דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת כתובות · פרק אחד עשר
סי' ד' א"ר יוחנן משום ר' יוסי אלמנה ששהתה שתים ושלש שנים ולא תבעה מזונות איבדה מזונותיה השתא שתים איבדה שלשה מיבעיא לא קשיא כאן בעניה כאן בעשירה א"נ כאן בפרוצה כאן בצנועה כצ"ל וכן איתא בגמ' כי בת השתים קודמת:
סי' טו מאי שנא שוה מאתים במנה כו' דהתם הוא סבר שהמקח שוה יותר מן המעות שקיבל כו' נ"ב הני שתי תיבות יותר מן אינם לא במרדכי ולא בתוס' ד"ה אר"פ ולא בתשובת מיימונית כי די שסובר ששוה המקח המעות שנתן ומה לנו שיסבור ששוה עוד יותר כיון דמיירי שהעובד כוכבים קנה המקח ונתן המעות ליד השליח ואם נרצה לקיים הני שתי תיבות אזי צריכין להוסיף וכך צ"ל שהמקח אינו שוה יותר ומיירי שהעובד כוכבים היה המוכר שוה מאתים במנה וכך שפיר טפי לשון הרא"ש וכן מעתיק הטור ח"מ סי' קפ"ג: