אור ברסלב
דבש תמר - ב (ראש) מסכת עירובין

דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים

מסכת עירובין

שבת

פרקראשון

ברא"ש סי' א' מאי אמלתרא רב חמא בריה דרבה בר אבוה כצ"ל:

בק"נ ד"ה מ"ד פסקי דארזא כ"ש קיני נראה דפסק רבינו כמ"ד פסקי דארזא כו' נ"ב אנכי טח עיני ואינני רואה ברא"ש שום משמעות שפסק כמ"ד פסקי דארזא אדרבא כיון דמעתיק הרא"ש לשון הגמ' משמע דפסק כמ"ד קיני אשר גם במערבא אמרי כש"כ וכ"כ הב"ח בסימן שס"ג ויותר רבים המה בקיני דאמרי נמי במערבא וגם רב חמא עמהם ובפסקי דארזא רק במערבא אמרי אבל רב חמא פליג עלייהו ומה שהשמיט הרי"ף אמלתרא גם אנכי תמהני ובראותי שכבר תמה הב"י בזה מי אנכי להתערב בזה והרמב"ם שפוסק כמ"ד קיני שפיר נכון כי למ"ד פסקי דארזא מוקשה מאד איך תוחבין בכותל בית הבחירה עץ בולט למרחוק הא אסור משום לא תטע לך אשרה כל עץ וכן כתב הרמב"ם בה' פ"א ואין בונין בו עץ בולט כלל ומה שרוצה הק"נ ליתן טעם להרמב"ם הוא דוחק גדול בגמ' שלשון הגמ' לא משמע כן והאי אלא כיון דקא חשיב אית ליה קלא קאי על מ"ד פסקי דארזא ופירושו גם פסקי דארזי דבר חשוב הוא אלא שאינם חשיבי כמו קיני שהמה מצוירין על עץ מלת צורות בולטות והם מונחים משוקעים בחומה ואף שהיו בולטים על העץ לא יצא בליטתם חוץ לחומה אלא שוה עם החומה:

ברא"ש סי' י"א בסה"ד ורוחב הכותל עודף לצד מבוי או מאחריו:

נ"ב ורש"י קורא לצד מבוי מאחריו ולצד חוץ מלפניו:

רא"ש סי' י"ח בק"נ ד"ה מדפריך עקומה פשיטא והוא על הרא"ש סוף סי' י"ח על דברי ר"מ שמביא שם הרא"ש נ"ל שהוא טעות הדפוס וצ"ל הד"ה ואעקומה פריך פשיטא כלומר אפילו רבנן מודו בהא והמה דברי הרא"ש שמביא מלשון פשיטא סייעתא לדברי ר"מ ואינו מפרש פשיטא כפי' רש"י אבל הר"מ אינו מדייק כלל לשון פשיטא אלא מביא ראיה מדמשני קמ"ל כדר' זירא דהלכה כמותו ובזה בודאי גם רש"י מודה ובפי' פשיטא גם ר"מ מפרש דהמקשן ס"ד אשר עקומה ג"כ דברי ר' יהודה ופריך פשיטא כפי' רש"י ומשני קמ"ל כדרבי זירא וד"ה הוא:

רא"ש סי' כ"א במשנה מקיפין ג' חבלים כו' שיעור חבלים עוביין יותר על טפח כצ"ל כמו ברי"ף עי"ש:

בק"נ סי' כ"ב ד"ה כיון דרב אשי כו' אי מבטל העומד לפרוץ שמתחתיו כו' כצ"ל:

בא"ד דאי לא הוי עומד יותר מן הפרוץ שתחתיו כצ"ל ומדפיסי הניחו פחות במקומו ומחקו לא ולא יאות עבדי כי מרש"י משמע דאי הוי שוה עומד כפרוץ אפילו עומד עשרה אינו מועיל ע"כ כמו שהגהתי לא במקומו עומד והסתי פחות וקחתי יותר מקומו וכן עיקר:

רא"ש סי' כ"ג ד"ה דרש רב נחמן כו' חצר שמשמשת לאויר ושאינה מוקפת שתי וערב כצ"ל וכן הגיה הב"ח ושאינה והוא כרצון הרר"י שם מביא הק"נ ד"ה חצר שמשתמשת לאויר אפילו במחיצת שתי וערב ושאינה מוקפת שתי וערב אפילו מוקף לדירה כו' כצ"ל:

ברא"ש באותו הסימן אמר רב גידל אמר רב שלשה מותרין בשבע ואסורין בחמש כו' כצ"ל:

בק"נ ד"ה לא דמיא הך פירצה כו' אם לא שע"י אותה מחיצה נשתנה הרשות אבל כו' כצ"ל:

פרק שני

בהרא"ש סי' ד' ד"ה טחו בטיט כו' ורבא אמר לא הוי מיעוט כיון דלא יכול למיקם לאו כלום הוא ר"מ והראב"ד והר"ז ז"ל פסקו כרבא נ"ב הר"ז הוא הרז"ה הוא בעל המאור והנה הוא מחמיר יותר מרבא וכתב אם הרחיק מן הכותל ג' אינו מועיל מכש"כ אם טח בטיט אע"פ שיכול לעמוד בפני עצמו ולא כלום הוא עכ"ל וכן מקשה ה"ה בפ' ט"ז על הרמב"ם מדין הרחיק מן הכותל פחות מג' דלא הוי מיעוט ובטחו בטיט הוי מיעוט ומיישב אבל הרז"ה בלא שום תירוץ מקבל הכש"כ ופוסק כן:

פרק שלישי

רא"ש סי' א' בהגהה ד"ה מערבין בכשות כו' וכן המיימוני הזכיר עוכלא תבלין וכתב בהגהה משמע בספר בפירוש דאין מערבין דקאמר ותבלין לאו בני אכילה נינהו כצ"ל והוא סתם גמ' דף כ"ט: עוד שם ד"ה ושאר כל הפירות כו' וחומץ כד' לטבל בו כו' רש"י לא פי' כן כי משמע מפירושו שירק לא מטבלין בחומץ ע"ש מה שכתבתי פי' לטבל בו לפי פי' רש"י:

בק"נ סי' ב' ד"ה והא דתנן במתני' והכהנים בחלה כו' וא"כ דין התרומה לישראל כדין היין לנזיר ע"ש כצ"ל:

בהגהה סי' ד' ד"ה נתנו בכלכלה כו' והעירוב נתון בשולי הכלכלה תוך ג' לגב האילן שפיר חשיב עירוב מונח על מקום ד' דחוקקין להשלים ע"כ נ"ב בתוס' איתא רחוקה ג' כי בתוך ג' הוי כמו שוה לאילן ואינו צריך חקיקה:

ברא"ש סס"י ד' במשנה נתנו בראש הקנה או בראש הקונדס בזמן שהוא תלוש ונעוץ כצ"ל כמו בגמ':

שם סי' ה' רב ושמואל דאמרי תרווייהו הכא במגדל של לבנים עסקינן כצ"ל:

הגהות הב"ח ד"ה בסוף הגהה המתחיל וכן פי' ר"י וכו' סה"ד בין השמשות אפילו לרבי מהרמ"ק כצ"ל:

פרק רביעי

סי' ב סה"ד הגהה וכן מי שבא בספינה חוץ לתחום כו' כצ"ל:

סי' ח' סה"ד דדברי ר' יוחנן כתחלת עירוב דמי כצ"ל כמו ברי"ף:

בק"נ סי' י"א ד"ה מדסברי ר"י ור"א כוותיה דר"א ור"י תרוייהו פליגי את"ק נ"ב פי' את"ק דהכא שהוא חכמים:

סי' ט"ו ד"ה מתני' מי שיצא כו' רב אלפס ז"ל כתב כו' נ"ב אבל הרמב"ן במלחמות מפרש דעת הרי"ף שנתנו לו בני העיר פת לערב גם עליהם בפת ואחר שחזר ושב לא עירב עליהם ולענ"ד דעת הרר"י כ"כ לפרש כן דעת הרי"ף וכן ראוי ונכון כי גם הרמב"ם מפרש כן אשר הולך בעקבות רביה דרביה הרי"ף ז"ל:

פרק חמישי

רא"ש סי' א' לא צריכא דמרבעא ולא מרבעא ברבוע של עולם מפרש ת"ש דרומה לצפון העולם צפונה לדרום העולם וכן מגיה שכצ"ל ברא"ש פי' כזה שראש דרום העיר נוטה לצפון וסוף דרום העיר נוטה לדרום סימן ג' הגהות הב"ח אות ז' אמר רב אידי אמר ר' חנינא לא משולשין כצ"ל:

ק"נ סימן ה' ד"ה אומר אני כו' דבריו אינני יודע למה תמוהים הלא הרא"ש מבאר דבריו באר היטב וכהגהת הב"ח דהא דקאמר ע"כ והרא"ש מחלק דברי שמואל לרישא וסיפא שאין חוט המשקולת יורד כנגדו הוא הרישא אבל אם חוט המשקולת יורד כנגדו הוא הסיפא ורש"י מפרש ל"ש שמקדרין הוא ברישא דמלתא דשמואל ומה שאינו מזכיר הבלעה משום סיפא דמילתיה דשמואל אבל חוט המשקולת יורד כנגדו וכו':

רא"ש סי' י"א ד"ה הני בני קקונאי כו' הדר אמר לא דמי להתם כצ"ל:

סי' י"ב המתחיל הנותן עירובו כו' ומפסיד את העיר כולה לפי שמדת העיר עולה לו במדת התחום כו' כצ"ל כמו בגמ' ורי"ף:

שם הגה"ה המתחיל וקנה שביתה ללכאורה אותה הגה"ה מוקשה מאד וראשית אתקן לשונה ואומר שכצ"ל אבל בעומד בביתו ועירב במקום שאינו עירוב יש לו שביתה בביתו כ"ז פרש"י ורב אחאי גאון ורשב"ט פליגי וסברי דאין לו אלא ד' אמות. א"ז:

ואחר שנתקן לשונה אפרשה. והנה ההגה"ה זו אין לה ענין כלל לדברי הרא"ש שמעתיק משנתנו ומפרשה כראוי ורבינו שב"ט ורב אחאי לא פליגי על משנתינו בשלחו בנו או זר לערב לו במקום הראוי לו ושליח הוא שעוות שנתנו חוץ לתחומו דאמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ומותר לביתו ורב אחאי גאון ורשב"ט קאי על דברי רש"י שכתב במשנה ד"ה מותר לביתו כו' סמוך לסה"ד אבל בעומד בביתו ועירב במקום שאינו עירוב יש לו שביתה בביתו משמע אפילו עירב הוא גופיה חוץ לתחום מותר לביתו ע"ז כתב רבינו שב"ט דליתא אלא הלכה כדברי רב אחאי גאון דסבר כשעירב הוא גופיה חוץ לתחום אסור לביתו ואסור לעירובו ואין לו אלא ד' אמות וא"ז מסיים מיהו אין לי ראיה ברורה לחלוק על רבינו שלמה ע"כ:

פרק ששי

ק"נ סי' ב' ה"ג בעו מיניה מרב חסדא ה"ג ולא אורי ע"כ כצ"ל נ"ב אמת שכן הוא בגמ' אבל הרא"ש ז"ל בכתבו חיבורו היה לפניו ספר הרי"ף והעתיק לשונו וגירסתו:

ק"נ סי' ט' ד"ה דהוי מצי לערובי מאתמול כו' ותו אינן יכולין לערב בשבת מ"ה צריכין שכירות וביטול כו' כצ"ל:

סי' ט"ו מתני' אנשי חצר ברא"ש גמ' ביתו הוא דאסור כו' כדמסקינן לעיל בספ"ב דא"ל אביי לרב פפא בין לרבנן בין לר"א היכא דגלי גלי כצ"ל כדאיתא בגמ' שם:

סי' ט"ז בהגה"ה ד"ה כל שהותר כו' ישראל וגר ששרויין בחצר אחת כו' ומת גר מבעוד יום כו' כצ"ל:

ברא"ש שם א"ל אני אומר מבטל והני דבי שמואל תנו אין מבטל כצ"ל כמו בגמ':

שם במתני' לזה ביין ולזה ביין אינם צריכין לערב לזה ביין ולזה בשמן צריכין לערב ר"ש אומר אחד זה ואחד זה אינם צריכין לערב כצ"ל כמו במשניות:

סי' י"ז תניא כו' והשתא ניחא הסוגיא אף למ"ד דפת מודה ר"מ כצ"ל (ב"ח בשלטי הגבורים):

בק"נ ד"ה ה"ג כשמוליכין את העירוב כו' נ"ב בגמ' איתא כמו ברא"ש לפנינו:

סי' י"ט במתני' חמש חצירות כו' ערבו בחצרות ולא נשתתפו כו' כצ"ל:

סי' כ' גופא כו' עד שיהא ארכו יתר על רחבו ובתים וחצרות כצ"ל:

בק"נ ד"ה וכיון דפתוחות כו' ושם בדין י"ג מבוי כו' ואח"כ נשתתפו כולן במבוי שכח אחד מבני חצר ולא עירב עם בני חצרו לא הפסיד כלום כצ"ל:

סימן כ"א בהג"ה ד"ה והוי מצי כו' שהמבוי לחצרות כחצר לבתים כצ"ל:

פרק שביעי

בהג"ה סי' א' פירש ר"י בר שמואל כו' ומאי למטה דקתני למטה לבתים כו' כצ"ל:

בק"נ סי' ז' ד"ה הוא דבעי נעילת דלת כו' נועל אותו הדלת מהבית שהתבן שם שיוצא כל אחד מחצרו לבית המתבן וכ"כ מהרש"א ע"ש סה"ד כצ"ל:

בק"נ סי' ח' בסופו ד"ה ה"ג דהוי האי גלל בכליו כצ"ל כמו בתוס' שם:

פרק שמיני

רא"ש סימן א' בק"נ ד"ה שאין מערבין משתחשך כו' סה"ד וכבר צווח בזה בעל המאור נ"ב נטיתי אזני וצווחו לא שמעתי אך בקרירות דמו כתב כיצד משתתפין אוקימנא למתני' דקתני כל מי שקבל עליו מבעוד יום הודיעוהו ולא הודיעוהו קתני וכן הלכה משום דקי"ל בדרבנן יש ברירה ע"כ ואינו מזכיר כלל שם הרי"ף ואינו שואל למה השמיטוהו כדרכו פעם בפעם:

רא"ש סי' ג' ת"ש ד"ה דלעיל פרק ב"מ פרק י"ז סה"ד נ"ב משנה י"א:

שם ד"ה קיימו כו' בפ' בכל מערבין דקאי אזקן וחולה וכן מה שאמרו כאן ר"מ ור"י בענין סעודת חול או שבת יתכן דכל הני כו' כצ"ל:

סי' ה' סה"ד אינו אוסר עליו מביא ע"ז הק"נ דיוק הרר"י וקושית התי"ט עליו והק"נ מתרץ את הרר"י נ"ב זאת הכל לפי גי' הרי"ף אשר הרא"ש מעתיקו אבל לפי גי' לפנינו בגמ' אין עליו בסיפא וכן במשניות הוא מוקף בחצאי לבנה אין תירוץ ואין קושיא ואין דיוק:

בק"נ שם אמר רב יהודה אמר רב וכו' מיישב הק"נ גי' הרי"ף כדי שלא לחלוק הירושלמי אתלמודא נ"ב פליאה מה לו לרחק עדותו מירושלמי הלא בתלמודא דידן לעיל ע"ג:

מובא האי מימרא עצמו בשם רב יהודה אמר רב ופשוט שיבוש יצא מהמדפיסים כאן שמואל במקום רב:

סי' ח' אמת המים כו' רב אשי אמר אפילו תימא כו' אע"ג דרב אשי דהוא בתראה כו' רבינא אמר כגון דעביד לה ניפקי אפומה כצ"ל כמו דאיתא בגמ' וכן הוא גי' בעל המאור בכל הדפוסים חדשים וגם ישנים רב אשי תחלה ורבינא בתראה דעביד לה ניפקי וגי' בעל המאור שראה הק"נ אין נמצא בזה"ז ע"כ בטול המראה ותקנתי ברא"ש כמו דאיתא בגמ' וכן מסיים הבעל המאור והוא הר"ז הלוי ז"ל ואהדין שנויא דרבינא סמכינן משום דבתרא הוא וכצ"ל ברא"ש:

סי' ט' מתני' חצר שהיא פחותה כו' וצריך לומר דאיירי בביב שיש בו ארבע אמות על ארבע אמות נ"ב פי' שיש בו לקבץ ארבע אמות על ארבע אמות כמו שכתבתי במשנה:

שם גמ' חצר שפחותה כו' הלכך אריך וקטין ובלבד שיחזיק כריבוע ד' אמות על ד' אמות כו' כצ"ל:

ק"נ ד"ה נ"ל דהלכה כר' זירא דמתני' דייקא כוותיה. אע"ג דר' זירא גופיה תרגימנא למתני' אליבא דרבה עיין בפרק הניזקין סי' כ"א כצ"ל:

פרק עשירי

רא"ש סי' א' בק"נ ד"ה חדשות מאי טעמא לא כו' ולא פליג אברייתא דאבוה דשמואל דבעינן מקושרות כצ"ל:

ברא"ש סי' ה' מתני' עומד אדם ברה"י ומטלטל ברה"ר ברה"ר ומטלטל ברה"י ובלבד שלא יוציא כו' נ"ב פליאה נשגבה על הרא"ש ז"ל הלא ספר הרי"ף פתוח לפניו בכתבו את חיבורו למה נטה מגי' הרי"ף ברה"י ומטלטל בר"ה באחרונה וטוב בזה הסמיכות ובלבד שלא יוציא חוץ לארבע אמות כי המטלטל ברה"י מה מני יהלוך אם יוציא חוץ לארבע אמות:

סי' ו' אמר ריש לקיש כו' אל תקרי משנאי אלא משניאי כצ"ל:

ק"נ סי' י"א ד"ה כאן מבע"י כאן משחשיכה לפרש"י אם בדעתו כו' נ"ב ברש"י שלפנינו איתא עלה מבע"י וקידש עליו היום לא קנסינן ליה ויורד ולא ידעתי היכן לקח הק"נ לתלות ברש"י פירושו גם מה שמסיים דבאמת הכי פירושו רחוק הוא מפרש"י:

בק"נ סי' י"ח ד"ה ומשם מספיקין מים לכל העזרה וכו' ורבינו יונתן מפרש כו' לא יתכן דקתני מספיקין לכל העזרה נ"ב הק"נ מרחיק כל כך פירוש רבינו יונתן ותי"ט מביא פי' הרר"י בשם ראבי"ה ולדעתי הקצרה קושית הק"נ אינה בתוקף לדחות פי' הני רבוותא דאף אמת המים היה בעזרה להדחה לנקות רצפת עזרה ודקתני על בור הגולה ומשם מספיקין לכל העזרה הוא לשתיה שמי בור הגולה היו מתוקים כמו שפי' הר"ש ובור הגדול לשלשל הכיור וע' תי"ט שם:

בב"ח סי' כ' ציון ד' מבורות שלנו שיש להם גלגל כצ"ל:

ברא"ש שם ר' אלעזר איעצר בסידרא סליק לביתיה ואשכחון דמכין דמיך על תרעא כצ"ל כמו ברי"ף:

ברא"ש סי' כ' מתני' שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו בהימיינו שלא לשהות את הטומאה דברי ריב"ב ור' יהודה אומר בצבת של עץ כו' כצ"ל כמו בגמ' ומשניות ואף שברי"ף מהופך הגירסא כמו ברא"ש אין זה מחמת גי' אחרת שהיה להרי"ף כי לא יכול להיות כמו שהוכחתי ברי"ף ע"ש אלא מהמדפיסים נשתבש:

סליקא לה מסכת עירובין בעזה"י יהי רצון כו':

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ראש)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה