דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת יבמות · פרק ארבעה עשר
סי' ד' שני אחין חרשין כו' שני אחין אחד חרש ואחד פקח נ"ב צ"ל בהיפך אחד פקח ואחד חרש וכן הוא ברי"ף וכן בכל הבבות הבאות מקדים פקחי לחרשי שלא כמתני' והרא"ש מעתיק תמיד לשון הרי"ף:
ק"נ סי' א' ד"ה כשם שנכנס ברמיזה כך יוצא ברמיזה אבל לא בקפיצה כו' נ"ב רמיזה בידיו ובראשו קפיצה עקימת שפתים שנאמר קפצה פיה ואינו ניכר כרמיזה (רש"י גיטין נ"ט):