דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
שבת · פרק שלישי
סי' ו בסה"ד הלכך בחמין אסור בין בכלי בין בקרקע כצ"ל הגם שהעתיק לשון הרי"ף אבל גם ברי"ף שיבוש הוא שיצא מיד המעתיק או מדפיס פ"ג קרקע:
בת"ש אות י"ד אע"פ שאינה גרופה צ"ל שגרופה כצ"ל והוא מעתיק הכתיב והגהתו וכן עשה באות ט"ו הסמוך שמא ירתיח צ"ל שמא ימצא וכן באות י"ז כ"כ חסר ההגה וכצ"ל הפשרו זהו בישולו צ"ל לא זהו בישולו כדאיתא ברא"ש:
שם אות י"ח ד"ה ואחר שנתבשל כו' לא נראה לי כלל דלהוי בישול כצ"ל:
ברא"ש סט"ו ד"ה אבל נותן כו' ת"ר נותן אדם כו' דברי ב"ש וב"ה אומרים בין חמין לתוך צונן בין צונן לתוך חמין כצ"ל:
בא"ד מדתני ר' חייא מערה אדם קיתון של מים לתוך ספל של מים בין חמין לתוך צונן בין צונן לתוך חמין כצ"ל וכן איתא בגמ' וברי"ף בדברי ב"ה ובברייתא דר' חייא וההיפך הוא תהפוכות וגנאי לדבר כן:
סי' טז ד"ה האילפס וכו' ור"ת היה אומר אדדייק רשב"ם כו' הא לערות מן האילפס לתוך הקערה על התבלין אסור כצ"ל:
ת"ש שם בגמ' שלי אות כ"ו שאני יין נסך צ"ל דשאני כצ"ל ובד' ווילנא חסר כל דיבור זה:
ק"נ סי' י"ח אות ל' ד"ה ואם נתנוהו מבע"י מותר הלשון דחוק דהל"ל אבל מבע"י נותנין כצ"ל:
שם בסה"ד וט' מ"א סי' רס"ה ס"ק ב' כצ"ל:
ברא"ש סי' כ' ת"ר מטלטלין וכו' אבל היו עליה בין השמשות מיגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא והוה ליה מוקצה מחמת איסור כו' כצ"ל:
שם מידי דהוה אסיכי זיירי ומזורי דאמר בריש כל הכלים משמיה דרב הכל מודים וכו' כצ"ל:
בק"נ שם אות ש' ד"ה הלכך כו' הלשון הלכך משונה הוא נ"ב ול"נ לפרש כאלו כתב הלכך עכ"פ נר וכו' פי' הלכך כיון דהלכה כדברי המיקל ואין לאסור מוקצה מחמת מיאוס אבל עכ"פ מחמת איסור יש לאסור ע"כ וע"ש מה שכתב בזה הק"נ והבוחר יבחר:
ברא"ש סי' כ"ג בי רב חמא הוה מטה גללניתא הת"ש והק"נ גרסי רב חמא הוי ליה מטה כו' והמדפיסים בווילנא השמיטו הני גירסאות משניהם ולא ידעתי למה ואחשוב שבעלי המגיהים חשבו שרק מוסיפים ליה ואני אומר שאלו כן הוי מתחלי ה"ג הוה ליה ומשמתחילים ה"ג רב חמא הוה ליה ש"מ לא לבד שמוסיפין ליה אלא גם גורעין כו' ונ"מ גדולה כי לפי גירסתם לא יוכל הרש"ש לקיים הגי' בגמ' לרבא ע"כ מעתה בבואם להדפיס ש"ס לא ידלגו על גירסת הני גברי רבוותא ועוד אם נגרוס ליה לא שייך כלל בי ואם נגרוס בי לא שייך ליה אלא הוה מטה: