אור ברסלב
דבש תמר - ב (ראש) מסכת יבמות

דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים

מסכת יבמות

מסכת מועד קטן

פרק ראשון

רא"ש סוף סימן ד' מתיב רב יוסף נכנסה עמו כו' נ"ב בגמ' הגי' מתיב רב אשי:

ק"נ סי' ח' קרבן נתנאל ד"ה וכל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת אשמועינן רבותא אע"ג דלא מיאנה כלל מ"מ בעי חליצה ובבא דרישא אם מיאנה אחר מיתת הבעל אשמועינן שמיאנה ביבם מ"מ אסורה להתייבם:

פרק שני

ק"נ אות א' ה"ג אחים שהיתה כצ"ל וכן איתא ברי"ף:

ברא"ש בסימן הנ"ל ומיהו בגמ' דידן בסוטה (דף כ"ג) גבי חורגתא הגדילה כו' כצ"ל:

שם ופסק ר"ח ז"ל דהלכה כאמימר וכן בשאלתות דרב אחאי וכן משמע דר' אשי סברה כי כצ"ל:

שם אלמא דעת בני הישיבה לחומרא נ"ב ולתרץ הרמב"ם בזכותיה קא סמיכנא ואומר כי איננו רואה דעת בני הישיבה שיהיה לחומרא שהרי שקלו וטרו ובראשונה רצו למיפשט מהא דאמר רב ד' נשים יש להם הפסק לחומרא ודחו לה דכי קאמר בההיא מתני' קאמר שאין יותר מד' אבל השורות דר' חייא יש להם הפסק והיינו לקולא ורצו שוב למיפשט מדר' חייא גופיה דתני שלישי ורביעי שלישי ורביעי אין טפי לא והיינו לקולא ודחו לה משלישי ואילך מרביעי ואילך והיינו לחומרא והוה אנו רואים ששוה היה להם לדעתם וזיל הכא קא מדחי וזיל הכא קא מדחי לקולא כמו לחומרא וכיון דלא איפשטא באיסורא דרבנן אזלינן לקולא ומדרצו למפשטן שלישי ורביעי אין טפי לא מוכח דהא בעי' היה אף בבניו ובזה קדמנו הלחם משנה ע"ש כי איך נוכל לפרש שלישי אחד על שני אופנים נגד בניו משלישי ואילך ונגד בני אשתו שלישי אין טפי לא ואם כי הלח"מ דחק עצמו לפרש הפשיטות שלישי ורביעי אין טפי לא שיעלה לדעת הרמב"ן אינו כדי לדחות בזה דעת הרמב"ם והנ"י מפרש דעת הרי"ף ג"כ מה שכתב הרי"ף ולא איפשטא בהדיא ה"ל ספיקא דרבנן ולקולא וגם הרמב"ן תופס האבעיא לקולא לפי פירושו וא"ל שהרא"ש תופס הפשיטות האחרון מדר' חייא גופיה וזה הפשיטות הוא לקולא ובני הישיבה דחו לחומרא אך מדהביא הרי"ף גם הפשיטות הראשון שהוא לחומרא ובני הישיבה דחו לקולא לא לחנם הביא אך לדייק ששוה היה דעת בני הישיבה לקולא כמו לחומרא וכיון דלא איפשטא אזלינן לקולא:

ק"נ ד"ה וממה נפשך כתב דלא כירושלמי וי"מ דהרמב"ם ס"ל כתי' תוס' דכלת בן בנו אסור ובת בן בנו מבעי אם יש הפסק נ"ב אבל מדכתב הרמב"ם דאם אבי אביו ואם אבי אמו יש להם הפסק ש"מ דפליג על הירושלמי ששרה אסורה בכל אנשי ישראל ובזה אין לפרש חתני בני בנים כי גם רביעי שבחמותו יש לה הפסק להרמב"ם:

רא"ש סי' ג' הא דתנן וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קדושין כצ"ל:

שם ורואה אני דברי רב נטרונאי מהא דאמרינן בפרק השולח א"ר זירא א"ר חנינא אמר רב אשי א"ר עבד שנשא את בת חורין בפני רבו כו' כצ"ל:

ק"נ סי' ה' ד"ה וי"א דמצוה לכנוס כדאשכחן באונס כו' סה"ד והוא מוסיף רשע על רשעתו כצ"ל:

ק"נ סימן י"ב ד"ה לא קשיא הא דהוי קטטה כו' ולא נהירא לי דגירושין מסתמא הוי ע"י קטטה מה שאין כן אם מתו ולא שייך למימר בכה"ג דאיירי הכל בקטטה וק"ל סה"ד נ"ב גם נראה פי' הרמב"ם למאן ישתוה הקדם האיסור להיתר אצל קטטה כמו אצל ארגיל גם למתניתין הקדימה לפרשה קודם הברייתא וכן מצאתי ברש"ל שם ע"ש והוא מפרש כן מדעתו מטעמים הנ"ל ומוכיח שכן נראה לו מהרמב"ם:

פרק שלישי

סי' ב' אבל אי גרועה מינה או עדיפא מינה בכשרות נ"ב פי' שהחולצת עדיפא מהנפטרת בכשרות:

סי' ה' אבל מת ואח"כ גירש וכנסה המגרש כו' כצ"ל:

פרק רביעי

ק"נ סי' א' ד"ה הורע זיקתו כו' והרשב"א תירץ הא דקאמר צריכה חליצה מן האחין ר"ל מכל האחין דחליצת מעוברת הוי חליצה פסולה וחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין נ"ב לענ"ד לא זכיתי להבין כוונת הרשב"א ז"ל הלא עתה בבואה לחלוץ אחר שהפילה אין שום פסול בהחליצה ושם בפ"ג מיירי שאינה יכולה לחלוץ רק חליצה פסולה וצריכה לחלוץ מכל האחין חליצה פסולה אבל מה איכפת לן שחלצה בהיותה מעוברת חליצה פסולה ועל כן צריכה אחר שהפילה לחלוץ שנית חליצה כשרה והחליצה כשרה מכל הצדדין למה תהא צריכה לחזור על כל האחין ואני תפלה יחנני על כונת איש אלהי הזה זכותו יגן עלינו ואפשר כמו שהורע זיקתה אצלו כמו שכתב הרא"ש לגבי דידיה סבר הרשב"א הורע כח זיקתה לגבי כל האחין והחליצה חליצה קלילא וקורא אותה פסולה לפ"ז צריכין אנחנו לתקן לשון הרשב"א וכצ"ל דאחר חליצת מעוברת הוי החליצה שניה חליצה פסולה:

ק"נ סי' י"ג ד"ה ובפ' מי שמת פוסק רב אלפס כבר קפרא לא ידענא מה שייכות דברים הללו לפי' רש"י נ"ב נ"מ לדינא כפי שפוסק כבר קפרא לרש"י יחלוקו צ"ב ולר"ת בחזקת יורשי הבעל ואם היה פוסק כר"י לא היה שום נ"מ לדינא בין רש"י לר"ת הן הן דברי יש"ש:

שם אבל על הכתובה לא הוצרך ליתן טעם לפי שדבר פשוט הוא שהיא בחזקת הבעל כו' כצ"ל:

שם ויש פוסקים כרבא משום דמוקים רישא וסיפא בחד גוונא דנפלו לה כשהיא שומרת יבם בין דנפלו לה מן הנשואין או מן האירוסין וגם רבה סתר לעיל דברי עולא כו' כצ"ל:

סי' י"ט החולץ כו' הוא אסור באמה ובאם אמה ובאם אביה בבתה ובבת בנה ובבת בתה נ"ב במשנה בגמ' הגי' ובבת בתה ובבת בנה וכצ"ל ואין לומר כי מהפך הגי' לאשר בקרא בת בנה קודם לבת בתה אם כן היה לו להפוך ולהקדים ג"כ אם אביה שהוא משום אשה ובת בנה לאם אמה שהוא משום אשה ובת בתה ומדלא עשה כן ש"מ כי הגי' הנכונה כמו במשנה שבגמ' ועל המשנה לא קשיא כי איידי דאיירי באמה מסמיך אם אמה ואיידי דאיירי בבתה מסמיך בת בתה ובהרא"ש נשתבש מהמעתיקים או המדפיסים הך בבא לחוד וע' בתי"ט ריש המסכת ומה שכתבתי שם:

בק"נ שם ד"ה ואם הוא מייבם זוכה בנכסים של אביו ואם אחיו בכור נוטל בנכסי אביו שלשה חלקים שני חלקי אחיו שהוא בכור כצ"ל:

סי' כ"א אמר רב טבי כו' ור' יוחנן אמר מי איכא מידי דמעיקרא אי בעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ ואי בעי לההיא חליץ ואי בעי לההיא חליץ והשתא כו' כצ"ל:

סי' כ"ד היבמה וכן כל שאר הנשים כו' אחת בתולות ואחת בעולות נ"ב לפי גי' הרי"ף צ"ל כ"כ אחת בעולות ואחת בתולות שיהיה כל המשנה לא זו אף זו עכ"פ מן שאר הנשים והלאה:

סי' כ"ו ת"ר כו' והתניא הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהיתה לה שום כעס בבית בעלה או שהיה בעלה חולה או זקן או שהיתה עקרה וכו' כצ"ל ונ"ב וכן הוא בגמ' ונכון כי למה ידלג מסיבתה לסיבתו ומסיבתו לסיבתה:

בק"נ שם ד"ה אמר ר"י הלכה כר' יהודה גי' הרי"ף וכו' נ"ב ברי"ף שלפנינו כר' יהודה וכן נראה מהנ"י ע"ש:

סי' כ"ט מי שהיה נשוי כו' ושאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה אם היה חולץ חולץ לפסולה ואם היה מיבם מיבם לכשרה מאי כשרה ומאי פסולה כשרה כשרה לעלמא נ"ב פרש"י לכהונה (דף י"א ע"ב) פסולה פסולה לעלמא כו' לעולם כשרה כשרה לעלמא פסולה פסולה לעלמא כגון וכו' כצ"ל כל הנ"ל:

ק"נ סי' ל' ד"ה דכולהו אמוראי מודו דהולד פגום כצ"ל:

פרק חמישי

ק"נ סי' ו' ד"ה בזיקת יבמין היינו הנך מ"ד מרבא ואילך:

פרק ששי

רא"ש סי' ד' והא קא קפיד קמ"ל כו' אל תסתרי בסתם וי"ל דנעשה כאלו כו' כצ"ל ונ"ב ע' ק"נ ד"ה קמ"ל:

סי' י"א נשא אשה כו' ונראה דכופין אותו בשוטים דאי במילי הא אמר בסוף פרק המדיר כו' כצ"ל ונ"ב וכן הוא בתוס' ד"ה יוציא (דף ס"ד):

פרק שביעי

רא"ש סי' ד' כו' כו' ולענין פסק הלכה נראה דעובר יש לו זכייה כו' כר"ש בן יוחי דאמר זכרים יאכלו כו' כצ"ל ונ"ב כולן מוחק רש"י ונכון:

ק"נ סי' ה ד"ה ה"ג והא קניה בהויה נ"ב וצריך להגיה כן גם ברי"ף כי הרא"ש מעתיק לשון הרי"ף:

ברא"ש שם רישא פסולי כהונה סיפא פסולי קהל וא"ת כיון כו' נ"ב נראה דלא ניחא ליה להרא"ש ז"ל בפי' הרי"ף ולפי' הרי"ף לא קשה כלל האי וא"ת:

פרק שמיני

בק"נ סי' ז' מה איילונית כו' כמו שפרש"י ד' פ' ד"ה ת"ש כו' כצ"ל:

בק"נ סי' ח' ד"ה המשנה נשנית תחלה והתוס' הניחו קושיא זו בתימא ופלא שלא ראו דברי הרי"ף נ"ב גם עיני טחו מראות זאת ברי"ף:

פרק עשירי

סי' א' האשה שהלך כו' אבל סיפא דלא עבדה איסורא לא חשו לגירש זה וקידש זה והתירוה כו' כצ"ל:

בק"נ שם ד"ה ואי אפשר לומר כן כו' הלא הרי"ף עצמו הביא הן דרב גידל א"ר דהא דאמר ר"ט באשת אח ה"ד כו' כצ"ל:

בק"נ סי' ב' ד"ה ולא לעבור על דברי תורה הא בשב ואל תעשה מותר כו' נ"ב אין לזה שייכות כאן כי הכא מדבר שב"ד מכין ועונשין וע' רש"י סנהדרין דף מ"ו ע"א מה שפירש על ולא לעבור על דברי תורה ודבריו שייכים על הא דלעיל מיניה שב"ד יכולין לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה:

פרק שנים עשר

סדור חליצה כו' ושהוא אחי המת מאביו והיה לו ישיבה בעולמו כצ"ל וכן כתב הטור והב"י:

שם ומוקים שמא בישראל לא שבק והדין פלוני אחוהי שהיה לו ישיבה בעולמו חזי ליבומי כצ"ל:

מצות יבום כו' ושבק ההיא איתתא דשמה פלונית בת פלוני דממתא פלוני וחזי ליה ליבומי מן אורייתא שהיה לו ישיבה בעולמו כצ"ל:

פרק שלשה עשר

רא"ש סי' א' ק"נ ד"ה דרמי בר יחזקאל כוותיה כו' משום דר' אושעיא דאינה ממאנת לזיקתו כצ"ל:

סי' ג' תניא ר"א אומר כו' ר' יהושע אומר אין מעשה קטנה כלום נ"ב כן הגי' בכתובות ולא במכילתין:

שם רב תני קטנה יוצאה בגט כצ"ל:

והוה ליה ר' אליעזר יחיד במקום רבים נ"ב ואף אם נפרש כפרש"י שם לב"ש נמי צריכה הבאת שער שפיר מוכח הלכה מב"ה וגם ר"א שמותי הוא סבר כב"ש לפרש"י:

סי' ז' אתמר קטנה שלא מיאנה כו' כדאי הוא הרב לסמוך על דבריו אף אם הוא יאמר על המותר אסור ובכאן אין איסור מחוור כו' כצ"ל (שה"ג):

ק"נ ד"ה אבל ממזר לית בה כו' ולפ"ז הכל מבואר דבשמעתין איירי שגדלה בשנים ועדיין לא יש לה שתי שערות נ"ב מדברי הרי"ף לא נראה הכי כי הלא אמר כבר אם לא בעל אחר זמן לא חיישינן וכו' ואי לא אשכחן שתי שערות אמרינן עדיין קטנה היא ותצא במיאון וכו' ספיקא דרבנן ולקולא ואחר כן אומר ושמעינן מינה דקטנה שלא מיאנה והגדילה אע"פ שלא נבעלה לאחר שגדלה אינה יוצאה במיאון ואם מיירי בזה נמי שלא בשערות האיך יתכן שכתב בתחלה שיוצאה במיאון ועתה כותב שאינה יוצאה וע"כ מוכח דהשתא מיירי בשערות או בסתם שלא בדקוהו ועוד מוכח דהשתא מיירי בגדולה ממש מדקאמר תחלה על גמ' דפרק יוצא דופן אם בעל אחר זמן הוי ספיקא דאורייתא בשלא הביאה שערות והשתא קאמר והיכא דבעל אחר שגדלה קנאה קנין גמור מדאורייתא מכל הלין מוכח שהדין עם המהרש"ל:

סי' ח' מתני' מי שהיה נשוי שתי יתומות כו' או שבא אחיו על החרשת לא פסל את הקטנה נ"ב כן הגי' במשניות וכן הנ"י כתב שגם הרי"ף גורס לא פסל וכן פסק הרמב"ם וב"י:

שם אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אלעזר וכן אמר ר' אלעזר הלכה כר' אלעזר כצ"ל נ"ב ע' רש"י:

פרק ארבעה עשר

סי' ד' שני אחין חרשין כו' שני אחין אחד חרש ואחד פקח נ"ב צ"ל בהיפך אחד פקח ואחד חרש וכן הוא ברי"ף וכן בכל הבבות הבאות מקדים פקחי לחרשי שלא כמתני' והרא"ש מעתיק תמיד לשון הרי"ף:

ק"נ סי' א' ד"ה כשם שנכנס ברמיזה כך יוצא ברמיזה אבל לא בקפיצה כו' נ"ב רמיזה בידיו ובראשו קפיצה עקימת שפתים שנאמר קפצה פיה ואינו ניכר כרמיזה (רש"י גיטין נ"ט):

פרק חמשה עשר

ק"נ סי' י"א ד"ה ומניח כתובה ביניהן ומסתלק כו' צ"ל דהכא עיירי שנאבדה כתובה כו' נ"ב כ"כ הרמב"ם בפירוש:

שם בא"ד והעדים הלכו למדינת הים או שמתו כ"כ ה"ה נ"ב וכ"כ הנ"י:

רא"ש סי"ב האשה שהלכה היא ובעלה ובנה למדינת הים ובאה ואמרה כו' כצ"ל (רי"ף):

פרק ששה עשר

ק"נ סי' ג' ד"ה יכול להכירו בטביעת עין על ידי סימנים כו' ודלמא הכירוהו בפרצוף פנים ובגופו אלא ש"מ דלאחר שלשה לא מהני אפי' שלם כו' כצ"ל:

סליק מסכת יבמות הרא"ש והקרבן נתנאל כן יעזרנו השי"ת בכל חוסן וישועות:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ראש)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה