דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת יבמות · פרק שלשה עשר
רא"ש סי' א' ק"נ ד"ה דרמי בר יחזקאל כוותיה כו' משום דר' אושעיא דאינה ממאנת לזיקתו כצ"ל:
סי' ג' תניא ר"א אומר כו' ר' יהושע אומר אין מעשה קטנה כלום נ"ב כן הגי' בכתובות ולא במכילתין:
שם רב תני קטנה יוצאה בגט כצ"ל:
והוה ליה ר' אליעזר יחיד במקום רבים נ"ב ואף אם נפרש כפרש"י שם לב"ש נמי צריכה הבאת שער שפיר מוכח הלכה מב"ה וגם ר"א שמותי הוא סבר כב"ש לפרש"י:
סי' ז' אתמר קטנה שלא מיאנה כו' כדאי הוא הרב לסמוך על דבריו אף אם הוא יאמר על המותר אסור ובכאן אין איסור מחוור כו' כצ"ל (שה"ג):
ק"נ ד"ה אבל ממזר לית בה כו' ולפ"ז הכל מבואר דבשמעתין איירי שגדלה בשנים ועדיין לא יש לה שתי שערות נ"ב מדברי הרי"ף לא נראה הכי כי הלא אמר כבר אם לא בעל אחר זמן לא חיישינן וכו' ואי לא אשכחן שתי שערות אמרינן עדיין קטנה היא ותצא במיאון וכו' ספיקא דרבנן ולקולא ואחר כן אומר ושמעינן מינה דקטנה שלא מיאנה והגדילה אע"פ שלא נבעלה לאחר שגדלה אינה יוצאה במיאון ואם מיירי בזה נמי שלא בשערות האיך יתכן שכתב בתחלה שיוצאה במיאון ועתה כותב שאינה יוצאה וע"כ מוכח דהשתא מיירי בשערות או בסתם שלא בדקוהו ועוד מוכח דהשתא מיירי בגדולה ממש מדקאמר תחלה על גמ' דפרק יוצא דופן אם בעל אחר זמן הוי ספיקא דאורייתא בשלא הביאה שערות והשתא קאמר והיכא דבעל אחר שגדלה קנאה קנין גמור מדאורייתא מכל הלין מוכח שהדין עם המהרש"ל:
סי' ח' מתני' מי שהיה נשוי שתי יתומות כו' או שבא אחיו על החרשת לא פסל את הקטנה נ"ב כן הגי' במשניות וכן הנ"י כתב שגם הרי"ף גורס לא פסל וכן פסק הרמב"ם וב"י:
שם אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אלעזר וכן אמר ר' אלעזר הלכה כר' אלעזר כצ"ל נ"ב ע' רש"י: