול לעשות בזה כרצונו דמה לו לבעל החצר בכך לפיכך פסק כן הרמב"ם והנה לפנינו סברת הריטב"א והמ"מ ורשות להבוחר לבחור כו' אין נ"מ לדינא ואין לנו אלא דברי בן מיימון יהיה מאיזה סברא שיהיה:

שלה"ג שורה כ' מסה"ד למעלה ולא מסתבר כלל שבעל החצר יכניס זיז פחות מטפח מכותל בעל גג כצ"ל:

פרק רביעי

דף לד רש"י ד"ה אמר רבה סה"ד וכתב לו כן כצ"ל:

ד"ה מצר בארעא דמינה פליגא פלגא כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה לקדרה כו' דהוא רביע משיעור הצריך לקדרה:

ד"ה רב פפא אמר כו' עד סה"ד לא אסיק אדעתיה נ"ב ובעמוד פי' בע"א:

נ"י משורות הממוצעות לא קצרות ולא רחבות אלא כחצי רוחב הדף:

שורה ב' שיהא משויר לבניו אחריו אם לא אמר בפירוש לי ולבני כדלעיל לא כיון כצ"ל:

דף לה חא"ש אות (א) ד"ה נ"ל דלאו קושיא היא כו' וזו היא עין רעה גמורה שאף במה שמוכר שייר לעצמו כו' כצ"ל:

דף לו רש"י ד"ה קורה קורה כמשמעה שגם בבבל קורין לה קורה כצ"ל ד"ה הריחים התחתונה קבוע היא וטוחנין בה כצ"ל:

ד"ה בית היקבים גרסינן. חדר שמצניעין בו את הגיגיות ולי נראה שמצניעין בו את היורות נ"ב נשתבש והגה שמן הצד מביא לשון הרשב"ם הנכון כדאיתא בגמ':

ע"ב רי"ף מתני' ואת השומירה העשויה בטיט נ"ב בגמרא ובמשניות הגי' שאינה עשויה:

רש"י ד"ה ואת הקנים סה"ד חוץ מחרוב וסדן השקמה כצ"ל:

ד"ה שומירה סוכת שומרין המחוברת נ"ב זה"ל כתב גם הרע"ב וכתב עליו התי"ט קשיא טובא וכו' ע"ש:

ד"ה שופרא דשטרא הוא שאפילו אם יבא לפני ב"ד טועין יהיב ליה דאמרי ליה כי הוא כתוב בשטר כצ"ל:

שלטי הגבורים אות א' ד"ה אמר לו כו' סמוך לסה"ד כן פי' רי"ף נ"ב היינו לפי גי' אלפס ישן שמעתיק הב"ח:

הג"ה ונ"ב הגהה זו צ"ל על מחיצת הקנים הראשון שבמשנה גי' רשב"ם ואשר"י וכ"ה בספרים שלנו חיצת הקנים [מהר"מ] נ"ב אבל במשניות מחיצת:

דף לז ע"ב רי"ף שורה ב' בין שלמין נ"ב בגמ' ובמשניות איתא ישובין:

רש"י ד"ה זכו בכולן כצ"ל:

נ"י ד"ה ואפילו חריבין שאינם ראוים כ"כ וכ"ש כשהן ישובין כצ"ל:

דף לח המאור שורה ל' וכי היכא דבהדיוט לא מכר חרוב המורכב וסדן השקמה ה"ה הכי נמי כצ"ל:

פרק חמישי

דף מ רי"ף שורה כ"ב רבי מאיר דתניא כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה סדן השקמה וגדל סה"ד כצ"ל:

נ"י מתני' ת"ק סבר כו' ולא קנה קרקע נ"ב וה"ה כשהן מקורבין או מרוחקין יותר מהשיעור:

שם שורה ב' משורה אחרונה ולמעלה חד למעוטי אדמת עובד כוכבים וחד למעוטי אדמת גר (גי' רשב"ם):

שלה"ג אות ב' מסה"ד ולמעלה שורה כ"ב ואע"פ שצריך ליתן לו כצ"ל:

דף מא רש"י ד"ה כיצד הן עומדים. האיך נטועין הנך כו' כצ"ל:

נ"י מהשורות הרחבות שורה ז' תחתיהן וביניהן כשיעור כצ"ל:

שורה י"ז ולא מרוחקין יותר מדאי דאל"כ מ"ש תלתא:

ע"ב רש"י ד"ה אין אחד מהם יכול לחזור כו' מוכר יאמר איני חוזר כצ"ל:

דף מב רי"ף מתני' המוכר פירות לחבירו כו' הלוקח פשתן מחבירו ה"ז לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום כצ"ל:

שלה"ג אות א' ד"ה כתב הרא"ש ויראה כו' מסה"ד למעלה שורה ז' שטעה וכתב מיי' נ"ב מכירה פ' י"ב ה' ו':

ע"ב רי"ף שורה ד' אבל ברשות לוקח נ"ב בגמ' מקדים רשות מוכר לרשות לוקח והרי"ף רשות מוכר מאחר כדי להסמיכו לרשות נפקד שדינם שוה:

שלה"ג אות א' ד"ה כתב מיי' נ"ב מכירה פ' כ"א המקנה לחבירו דבר שאינו מסוים אם היה מינו ידוע אע"פ שאין מדתו ומשקלו ומנינו ידוע קנה ואם אין מינו ידוע לא קנה כצ"ל:

שם שורה י' לך בכך וכך שק של תאנים אני מוכר לך בכך וכך אע"פ שאין מדת הערימה ידוע ולא משקל התאנים ולא מנין הקנקנים ידוע מכרן קיים כצ"ל:

שורה כ"ו כ"ז וכן המוכר לחבירו בי' דינרים חטין ולא פסק כצ"ל:

שם ד"ה ששאלת נ"ב בטור ח"מ סי' רכ"ז ע"ש במרל"ח:

שם שורה ט' משורות רחבות כתב ראבי"ה וכן הדין בשוכר או במוכר סחורת ומונחת בבית ומסר לו המפתחות דנקנית הסחורה אגב הבית כאלו שכר את מקומה ע"כ:

דף מג ע"ב מסוף העמוד למעלה שורה ה' נ"י אבל מה שאינו צריך לקרקע שאינו נקנה בהכי לא נ"ב ע' פירוש המשניות להרמב"ם שפי' שאינו צריך לקרקע ומקני בשכירות שנותן אותם לו שכר היפוי וכשיפה קנה אותם בשכרו ולא מזכיר קרקע כלל:

דף מד ע"ב רש"י ד"ה אגבהה סה"ד והיה בה הרבה בשר נ"ב זאת מוסיף כאן רש"י מפני שהרי"ף מסיים בו אבל לא בעי לה כוליה ש"מ שהיה בה הרבה בשר:

דף מה הרי"ף שורה כ"ג שלמה וצדק נ"ב הרי"ף גורס גירסת ספרי שמביא הרשב"ם דיליף תרוייהו מצדק:

נ"י מלמטה למעלה משורות הקצרות שורה ד' אבל לא יעשה נ"ב צ"ל ד"ה דמתקנינן מתקלי עד הכי ועליו מפרש הנ"י אבל כו' סה"ד אבל במשקולות טועין תלתא נ"ב על שלא יעשה שליש ליטרא שירמה למוכר שיאמר לו שהוא רביע ומותר השליש על רביע הוא תלתא מרביע אבל בעשות חמישית ליטרא ויאמר שהוא רביע וירמה הלוקח הלא אינו רק רביע מהמשקל וכזאת אף במדות טעי:

שם שורות הרחבות למטה שורה ג' שקול לי כל רביע ורביע בפני עצמו כצ"ל:

שורה ד' רביעית ליטרא עם הבשר ויהיו ג' רביעיות כצ"ל:

שם מסוף העמוד למעלה שורה ה' והוא נוקב וזקוף בתוך העינים כצ"ל:

ונ"ב היינו הצירים אשר לו למטה משני צדדיה תחובים בתוך חורי הברזל האוחזים הקנה עשוים כמו עינים ונראה כאלו השני צירים נוקבים באלו העינים ואותו הברזל הוא למעלה אחת ומתפרד ויורד למטה ובקצותם העינים המקבלים הצירים ואותו הברזל אם ארוך הרבה למעלה מהנפש (נפש להנ"י) לא איכפת לן אם יעלה מה שיותר מהנפש למעלה מן התקרה אך שישאר ממנו שלשה טפחים וכל הנפש בתוכו באויר למטה מן התקרה:

ע"ב נ"י ד"ה אין בקיאין במעשה ידינו ויוכלו לרמות כצ"ל:

שם ד"ה שלא ימדוד בחבל כו' לא ימדוד לשותפו בזה בימות החמה כצ"ל:

שורה ג' מסוף העמוד למעלה מוסיפין חלק ששי כחלק א' מהחמשה כצ"ל:

שורה ב' ד"ה קבו אוצר סה"ד שנתן לו המקום נ"ב ואחר סה"ד זה צ"ל ד"ה ובשני בצורת אפילו קב חרובין לא יאצור וע"מ כותב הנ"י משמע מהכא כו':

דף מו רש"י ד"ה אלא בעה"ב עצמו ימכור לצריכים כצ"ל:

פרק ששי

נ"י ד"ה המוכר פירות כו' לוליבא דכיתנא בכותחא כצ"ל:

ע"ב נ"י ד"ה המוכר עבדו כו' האי עבדא דנן פטיר ועטיר כו' ומן ערובי מלכא ומלכתא כצ"ל:

שלה"ג אות ב' ד"ה הא דאמרינן שורה ט"ו עד שלא יהיה לו כצ"ל:

דף מז רש"י ד"ה ואיהו דעריב כו' דאי ידעינן ביה דלא עריב אפילו כצ"ל:

נ"י שורה ג' משורות הרחבות תחתונות שהגזלן שגזלו קודם הפסח מפטר בו מפני כצ"ל:

ד"ה אמר רב הונא שורה ד' דאי לאו דאיכא למיחש כצ"ל:

שלה"ג ד"ה הלוקח יין למכור מסוף הדיבור למעלה שורה י"ח שיהא צריך למכור אבל ר"ת כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה מרתף של יין כו' ואמר ליה למקפה דאיכא חד לריעותא דאמר זה ואיכא חד לטיבותא דאמר ליה למקפה כצ"ל:

נ"י שורה ט"ו משורות הרחבות דלמטה בעמוד מהא דתני בר קפרא קונדיטין כיין הדא אמרה כצ"ל:

שלה"ג אות א' ד"ה ובחביות של יין עד סה"ד כיון דחד חמרא הוא נ"ב והיינו אם אמר לו חבית זה של יין אבל אם אמר לו חבית של יין סתם ולא אמר זה בין אמר למקפה בין לא אמר למקפה נותן לו יין שכולו יפה כן מפורש בטור ת"מ ר"ל ע"ש:

דף מח רש"י ד"ה והחמיצה בתוך אותו חבית של מוכר בבית לוקח כצ"ל:

ע"ב נ"י שורה ראשונה מהשורות רחבות דלמטה קודם ד"ה וכיון שהדרך באמצע ד"ה מתני' מי שיש לו גינה וכו' ולא יכניס וכו' כיון שהדרך באמצע שדהו:

מלחמת שורה אחרונה כשמכר חבית על ידה משמע כצ"ל:

המאור שורה י"א ודרב ושמואל טעמא לחוד כצ"ל:

דף מט ע"ב נ"י ד"ה גמ' הני תרתי להיכי שדי להו הוי קא מיחדשי כצ"ל:

פרק שביעי

נ"י מתחלת הפרק שורה ח' שפירש הראב"ד ז"ל שנקעים וסלעים אלו יהיו למוכר נ"ב נראה מדבריו דמה שמסיים עוד הראב"ד שכופין את הלוקח ליקח אותן בדמיהן אין נראה לו וכן להה"מ אינו נראה וכן כתב הב"י בשם הר"נ והה"מ שאין נראה להם כדאמרו בגמ' אין אדם רוצה ליתן מעותיו במקום אחד ויראו לו כשנים וג' מקומות:

שלה"ג ד"ה הא דאמרינן שורה י"ט וכתב רמב"ן הא דנמדדין כצ"ל:

שורה כ"ב עד י' אי נמי עד ד' אמות כצ"ל:

שורה כ"ה ואם אמר לו כבית כור כצ"ל:. שורה ל"ג יהיו מפוזרין בתוך ה' קבין כצ"ל:

שורה י"ז מסה"ד למעלה רובע הקב לבית סאה כצ"ל:

דף נ נ"י ד"ה גמ' הגיעו נ"ב דבריו אלו קאי על הברייתא המובא בגמ' דפשיט מינה רב אשי דסתמא נמי כהן חסר והן יתיר דמי וסה"ד מזה בסימניו ומצריו:

ד"ה אם שייר נ"ב צ"ל שאם שייר וקאי על הפיסקא:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה