דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת עירובין · פרק ששי
ק"נ סי' ב' ה"ג בעו מיניה מרב חסדא ה"ג ולא אורי ע"כ כצ"ל נ"ב אמת שכן הוא בגמ' אבל הרא"ש ז"ל בכתבו חיבורו היה לפניו ספר הרי"ף והעתיק לשונו וגירסתו:
ק"נ סי' ט' ד"ה דהוי מצי לערובי מאתמול כו' ותו אינן יכולין לערב בשבת מ"ה צריכין שכירות וביטול כו' כצ"ל:
סי' ט"ו מתני' אנשי חצר ברא"ש גמ' ביתו הוא דאסור כו' כדמסקינן לעיל בספ"ב דא"ל אביי לרב פפא בין לרבנן בין לר"א היכא דגלי גלי כצ"ל כדאיתא בגמ' שם:
סי' ט"ז בהגה"ה ד"ה כל שהותר כו' ישראל וגר ששרויין בחצר אחת כו' ומת גר מבעוד יום כו' כצ"ל:
ברא"ש שם א"ל אני אומר מבטל והני דבי שמואל תנו אין מבטל כצ"ל כמו בגמ':
שם במתני' לזה ביין ולזה ביין אינם צריכין לערב לזה ביין ולזה בשמן צריכין לערב ר"ש אומר אחד זה ואחד זה אינם צריכין לערב כצ"ל כמו במשניות:
סי' י"ז תניא כו' והשתא ניחא הסוגיא אף למ"ד דפת מודה ר"מ כצ"ל (ב"ח בשלטי הגבורים):
בק"נ ד"ה ה"ג כשמוליכין את העירוב כו' נ"ב בגמ' איתא כמו ברא"ש לפנינו:
סי' י"ט במתני' חמש חצירות כו' ערבו בחצרות ולא נשתתפו כו' כצ"ל:
סי' כ' גופא כו' עד שיהא ארכו יתר על רחבו ובתים וחצרות כצ"ל:
בק"נ ד"ה וכיון דפתוחות כו' ושם בדין י"ג מבוי כו' ואח"כ נשתתפו כולן במבוי שכח אחד מבני חצר ולא עירב עם בני חצרו לא הפסיד כלום כצ"ל:
סימן כ"א בהג"ה ד"ה והוי מצי כו' שהמבוי לחצרות כחצר לבתים כצ"ל: