דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת כתובות · פרק שלשה עשר
ק"נ סי' א' ואם בא הבעל גובה בשבועה מה שלותה וכ"פ הרמב"ם פ' י"ב מהל' אישות נ"ב פי' הרא"ש עומד באופן שב"ד פסקו לה ואם בא הבעל היא גובה מבעלה בשבועה מה שלותה וע"ז קאי וכ"פ הרמב"ם כשפסקו לה ב"ד והוא טוען הנחתי לך צריכה שבועה:
סי' ח' תנן התם המודר הנאה מחבירו כו' א"ר אבא בר ממל הפורע חובו של חבירו בפלוגתא דתנן ובני כהנים גדולים כצ"ל:
א"ר יוסי טעמא דבני כהנים גדולים לא עלתה בדעתו שתמות אשתו ברעב הכא מפייסנא ליה עד דמחיל כצ"ל:
סי' י' הטוען את חבירו כדי יין וכדי שמן כו' גמ' היכא דא"ל מלא עשרה כדי שמן יש לי אצלך שמן קא טעין ליה קנקנים לא קא טעין ליה עשרה כדי שמן מלאים יש לי בידך שמן וקנקנים טעין ליה כי פליגי היכא דא"ל עשרה כאן בצד העמוד נדפס הגה צ"ל דא"ל מלא עשרה נ"ב האי צ"ל מלא במקום זה הוא שיבוש גמור ואשפוט כי לפני בעל הגהה היה ברא"ש בד"ה היכא דאמר ליה עשרה כדי שמן יש אצלך שמן שמן קא טעין ליה קנקנים לא קטעין ליה וכן מעתיק הטור וכמה קולמוסין נשתברו וכמה דיו נשפך ע"ז והפרישה מגיה ומוסיף ואומר שצ"ל היכא דאמר ליה מלא עשרה כדי שמן כמו שכתב לפנינו ושם בספר בעל הגהה הנ"ל שלא היה תיבת מלא רשם צ"ל מלא והוא כפרישה אשר מגיה כן ע' בטור ח"מ סי' פ"ח ובב"י שם ובדרישה ופרישה שם ותמצא ובאו מדפיסי צערנאוויץ אשר לפני ספריהם והדפיסו ההגה"ה כאן שלא שייך מעולם הכא וטוב עשו מדפיסי ווילנא שלא העתיקו אותו הגה"ה בספריהם:
בא"ד דאמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה ב' דברים כו' כצ"ל:
בא"ד ואמר ר' חייא בר אבא תלמוד ערוך הוא בפי ר' יוחנן הא מני אדמון היא והא דאצטריך רבה למיפסק הלכה כו' כצ"ל:
סי' י"ב מתני' העורר על השדה כו' גמ' א"ר אמי לא שנו אלא עד נ"ב כן הגי' ברי"ף אבל בגמ' לפנינו הגי' אביי:
סי' י"ז שלשה ארצות לנשואין כו' אבל בן יהודה שאירס אשה בגליל כתב ע"ז הק"נ ודלא כגי' התוספתא שלפנינו מגליל דלפי' ר"ת דוקא כשנשאה בגליל כופין אותה לצאת עכ"ל:
נ"ב ולפי הגי' שבתוספתא שלפנינו אשר הוא משונה מגי' הר"מ בכל מילי ומגיה ר"ת מעט התוספתא בעצמה מפרש דהאי מיהודה מגליל פירושו ביהודה בגליל דאיתא התם אם אמר (פי' כתב כדפי' ר"ת) אני פלוני מיהודה נשאתי אשה מגליל אין כופין אותו לצאת בגליל כופין אותו לצאת והיינו מפרש דמאי דקאמר תחלה אם היה מיהודה ואירס אשה מגליל כופין אותו היינו בגליל וכן פי' ברישא בד"א וכו' ואירס אשה מיהודה פי' ביהודה:
סי' י"ח הגהה בירושלמי גרסינן כו' ופירש רבינו מאיר דההיא דירושלמי מיירי בזמן הזה וברייתא דהכא מיירי בזמן שבית המקדש קיים דאז הוי מצוה טפי לדור בא"י כצ"ל וכן מעתיק דבריהם השלטי גבורים ומסיים ואין תירוץ מספיק דאי הירושלמי מיירי בזמן הזה למה כופין אותה אלא נראה שאין חילוק בין בזה"ז בין בזה"ב כסתמא דמתניתא עד כאן:
סליקא לה מסכת כתובות, בעזרת בוחן לבות: