דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת נדרים
פרק ראשון
סי' א' כנדרי רשעים נדר בנזיר כו' ירושלמי פ"ק ה"א מוקש אדם יצע קודש ואחר נדרים לבקר מתחיל אדם לנדור פנקסו נפתחה ד"א מוקש אדם וגו' איחר אדם את נדרו פנקסו נפתחה מעשה וכו' כצ"ל סי' י' לחולין שאוכל לך לא כשר לא דכו לא טהור כצ"ל ונראה כי בימי הרא"ש עוד לא נתגלה הרי"ף על מסכת זו כי בהרי"ף כן הגי' לא טהור ואם היה לפני הרא"ש היה ג"כ מעתיק לשון הרי"ף כדרכו אבל הרמב"ם נראה שראה הרי"ף גם על מסכת זו ע"כ מעתיק לא טהור כגי' הרי"ף:
ק"נ ד"ה מומי מומתא כו' אבל בטור ובש"ע כו' נ"ב בטור ובש"ע שם אשר לפנינו איתא מומי אומי הוי כינוי:
ק"נ אלא בחיי קרבן לאו דוקא דהא במנחה לא שייך בחיי מנחה אלא כו' נ"ב ע' תי"ט ד"ה ר"י מתיר ושם מסיק דחיי דאמרינן לאו חי מרגיש אמרינן אלא כל דבר יש ממשי קורא לה חי בלשון בני אדם ע"כ:
פרק שני
סי' א' ואלו מותרין כו' ואמר ר"נ ות"ח אינו צריך שאלה ודוקא המדיר אשתו כו' נ"ב ע' תי"ט ד"ה חולין ומה שכתבתי שם בחלק ב' כי מהרמב"ן מוכח שאלו דברי הרא"ש כונתו שכן מפורש בשמעתין:
ק"נ ד"ה ואמרינן נמי לעיל בעי רמי בר חמא כו' דאי לאו האי קרא ה"א כי ידור נדר עד שידור בדבר הנידר לגמרי שנאסר לכל מחמת אותו נדר כו' כצ"ל:
ק"נ ד"ה וה"ה נמי אם אמר הרי עלי יום זה כיום שמת כו' עד סה"ד בררתי מדברי חידושי רשב"א נ"ב וכן הוא מפורש ברמב"ן:
סי' ו' קרבן לא אוכל לך כו' והיינו טעמא דנדרים דאיסור חפצא הוא שאוכל מה שאוכל הוא כצ"ל וע' רמב"ן וריטב"א ונ"י:
ברא"ש סי' ט' הרי עלי כתרומה כו' ואם סתם אסור דברי ר"מ וחכ"א כו' נ"ב גם מכאן נראה שלא ראה הרא"ש רי"ף על האי מסכת כי הרי"ף גורס כמו בגמ' רי"א:
ק"נ סי' ח' ד"ה ולרבה דוקא בהחליף דבריו כו' דבענין זה שכללן יחד לא אמר ר"ע לרבה דבמעמיד כזה שהוא מותר וכולן אסורים וכיון שכן כו' כצ"ל:
פרק שלישי
הי' י"א בסופו ירושלמי הל' ה' תני תולין כו' אבל לא בישראל בעל זרוע שבעלי זרוע מצויין לפול דלמא יפול ויגלגל עליה קדמותא כצ"ל וכצ"ל בתפארת שמואל דלמא יפול ויגלגל כו' ר"ל שמא יפול הבעל זרוע ישראל ויגלגל עליו המוכסין אח"כ כל מה שתלה בשם בעל זרוע ע"כ:
בק"נ סי' י"ג שלא נתכוון זה אלא למי שהחמה רואה אותן כו' ועפ"ז צדקו דברי הטור דוקא שאמר לישנא דקרא רואי השמש אבל אם אמר מרואים שמש מותר בסומין ודלא כב"ח כצ"ל:
פרק רביעי
ברא"ש סי' ו' אמר ר' יעקב המדיר את בנו לת"ת כו' וירושלמי בשלהי מסכת בכורים תני המדיר את בנו ללמוד תורה כו' ר' יעקב בר אידי בשם ר' יוחנן אף לוקח לו חפצים מן השוק כצ"ל (רמב"ן ריטב"א נ"י).
רא"ש סי' ח' תנא ביקור חולים אין לו שיעור כו' אמר רב שישא בריה דרב אידי לא לסעור אינש קצירה כו' כצ"ל (גליון הש"ס):
שם אמר רב זוטרא בר טוביה אבל אומר סם פלוני יפה לה כצ"ל כמו בגמ' ויאות כי על בהמה קאי:
פרק חמישי
ק"נ סי' ב' ד"ה נפל ובני לית היא כו' א"כ ליכא פשיטותא לפי' הר"נ מהך ברייתא ולפי פי' ב"י עיקר פשיטותא כו' כצ"ל:
רא"ש סי' ה' ההוא גברא דהוה בריה שמיט כיפי דכיתנא כו' אמר רב אשי ומאן לימא לן דסודרא דאי תפיס ליה לא מיתפיס ליה כו' כצ"ל:
פרק ששי
ק"נ סי' ב' בשלוק של ירק דברי ר' יהודה כן הוא גי' תוס' וגי' רש"י והירושלמי בשלוק של בשר נ"ב וכן הוא גי' הרי"ף והרמב"ן והריטב"א:
שם בק"נ דג דגים שאני טועם אסור בהן בין גדולים בין קטנים הר"נ פי' שאמר דג דגים ורבינו פי' או דג או דגים נ"ב הכא בפסקיו לא משמע כלל אבל הכי דעתו בפירושו:
ק"נ סי' ג' ד"ה ופליגי רבנן עליה התם שם בנו הכא שם אביו כו' עד סמוך לסה"ד מה שאין כן בקומא דחלבא אין לומר להפריש בין זה לאחר שאין נקרא קום אלא זה וע"כ על שם אביו נקרא כן דעדיין תורת חלב עליו ונכון פי' זה נ"ב וכן כתב הריטב"א כאן ע"ש:
פרק שביעי
ק"נ סי' ד' כמיפר נדרי עצמו ותו' גרס עוד בבא כו' ורבינו השמיטו דכבר פסק להלכה בפ' השולח סי' י"א כצ"ל:
ק"נ סי' ה' ובעיא לא איפשטא כו' ואני מצאתי ברמב"ן פ"ק דחולין דף ד' שסובר כדעת הר"נ ורשב"א ע"ש כצ"ל:
נשמט סי' ב' ק"נ הנודר מן התבלין כו' ומותר במבושלים היינו שומים ובצלים שבאו לתקן הקדרה כו' כצ"ל:
פרק שמיני
ק"נ סי' א' אמר רב מוחלפת השיטה והקשה רשב"א כיון דבדינא פליגי ולא בלישנא האיך אפשר לומר לר' מאיר לאסור עד שיצא והלא באומר עד הפסח כולהו מודו דאינו אסור אלא עד שיגיע נ"ב פי' וסתם מתני' ר' מאיר וא"כ כש"כ עד לפני כו':
עוד שם בק"נ והלכה כר"י וכדתנן במתני' והברייתא מהפכינן לה מקמי מתני' נ"ב וכן כתב הריטב"א כאן והר"נ שם:
פרק תשיעי
בק"נ סי' ב' ודוקא כי האי גוונא בעי בפניו והך דיתומים אע"ג דהוי לטובתה צ"ל דבדיעבד הוי התרה כו' כצ"ל:
פרק עשירי
ק"נ סי' ב' ואינו צריך שיפר ביום ששמע הבעל לאפוקי דעת הרמב"ם וסמ"ג וסמ"ק דסבירי להו שצריכין האב והבעל לשמוע ביום אחד וכ"כ הב"י בסי' רל"ב ומהתימא על הטור שכתב והכי מסתבר מדעת עצמו ולא הביא דעת אביו הרא"ש ב"ח:
נ"ב על דעת הרמב"ן שחולק על הרמב"ם וס"ל כהרא"ש כתב הטור וכן מסתבר והוא בסי' רל"ד:
פרק אחד עשר
ק"נ סי' ב' ונמצא שהיא אשתו לאחר כדי דיבור וקשה הא אפילו היה אשתו כו' נ"ב קאי ושייך על אמרו לו שנדרה מן התאנים ונמצא שנדרה מן ענבים וכן המה דברי הש"ך שמביא הק"נ בסמוך:
רא"ש סי' ג' אמרה קונם תאנים וענבים אלו שאני טועמת כו' אמרה קונם תאנים שאני טועמת קונם ענבים שאני טועמת הרי אלו שני גדרים כצ"ל נ"ב כן גורס בפירושו ומפרש הואיל ואמרה קונם פעמיים הוי כל אחד נדר לבדו וכו' ע"ש:
רא"ש סי' ו' קונם שאני נהנה לאבא ולאביך כו' ועוד דרב פפי אמר מחלוקת בהפרה כו' כצ"ל:
ק"נ סי' ח' דחיק לאוקמי כולהו אמוראי דהתם כרב המנונא וקצת מרבוותא מייתו ראיה מסוגיא זו דלא קאמר רב המנונא אלא כו' כצ"ל:
סליקא לה נדרים: