דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת סנהדרין · פרק שלישי
פ"ח אות [ב] עיקר דבריו של גאון:
אות [ג] המקחות נ"ב לפנינו בפתח:
[ה] ה"ג להכחיש העד העד ואותו [ח] סה"ד והוא בפרק המניח נ"ב מקור מקומו הוא כמצוין בפנים בפרק איזהו נשך ובהמניח מובא לענין קנסו גופן אטו שבחן:
[ל] דדוחק וכו' סה"ד דלא נחשדו ישראל על הזכור נ"ב ובפרט דהכא מיירי בנשכב ודאי אין יצרו תקפו כלל:
רא"ש סי' יד לא כהא דאיכרי דרב זביד חד גנב כיפא נ"ב בגמ' ואיתא חד גנב קבא והיינו קב:
פ"ח [צ] דאי ע"י חיוב מאי האי פו דקאמר או יתחייב שבועה וכו':
סי' כד הגה"ה העדים שאמרו סה"ד לא ידענא מה אדון ביה נ"ב ובכתובות דף פה אמר רב פפא כגון אבא מרי ברי דקים לי בגוויה מרענא שטרא אפומיה ולא אחייב בשבועה לבעל השטר ש"מ דקרוב לדיין פסול לעדות:
פ"ח [צ] רבא כד הוה חמי כו' אלא אינון יימרון את לא תימר וכתבו הטור ח"מ מ"מ אין טעם בדבר למה השמיט רבינו להא נ"ב ואנכי איש בער שפל אנשים עני בדעת זחלתי ואירא להשמיע קול איסתרי בלגינא כי בכתובות תלמודן דף פה איתא א"ל רבא לרב פפא אע"ג דאיכא מר עד אחד לאו כלום הוא הרי רבא דיינא לא המתין על הנטען אלא הוא טען בעדו שעד אחד לאו כלום הוא: