דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת נדרים · פרק ראשון
סי' א' כנדרי רשעים נדר בנזיר כו' ירושלמי פ"ק ה"א מוקש אדם יצע קודש ואחר נדרים לבקר מתחיל אדם לנדור פנקסו נפתחה ד"א מוקש אדם וגו' איחר אדם את נדרו פנקסו נפתחה מעשה וכו' כצ"ל סי' י' לחולין שאוכל לך לא כשר לא דכו לא טהור כצ"ל ונראה כי בימי הרא"ש עוד לא נתגלה הרי"ף על מסכת זו כי בהרי"ף כן הגי' לא טהור ואם היה לפני הרא"ש היה ג"כ מעתיק לשון הרי"ף כדרכו אבל הרמב"ם נראה שראה הרי"ף גם על מסכת זו ע"כ מעתיק לא טהור כגי' הרי"ף:
ק"נ ד"ה מומי מומתא כו' אבל בטור ובש"ע כו' נ"ב בטור ובש"ע שם אשר לפנינו איתא מומי אומי הוי כינוי:
ק"נ אלא בחיי קרבן לאו דוקא דהא במנחה לא שייך בחיי מנחה אלא כו' נ"ב ע' תי"ט ד"ה ר"י מתיר ושם מסיק דחיי דאמרינן לאו חי מרגיש אמרינן אלא כל דבר יש ממשי קורא לה חי בלשון בני אדם ע"כ: