דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת עבודה זרה · פרק ראשון
סי' א מ"מ לא הוה ליה למימר אלא ללוות מהן אמאי ואביי דדחי ליה התם נ"ב וכן ר"ל דאמר ליה לר"י נשיאה טול וזרקו וכו' היינו משום דכל היכא דאיכא למעבד תקנתא עבדינן אבל כל היכא דאיכא למיחש לאיבה שרי (ר"נ):
סי' יד גבי ארבא דטבעה בחשתא דאסור לזבוני לעובד כוכבים נ"ב משום חמץ שעבר עליו הפסח סי' ט"ז והא דתנן אין מוכרין להם בהמה גסה פרש"י נ"ב בתוס' איתא פי' הקונטרס ואפשר שאין זה רש"י כי הרשב"ם פי' בשם רש"י דלא כהקונטרס:
סי' יט תניא בתוספתא בד"א בעובד כוכבים שאינו מכירו נ"ב בתוספתא קאי על לא תתן להם מתנת חנם בד"א וכו' מובא בתוס':
פ"ח ד"ה כמוכרו לו הוא שאומר כן נ"ב פי' שנותן לו במתנה סי' כ"ב אבל משכירין להם ארוות ואוצרות ופונדקאות נ"ב כצ"ל כמו בתוספתא וכן מעתיק תוס' ע"כ צ"ל גם כאן ברא"ש כל שדות אשר אצל אוצרות צ"ל ארוות: