דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
שבת · פרק רביעי
ברא"ש סי' ב' ד"ה יש מקומות כו' ויש מקומות הרבה שנהגו לעשות חפירה גדולה ועושין בה מקום האש מרוצפת בלבנה סביב מכל צד ומלמטה ומחממין היטב וגורפין אותה וכו' כצ"ל:
סי' ה' ד"ה רב חסדא שרי לאהדורי אידרי וכו' לולאות של מלבושים וכו' נ"ב ע' תוס' ד"ה הא בחדתי הא דעתיקי שאם נתקו חוטי הסרבל וכו' ששם הלשון מובן יותר מכאן:
בב"ח סי' ו' אות ג' או ה' מטלטלין אותן דרבי יוסי שלחא הוה אומן ונתברר לו ע"כ כצ"ל:
סי' ט' אמר רב יהודה מכנים אדם מלא קופתו עפר ועושה בו כל צרכו דרש מר זוטרא משמיה דמר זוטרא רבה והוא שייחד לו קרן זוית ע"כ כצ"ל ונ"ב כי עפר מדברים בו לשון זכר:
שם בהגה אע"פ שעירה עפר לארץ אבל אם עירה עפר באמצע הבית כצ"ל:
ק"נ סי' י"ב אות י"א או ש' והוא סבר אדם חשוב שאני כו' סה"ד וכן פסק בה"ש ובמ"א כצ"ל ופירושו בהלכות שבת ובמאכלות אסורות: