דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת סנהדרין
פרק ראשון
ע"ב שורה ה אלא בתוך מחנה ישראל הורו נ"ב אין פירושו בתוך מחנה ישראל דהא במחנה שכינה היו מקריבים אש זרה אלא פירושו בתוך שלשה פרסאות היו כמחנה ישראל סי' ז גרסינן בע"ז רבים חללים הפילה נ"ב דדריש הפילה לשון נפל שלא מלאו חדשיו ועצומים כל כו' דדריש ועצומים שעוצם עצמו מלידון ולהורות (רש"י):
סי' ח סמוך לסה"ד שנאמר אל תדכא עני בשער נ"ב פי' בשער הוא שער של ב"ד (ח"א):
סי' ט וכי בבוקר דנין וכל היום אין דנין נ"ב שלא יראה כסותרין דלעיל מביא מאמר רב ששת שיושבין בדין עד זמן סעודה וכאן מביא דרש ר' יאשיה וכי בבוקר דנין וכל היום אין דנין מוכח דהא דקאמר רב ששת עד מתי יושבין בדין הוא שלא ילכו ממקום הועד אי איכא מאן דאית ליה דינא ליעול הוא עד סעודה היינו עד שעה ששית ואחר הסעודה אם יהיו נדרשים מבעל דין יתאספו כר' יאשיה שכל היום דנין וכן מסקנת הפוסקים:
שם ולערבי של ציון נ"ב שלציון תיבה אחת והוא שם מקום סי' י ד"ה גרסינן. אמר ר' שמעון בן לקיש כל המעמיד דיין שאין הגון כאלו נטע אשירה בישראל שנאמר:
פרק שלישי
פ"ח אות [ב] עיקר דבריו של גאון:
אות [ג] המקחות נ"ב לפנינו בפתח:
[ה] ה"ג להכחיש העד העד ואותו [ח] סה"ד והוא בפרק המניח נ"ב מקור מקומו הוא כמצוין בפנים בפרק איזהו נשך ובהמניח מובא לענין קנסו גופן אטו שבחן:
[ל] דדוחק וכו' סה"ד דלא נחשדו ישראל על הזכור נ"ב ובפרט דהכא מיירי בנשכב ודאי אין יצרו תקפו כלל:
רא"ש סי' יד לא כהא דאיכרי דרב זביד חד גנב כיפא נ"ב בגמ' ואיתא חד גנב קבא והיינו קב:
פ"ח [צ] דאי ע"י חיוב מאי האי פו דקאמר או יתחייב שבועה וכו':
סי' כד הגה"ה העדים שאמרו סה"ד לא ידענא מה אדון ביה נ"ב ובכתובות דף פה אמר רב פפא כגון אבא מרי ברי דקים לי בגוויה מרענא שטרא אפומיה ולא אחייב בשבועה לבעל השטר ש"מ דקרוב לדיין פסול לעדות:
פ"ח [צ] רבא כד הוה חמי כו' אלא אינון יימרון את לא תימר וכתבו הטור ח"מ מ"מ אין טעם בדבר למה השמיט רבינו להא נ"ב ואנכי איש בער שפל אנשים עני בדעת זחלתי ואירא להשמיע קול איסתרי בלגינא כי בכתובות תלמודן דף פה איתא א"ל רבא לרב פפא אע"ג דאיכא מר עד אחד לאו כלום הוא הרי רבא דיינא לא המתין על הנטען אלא הוא טען בעדו שעד אחד לאו כלום הוא:
פרק רביעי
סי' ה רב חסדא אמר לא קשיא כאן שלא נשא ונתן ביד כאן שנשא ונתן ביד נ"ב בגמ' הגי' בהיפך כאן שנשא כאן שלא נשא ולכאורה נראה גי' הרא"ש נכון כי מהראוי להקדים במאי דמוקים מתני' דידן וגם היא שנויה בישועות למתני' דמביא לאתקפתא מבכורות שאינה עתה משלנו ושנויה בחכמה ורשמתי על גליון רי"ף מזה כ"כ סעד לגי' רש"י ופירושו במאמר ר' יוסף אשר כאן במומחה יותר נכון לומר דקאי על משנתנו מטעמים הנ"ל ומ"מ רב חסדא הדין ענין דמקדים נשא כגי' הגמ' והרי"ף כאן שנטל ונתן ביד דמקדים מאי דמוקים מתני' דבכורות כי האי אוקימתא לאו דיליה כי כבר מוקים שם בבכורות אמר רב אילעי אמר רב כגון שנשא ונתן ביד ע"כ מאי דידוע ומקויים כבר מקדים וממילא מתניתין דהכא כשלא נשא ונתן:
פרק ששי
פ"ח אות [א] ד"ה וסקלוהו אע"ג דבגמ' וברי"ף גרס הכא נ"ב בספרי' שלנו גמ' רי"ף ורא"ש שוים סליק רבינו אשר ממסכ' סנהדרין: