דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת נדרים · פרק שני
סי' א' ואלו מותרין כו' ואמר ר"נ ות"ח אינו צריך שאלה ודוקא המדיר אשתו כו' נ"ב ע' תי"ט ד"ה חולין ומה שכתבתי שם בחלק ב' כי מהרמב"ן מוכח שאלו דברי הרא"ש כונתו שכן מפורש בשמעתין:
ק"נ ד"ה ואמרינן נמי לעיל בעי רמי בר חמא כו' דאי לאו האי קרא ה"א כי ידור נדר עד שידור בדבר הנידר לגמרי שנאסר לכל מחמת אותו נדר כו' כצ"ל:
ק"נ ד"ה וה"ה נמי אם אמר הרי עלי יום זה כיום שמת כו' עד סה"ד בררתי מדברי חידושי רשב"א נ"ב וכן הוא מפורש ברמב"ן:
סי' ו' קרבן לא אוכל לך כו' והיינו טעמא דנדרים דאיסור חפצא הוא שאוכל מה שאוכל הוא כצ"ל וע' רמב"ן וריטב"א ונ"י:
ברא"ש סי' ט' הרי עלי כתרומה כו' ואם סתם אסור דברי ר"מ וחכ"א כו' נ"ב גם מכאן נראה שלא ראה הרא"ש רי"ף על האי מסכת כי הרי"ף גורס כמו בגמ' רי"א:
ק"נ סי' ח' ד"ה ולרבה דוקא בהחליף דבריו כו' דבענין זה שכללן יחד לא אמר ר"ע לרבה דבמעמיד כזה שהוא מותר וכולן אסורים וכיון שכן כו' כצ"ל: