דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת כתובות · פרק ששי
סי' א מציאת האשה וכו' ודלא כהרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ד כו' אבל חבל בה בעלה כו' והכל שלה. והראב"ד ז"ל הגיה עליו תימא הוא כו' כשחבל בה איהו למה ישלם לה הכל נ"ב והרשב"א נותן טעם לשבח להרמב"ם מובא בר"נ ובמ"מ גם המגדל עוז מיישב פסק הרמב"ם לנכון והב"י פסק כהרמב"ם:
סי' ד' פסקה להכניס לו כו' א"ר יוסי ב"ר חנינא הדא אמרה אין אדם רשאי למכור כלי אשתו כאן שייך הגה"ה שניה המתחיל פי' רבינו מאיר ז"ל כו':
שם בא"ד פסקה להעלות לו כספים סלע נעשה ששה דינרים נ"ב כאן שייך הגה"ה ראשונה המתחיל פי' ה"ר שמואל בן ר"ב:
סי' י"ח סה"ד ומבריה דרב חמא בריה דרב אשי זיבורית ובשבועה כו' כצ"ל (רי"ף):
סימן י"ט אמר רבא הלכתא ממקרקעי כו' סה"ד דכיון דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף חשיב הכל כמקרקעי ואישתיק ולא אמר להו מידי נ"ב בגמ' ליתא להאי ואשתוק אהך מימרא אלא אדלעיל מיניה ע"ש ואין לומר שלפני הרא"ש היה בכאן כ"כ הך סיומא היה צ"ל ולא אמר לן ועוד כיון שהרי"ף לא שנה הרא"ש מנין לו הלא הוא מעתיק תמיד דברי הרי"ף כלשונו ש"מ כי בטעות נכתב כאן ועומד למחוק או יותר טוב שחסר כאן מימרא דאמר רב מניומי בריה דרב ניחומי וכו' עד ואשתוק וכו' וכל זה צ"ל בסימן י"ח אחר ואף אמימר הדר ביה וגם הסי' כ' כולה שם צ"ל אחר מימרא דרב מניומי וכן מוכח שחסר ברא"ש מימרא דרב מניומי מדמביא דברי התוס' ע"ז מכאן היה רגיל וכו':
סי' כ"א ובשמתא להוי מאן דלא אמר ליה כו' שקבל עליו להביא את בנימין מאריה ומגנבי כו' כצ"ל: