אור ברסלב
דבש תמר - ב (ראש) מסכת עבודה זרה › פרק שני

דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים

מסכת עבודה זרה · פרק שני

פרק ראשון

ס' ז והאפיקורסין מורידין ולא מעלין נ"ב תיבת אבל לא שייך כלל ובגמ' ליתא רק באמר מר וגם שם מחקתיו:

שני פעמים עילא צ"ל עילה וע' בגמ' שהבאתי ראי' מדניאל ו:

סי' ח אבל בחולה שאין בו סכנה אם ימיתהו מרע נפשיה:

פ"ח אע"פ שאינו רופא מומחה כדלקמן רב דימי אר"י נ"ב פי' שהרא"ש מביא הא דרב דימי לקמן אבל בגמ' הוא לעיל דף כז: סי' יא לפום גמרא דידן משמע שיהא אסור נ"ב מדמשני לקמן והך דשמעתין משום דמסתפר מן הנכרי שרי משמע דצ"ל הכא "שיהא מותר" וכן הוא בר"נ אבל בתוס' משמע דמשמעותא דהכא לאיסור סי' יג פ"ח ד"ה וכן בבוסר עד סה"ד נ"ב הלשון שבתוס' כט ע"ב שלא ינהג אותו המשנה דין יין נסך משמע כ"כ כפירושו:

ברא"ש הלכות גילוי רב לא הוה שתי נ"ב כן גי' ר"ח ורי"ף ובגמ' על שמואל אמרו כן:

ונהרדעי אמרי אפילו מכאן ואילך חיישינן משום גילוי נ"ב כן הוא בגמ' ולגי' הרא"ש והוא גירסת הרי"ף אין לתיבת אפילו התחברות עם דסמיך ליה אין בו משום יין נסך:

פ"ח ד"ה ניקורי תאנים וכו' וכן משמע הא דקאמר לעיל כמאן כי האי תנא נ"ב כבר כתבתי בעז"ה פי' יפה על הא דקאמר כמאן כי האי תנא ומתורץ הכל על נכון:

סי' יד האידנא מ"ט לא מותבינן חמרא גבי עובד כוכבים חיישינן לשיכא:

נוד בדסקייא וצייר וחתימת פיה למטה כי צייר הוא החתימה:

סמוך לסה"ס וי"א דשאני הכא פי' האי דהשולח חבית דקתני אם מכיר חותמו משמע שהשולח שעשה החותם הלך אח"כ למקום ששלח שם אם מכיר מותר אבל שעשה החותם הוא בעצמו לא הכירו איכא ריעותא אבל כשמשלח אינו לשם וליכא ריעותא אע"פ שהמקבל החביות אינו יודע החותם ואינו מכירו כלל לא חיישינן לזיופא וכן הוא בתוס' שם בסד"ה השולח:

פ"ח ד"ה דשמעתי' גרסינן ור"ל דרבא:

ד"ה ה"ג וצייר וחתים הוי נ"ב תלמיד טועה הכניס האי וחתים כי ידוע שהרא"ש הולך אחר לשון הרי"ף והרי"ף זרקו וכן נכון למוחקו גם בגמ' וז"ל הרמב"ם הפך פי הנוד לתוכו וצר עליו ה"ז חותם בתוך חותם ויש במשמעות לשונו הני תרתי א' נוד בדסקיא חתימת פיו למטה ב' וכי כייף פומי' לגו:

ד"ה לא קיימא אברייתא. דבכה"ג שייך מפתח לא ה"ל לר"י להצריך חב"ח:

ד"ה אלמא בחותם לבד שרי אבל הר"נ כתב כגון שהיה מפתח בידם של בית ר' מיתוקמא:

ד"ה לאותו ששולחים לו וכו' אבל כשמשלח לאחר וכו' סי' כא ברא"ש ת"ר נודות (וקנקנים) מוקף נ"ב האי וקנקנים בכדי מחקו כי הרא"ש עירב שתי הברייתות ותני להו בחדא כי לשונם שוה בהא גרודים חדשים ישנים מזופפין:

סי' כז פת מהלכות של עמעום נ"ב פערזעהן בלשון אשכנז ע' ערוך:

סי' לב ומגיסה בה עד שתבוא מבית המרחץ או מן השוק נ"ב כבר כתבתי על הגליון בהרי"ף שגירסתו יותר נכון במצות שהנשי' זהירות בהם שוק ומרחץ כי במרחץ טובלת לנדתה ובשוק לוקחת קמח להפריש חלה לוקחת נרות להדלקה אבל בהכנ"ס אינו מעיקר מצות האשה לזהירות אבל ישראל קדושים ולא יניחו עובד כוכבים אצל הכירה והמה יצאו לדבר הרשות:

סי' לד ומחמין של עובדי כוכבים נ"ב פי' מהאי דכוספן של נכרי שהוחמו חמין וע"ז שייך שפיר מה שכתב דשאני התם שפוגם אפילו הוא בעין פי' אפילו האיסור נבלה הוא בעין פוגם בכוספן:

פ"ח ד"ה ועוד שהיו רבותיו של ר"י. וע' בפרק בתרא סי' כ"ח גבי פלוגתא:

ד"ה ה"ג והני מילי קפריסין:

ד"ה וכוספן. אבל בכוספן תנאי בתרי ברייתא פליגי בה:

סי' מג ש"מ דסימני עוברי דגים דאורייתא:

פ"ח ד"ה אבל שלוקים אסורים עד סה"ד נ"ב ורש"י מפרש קפריסין קפליטות מבושלים:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ראש)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה