אור ברסלב
דבש תמר - ב (ראש) מסכת כתובות

דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים

מסכת כתובות

ים של שלמה

פרק ראשון

ב"ח סימן יח ד"ה דשוויא אנפשיה חתיכה דאיסורא כו' ולא מצית נ"ב ולא מצית עד סה"ד מוחק הר"נ ואולי גם הרא"ש לא גריס ליה ע"כ אינו מעתיקו.

פרק שני

ק"נ סי' ט ד"ה וכגון שחב לאחרים כו' ע"ז פי' רבינו כלומר שחב לאחרים בדיבורו נ"ב וכן פרש"י כאן. סי' טז הגה"ה דבור המתחיל נראה דהאי דאמר כו' וצ"ע פרק גט פשוט (נ"ב דף קסח) גבי ההוא תברא כו' משמע דאאדם אחר לא מצי הדר כצ"ל נ"ב פי' דהתם באשה הוי מעשה מתחלה אמר אינה היא ואח"כ אמר כי היא היא ואמר שם דצורבא מרבנן מהימן דלא דק באשה כל כך והאי דקאמר מתחלה לאו היא לא כלום הוא משמע דאאדם אחר לא אשה לא מצי הדר וצ"ע איך קאמרי הכא ואי צורבא מרבנן הוא יכול לחזור ולהגיד.

פרק שלישי

אלו נערות כו' על הגיורת ועל השפחה ועל השבויה שנפדו ונשתחררו ונתגיירו כו' נ"ב בכל מקום ששנו הני תלתא נשי הסדר כמו כאן במשנה בגמ' גיורת שבויה שפחה שנפדו ושנתגיירו ונשתחררו וע' מה שכתב התי"ט על דקדוק אחד שבמשנה ד' יא למה נשנה כך ובשיטה מקובצת על ארבעה דקדוקים שיש בסדרן וכן הרי"ף מעתיק כסדר שבמשנה וכאן שנה הרא"ש לבד הסדר ולא ידעתי אם מידו של הרא"ש זה הסדר מפני איזה כונה או המעתיקים המדפיסים בדו מלבם סדר חדש. שם מאן תנא אר"י א"ר ר' מאיר היא דתניא קטנה מבת ג' שנים ויום אחד כו' נ"ב אם אמנם כי כן הגי' בהרי"ף והתוספתא נראה עיקר כגי' הגמ' כאן בדף מ מבת יום אחד עד שתביא שתי שערות כי כיון שאין לה קנס ג' שנים מאי בעי הכא הלא מכר יש לה מבת יום אחד.

ק"נ סוף סימן ח ד"ה דגרסינן בפרק נערה שנתפתתה דף מד ע"ב ותמהני כו' עד סה"ד נ"ב שם עיקר מימרא דר"ל ע"כ מביא הרי"ף משם נ"ל:

פרק רביעי

ת"ש סי' ה ד"ה כיון דליפות כחו תימא ס"ס הוסיף עליו אחריות כו' נ"ב ע' מהר"מ שיף תוס' ד"ה משום דינא דבר מצרא שמיישב בטוב טעם את דברי הרא"ש. סי' ט הגה"ה ד"ה ומיהו נכסים כו' אבל רש"י פי' כו' נ"ב הוא דבר בפני עצמו וקאי על נדוניא שעדיין לא זכו בהם החתנים שפוסק ר"ת שלא זכה בהם הבעל ע"ז כותב אבל רש"י וכו' חייב לשלם האב להבעל:

רא"ש סי' כב אמר אביי אלמנה כו' שאני קורא בה אהדרינך למדינתיך כו' כצ"ל כמו ברי"ף וע' מה שכתבתי בזה בחלק ב'.

פרק חמישי

סי' א הגה"ה ד"ה פרש"י כו' הא אמרינן בעשרה יוחסין עבר מר אדרב ואדרב חסדא קאי כו' כצ"ל:

ק"נ סי' כג ד"ה שמצאתה נ"ב צ"ל שמצאת כמו ברי"ף וכן צ"ל ברא"ש. סי' כז איכא בינייהו דמטללה בגורייתא קיטנייתא ונרדשיר כו' כצ"ל. סי' ל מתני' המורדת כו' יחזור ויגבה ממנה נ"ב כן הוא גי' הרי"ף אבל בגמ' במקום אלו שלש תיבות איתא רק שתים גובה הימנה ונכון יותר.

רא"ש סי' לא מורדת ממאי כו' שאינה עושה שום מלאכה סה"ד נ"ב בתוס' מפורש יותר. סי' לב תנן וכן המודר כו' ולפי המסקנא ניחא דקאמר ולאו לאמלוכי ביה בעי כצ"ל ונ"ב כן איתא בגמ' וע"ש ברש"י. סי' לג המורדת על בעל כו' ירושלמי במה אנן קיימינן אי שמרדה כשהיא נדה התורה המרידתה עליו כו' כצ"ל. שם בא"ד דרש רב נחמן בר רב חסדא הלכה כרבותינו שלא הצריכו שליחות קודם ופליג אדרמי בר חמא אמר רבא האי בורכתא אלא הלכה כרמי בר חמא כצ"ל נ"ב כן איתא בגמ' אמר רבא וכן נראה מהרא"ש שצ"ל רבא שכתב לקמן בסמוך ולא קאי כו' אלא ארמי בר חמא ורבא ומיד המדפיסים נשתבש כאן רבינא במקום רבא.

פרק ששי

סי' א מציאת האשה וכו' ודלא כהרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ד כו' אבל חבל בה בעלה כו' והכל שלה. והראב"ד ז"ל הגיה עליו תימא הוא כו' כשחבל בה איהו למה ישלם לה הכל נ"ב והרשב"א נותן טעם לשבח להרמב"ם מובא בר"נ ובמ"מ גם המגדל עוז מיישב פסק הרמב"ם לנכון והב"י פסק כהרמב"ם:

סי' ד' פסקה להכניס לו כו' א"ר יוסי ב"ר חנינא הדא אמרה אין אדם רשאי למכור כלי אשתו כאן שייך הגה"ה שניה המתחיל פי' רבינו מאיר ז"ל כו':

שם בא"ד פסקה להעלות לו כספים סלע נעשה ששה דינרים נ"ב כאן שייך הגה"ה ראשונה המתחיל פי' ה"ר שמואל בן ר"ב:

סי' י"ח סה"ד ומבריה דרב חמא בריה דרב אשי זיבורית ובשבועה כו' כצ"ל (רי"ף):

סימן י"ט אמר רבא הלכתא ממקרקעי כו' סה"ד דכיון דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף חשיב הכל כמקרקעי ואישתיק ולא אמר להו מידי נ"ב בגמ' ליתא להאי ואשתוק אהך מימרא אלא אדלעיל מיניה ע"ש ואין לומר שלפני הרא"ש היה בכאן כ"כ הך סיומא היה צ"ל ולא אמר לן ועוד כיון שהרי"ף לא שנה הרא"ש מנין לו הלא הוא מעתיק תמיד דברי הרי"ף כלשונו ש"מ כי בטעות נכתב כאן ועומד למחוק או יותר טוב שחסר כאן מימרא דאמר רב מניומי בריה דרב ניחומי וכו' עד ואשתוק וכו' וכל זה צ"ל בסימן י"ח אחר ואף אמימר הדר ביה וגם הסי' כ' כולה שם צ"ל אחר מימרא דרב מניומי וכן מוכח שחסר ברא"ש מימרא דרב מניומי מדמביא דברי התוס' ע"ז מכאן היה רגיל וכו':

סי' כ"א ובשמתא להוי מאן דלא אמר ליה כו' שקבל עליו להביא את בנימין מאריה ומגנבי כו' כצ"ל:

פרק שביעי

סי' יא הגה"ה אע"פ כשלא בעל אחר שהביאה שתי שערות כצ"ל:

ק"נ ד"ה ה"ג ודייקינן לה מדקתני בטעות אשה אחת ובעל כל זה לשון הרי"ף ורצונו מדקתני עולא קידש על תנאי ובעל ולא קתני קידש על תנאי וכנסה אלא בעל לאלתר משמע ואשמועינן עולא דלרב אפילו בטעות אשה אחת צריכה גט לאפוקי מסברת רבא נ"ב גם מדאמר ר' יוחנן המקדש על תנאי ובעל ד"ה אינה צריכה הימנו גט ולענ"ד דייק הק"נ מלשון וקתני ע"כ מביא מדתני עולא לבד אבל לולא זאת היה נראה יותר מר"י שמביא גמ' ראיה ממנו למימרא דרבה אבל בטעות אשה אחת גרידתא וכו':

פרק שמיני

סי' א האשה שנפלו לה נכסים כו' ואין לך נכסים שאינם ידועים יותר מחבלה וקתני ילקח בהן קרקע וכי היכי דתנן במתניתין נפלה לה כספים ילקח בהן קרקע כצ"ל ע' ק"נ:

סי' ג' וגם כתב רבינו שמשון ז"ל כו' כנכסים שאין ידועים לבעל ואליבא דר"ש כו' כצ"ל:

סי' י"ב שומרת יבם שנפלו לה נכסים כו' ונכסים הנכנסים והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב כצ"ל:

פרק תשיעי

סי' א הכותב לאשתו דין ודברים כו' וקשה כיון דטעמא דלא נסתלק משום דיד בעל השטר על התחתונה או מדקדוק הלשון דבנכסיך ולא בפירות בנכסיך ולא לאחר מיתה לרב אשי מאי מהני קנין לדבר שאינו במשמעות הלשון כו' כצ"ל:

שם בא"ד ולטעמיך הא דאמר ר' יהודה לעולם הוא אוכל פירי פירות כיון דאכלתינהו לפירי פירי פירות מהיכא אלא בדשיירה הכא נמי בדשייר כו' כצ"ל:

סי' ב' מי שמת והניח אשה ובעל חוב כו' ורבי עקיבא מאי איריא מותר כולהו נמי דיורשין הוי אין הכי נמי ואיידי דאמר רבי טרפון מותר תני איהו נמי מותר כו' כצ"ל:

סי' ה' ההיא איתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי כו' וצ"ל דמיירי שהפקיד אצלה בעדים כו' כצ"ל:

סי' ו' ההיא איתתא דאיחייבא שבועה בבי דינא דרבא כו' וחזינן לגאון דקאמר דהאידנא לית ליה למימר כו' כצ"ל:

סי' ז' ההיא איתתא דאיתחייבת שבועה בבי דינא דרב ביבי בר אביי וא"ל בעל דין תיתי ותשבע לי במתאן פירוש כו' כצ"ל (ב"ח):

סי' י' אמר ליה רבא לבריה דרב חייא בר אבין כו' וכיוצא בו מצינו בפרק הגוזל קמא הגוזל את אביו ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו כו' כצ"ל:

סי' י"א אמר אמימר האי מאן כו' הלכך בין שטר חוב וכתובה יוצאין ביום אחד בין ששניהם שוה כעין שלוה ולוה כו' כצ"ל:

סי' כג איבעיא להו פוגמת כתובתה בעדים מהו כו' איבעיא להו פוחתת כתובתה מהו כו' איבעיא להו פוגמת כתובתה בפחות משוה פרוטה מהו כו' ק"נ שינה מקומה כי בהסדר האיבעיא זו קודמת להך איבעיא דהפוחתת כתובתה כן הוא בהש"ס כצ"ל כן נראה מלשון רבינו נ"ב שמביא אחר פוגמת בפחות משוה פרוטה במאי גביא וזה אינו כי במאי גביא קאי על פוחתת כתובתה ש"מ שצ"ל ברא"ש כ"כ האיבעיא פוחתת אחר האיבעיא פוגמת בפחות מש"פ ועליו קאי במאי גביא:

סי' כ"ט ובירושלמי מפרש כו' אבל שבועה דפוגמת פטרה מכל פגם שיבא לאותה כתובה שכתב לה ממי שיהיה ולמי שיהי' כצ"ל:

פרק עשירי

סי' א מי שהיה נשוי שתי נשים וכו' ולא נשבעה אין יורשין של שניה נוטלין כו' נ"ב הני שתי תיבות של שניה נ"ל למחוק כי ה"ה ברישא דקתני יורשי הראשונה קודמין ליורשי שניה כשנשבעו אבל מתו ולא נשבעו אחר מיתת בעליהן אין ליורשיהן כתובה ולא שייך שום קדימה כי באו כולם כאחד לחלוק ירושת אביהן וכי מפני ששם בשבועות פריך מסיפא ומוקי לה בנשבעה ומתה צריכין הכא להעמיד הדבר על הסיפא ומה שמקשה שם מסיפא ולא מרישא דהכא כתבתי שם כיד החונן דעת הטובה עלי:

בק"נ שם ד"ה ויש מן הגאונים דאמרו שאפילו בחיי שניה נוטלין וק"ק א"כ אמאי קתני כו' עד סה"ד ולענ"ד אדרבא לרבותא נקטו מתה השניה לא מבעיא כשהשניה חי' הרי היא בע"ח ויורשיה ויורשי הראשונה משלמין מירושת אביהם החוב והוה מותר לחברתה אלא אפילו כשמתה השניה שיורשיה אינהו גופייהו שקלי והם מקבלין ולא פורעין אפ"ה הוה הכתובה מותר לחברתה:

סי' ד' ועוד כתב הר"מ ז"ל שאם יבא שום אדם כו' אבל אם היתומים אומרים כן שומעין להן נ"ב פי' כשבא המלוא לגבות קרקע מיתמי הלוה ורוצה לקבל הקרקע אחת עבור כל החוב והיתומים אומרים לא כן אלא ישומו ב"ד שומעין להן וכו' מובא בטור ח"מ סי' קט:

סי' י' וכן שלשה שהטילו לכיס וכו' וטעמא כדאיתא בירושלמי דגרסי' התם כו' עד כדון דהות פרקמטיא זעירא (הר"נ מעתיק עד כדון דהות פרקמטיא רבה הות פרקמטיא זעירא מאי פירושו שאף מעות שניהם הי' זעיר שם) הות פרקמטיא רבה מאי כו' אמר רבי בון בר חייא יכול הוא למימר עד דאת מזבין חד זמן אנא מזבין עשר זימנין כו' כצ"ל:

פרק אחד עשר

סי' ד' א"ר יוחנן משום ר' יוסי אלמנה ששהתה שתים ושלש שנים ולא תבעה מזונות איבדה מזונותיה השתא שתים איבדה שלשה מיבעיא לא קשיא כאן בעניה כאן בעשירה א"נ כאן בפרוצה כאן בצנועה כצ"ל וכן איתא בגמ' כי בת השתים קודמת:

סי' טו מאי שנא שוה מאתים במנה כו' דהתם הוא סבר שהמקח שוה יותר מן המעות שקיבל כו' נ"ב הני שתי תיבות יותר מן אינם לא במרדכי ולא בתוס' ד"ה אר"פ ולא בתשובת מיימונית כי די שסובר ששוה המקח המעות שנתן ומה לנו שיסבור ששוה עוד יותר כיון דמיירי שהעובד כוכבים קנה המקח ונתן המעות ליד השליח ואם נרצה לקיים הני שתי תיבות אזי צריכין להוסיף וכך צ"ל שהמקח אינו שוה יותר ומיירי שהעובד כוכבים היה המוכר שוה מאתים במנה וכך שפיר טפי לשון הרא"ש וכן מעתיק הטור ח"מ סי' קפ"ג:

פרק שלשה עשר

ק"נ סי' א' ואם בא הבעל גובה בשבועה מה שלותה וכ"פ הרמב"ם פ' י"ב מהל' אישות נ"ב פי' הרא"ש עומד באופן שב"ד פסקו לה ואם בא הבעל היא גובה מבעלה בשבועה מה שלותה וע"ז קאי וכ"פ הרמב"ם כשפסקו לה ב"ד והוא טוען הנחתי לך צריכה שבועה:

סי' ח' תנן התם המודר הנאה מחבירו כו' א"ר אבא בר ממל הפורע חובו של חבירו בפלוגתא דתנן ובני כהנים גדולים כצ"ל:

א"ר יוסי טעמא דבני כהנים גדולים לא עלתה בדעתו שתמות אשתו ברעב הכא מפייסנא ליה עד דמחיל כצ"ל:

סי' י' הטוען את חבירו כדי יין וכדי שמן כו' גמ' היכא דא"ל מלא עשרה כדי שמן יש לי אצלך שמן קא טעין ליה קנקנים לא קא טעין ליה עשרה כדי שמן מלאים יש לי בידך שמן וקנקנים טעין ליה כי פליגי היכא דא"ל עשרה כאן בצד העמוד נדפס הגה צ"ל דא"ל מלא עשרה נ"ב האי צ"ל מלא במקום זה הוא שיבוש גמור ואשפוט כי לפני בעל הגהה היה ברא"ש בד"ה היכא דאמר ליה עשרה כדי שמן יש אצלך שמן שמן קא טעין ליה קנקנים לא קטעין ליה וכן מעתיק הטור וכמה קולמוסין נשתברו וכמה דיו נשפך ע"ז והפרישה מגיה ומוסיף ואומר שצ"ל היכא דאמר ליה מלא עשרה כדי שמן כמו שכתב לפנינו ושם בספר בעל הגהה הנ"ל שלא היה תיבת מלא רשם צ"ל מלא והוא כפרישה אשר מגיה כן ע' בטור ח"מ סי' פ"ח ובב"י שם ובדרישה ופרישה שם ותמצא ובאו מדפיסי צערנאוויץ אשר לפני ספריהם והדפיסו ההגה"ה כאן שלא שייך מעולם הכא וטוב עשו מדפיסי ווילנא שלא העתיקו אותו הגה"ה בספריהם:

בא"ד דאמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה ב' דברים כו' כצ"ל:

בא"ד ואמר ר' חייא בר אבא תלמוד ערוך הוא בפי ר' יוחנן הא מני אדמון היא והא דאצטריך רבה למיפסק הלכה כו' כצ"ל:

סי' י"ב מתני' העורר על השדה כו' גמ' א"ר אמי לא שנו אלא עד נ"ב כן הגי' ברי"ף אבל בגמ' לפנינו הגי' אביי:

סי' י"ז שלשה ארצות לנשואין כו' אבל בן יהודה שאירס אשה בגליל כתב ע"ז הק"נ ודלא כגי' התוספתא שלפנינו מגליל דלפי' ר"ת דוקא כשנשאה בגליל כופין אותה לצאת עכ"ל:

נ"ב ולפי הגי' שבתוספתא שלפנינו אשר הוא משונה מגי' הר"מ בכל מילי ומגיה ר"ת מעט התוספתא בעצמה מפרש דהאי מיהודה מגליל פירושו ביהודה בגליל דאיתא התם אם אמר (פי' כתב כדפי' ר"ת) אני פלוני מיהודה נשאתי אשה מגליל אין כופין אותו לצאת בגליל כופין אותו לצאת והיינו מפרש דמאי דקאמר תחלה אם היה מיהודה ואירס אשה מגליל כופין אותו היינו בגליל וכן פי' ברישא בד"א וכו' ואירס אשה מיהודה פי' ביהודה:

סי' י"ח הגהה בירושלמי גרסינן כו' ופירש רבינו מאיר דההיא דירושלמי מיירי בזמן הזה וברייתא דהכא מיירי בזמן שבית המקדש קיים דאז הוי מצוה טפי לדור בא"י כצ"ל וכן מעתיק דבריהם השלטי גבורים ומסיים ואין תירוץ מספיק דאי הירושלמי מיירי בזמן הזה למה כופין אותה אלא נראה שאין חילוק בין בזה"ז בין בזה"ב כסתמא דמתניתא עד כאן:

סליקא לה מסכת כתובות, בעזרת בוחן לבות:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ראש)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה