דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת עירובין · פרק חמישי
רא"ש סי' א' לא צריכא דמרבעא ולא מרבעא ברבוע של עולם מפרש ת"ש דרומה לצפון העולם צפונה לדרום העולם וכן מגיה שכצ"ל ברא"ש פי' כזה שראש דרום העיר נוטה לצפון וסוף דרום העיר נוטה לדרום סימן ג' הגהות הב"ח אות ז' אמר רב אידי אמר ר' חנינא לא משולשין כצ"ל:
ק"נ סימן ה' ד"ה אומר אני כו' דבריו אינני יודע למה תמוהים הלא הרא"ש מבאר דבריו באר היטב וכהגהת הב"ח דהא דקאמר ע"כ והרא"ש מחלק דברי שמואל לרישא וסיפא שאין חוט המשקולת יורד כנגדו הוא הרישא אבל אם חוט המשקולת יורד כנגדו הוא הסיפא ורש"י מפרש ל"ש שמקדרין הוא ברישא דמלתא דשמואל ומה שאינו מזכיר הבלעה משום סיפא דמילתיה דשמואל אבל חוט המשקולת יורד כנגדו וכו':
רא"ש סי' י"א ד"ה הני בני קקונאי כו' הדר אמר לא דמי להתם כצ"ל:
סי' י"ב המתחיל הנותן עירובו כו' ומפסיד את העיר כולה לפי שמדת העיר עולה לו במדת התחום כו' כצ"ל כמו בגמ' ורי"ף:
שם הגה"ה המתחיל וקנה שביתה ללכאורה אותה הגה"ה מוקשה מאד וראשית אתקן לשונה ואומר שכצ"ל אבל בעומד בביתו ועירב במקום שאינו עירוב יש לו שביתה בביתו כ"ז פרש"י ורב אחאי גאון ורשב"ט פליגי וסברי דאין לו אלא ד' אמות. א"ז:
ואחר שנתקן לשונה אפרשה. והנה ההגה"ה זו אין לה ענין כלל לדברי הרא"ש שמעתיק משנתנו ומפרשה כראוי ורבינו שב"ט ורב אחאי לא פליגי על משנתינו בשלחו בנו או זר לערב לו במקום הראוי לו ושליח הוא שעוות שנתנו חוץ לתחומו דאמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ומותר לביתו ורב אחאי גאון ורשב"ט קאי על דברי רש"י שכתב במשנה ד"ה מותר לביתו כו' סמוך לסה"ד אבל בעומד בביתו ועירב במקום שאינו עירוב יש לו שביתה בביתו משמע אפילו עירב הוא גופיה חוץ לתחום מותר לביתו ע"ז כתב רבינו שב"ט דליתא אלא הלכה כדברי רב אחאי גאון דסבר כשעירב הוא גופיה חוץ לתחום אסור לביתו ואסור לעירובו ואין לו אלא ד' אמות וא"ז מסיים מיהו אין לי ראיה ברורה לחלוק על רבינו שלמה ע"כ: