דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת בבא קמא · פרק שני
סי' ב סמוך לסוף הסי' כשכש באמתו מהו כצ"ל כמו בגמ':
פ"ח ד"ה חייב הקושר הכל ובעל הדליל פטור ובדלא אדיי' דבאדיי' אף בעל התרנגול חייב כצ"ל:
סי' ו הגה"ה המתחיל כן פסק מהרי"ח כו' לאה ורחל היה להם בית בשותפות ונכנס ראובן בעל לאה עם אשתו כו' כצ"ל:
סי' ט דאכלה היכא כו' פ"ח ד"ה הא בעינן ובער בשדה אחר וליכא כו' ולא דתשמע מינה דכל היכא דלאו אורחייהו הוא דחייב דבחצר שאינו של שניהם כדלעיל ובגדיש דעלמא כדהכא אע"ג דלאו אורחייהו אפ"ה פטור משום דקרא קאמר ובער בשדה אחר וליכא כו' מ"מ האחר יש לו רשות בו ולהכי אמרינן כו' כצ"ל:
סי' יב איבעיא להו המשסה כו' תפארת שמואל ד"ה שלא היה שואל בעיא אחרת וכו' לכאורה הדבר תמוה שהרי אין במשסה בעצמו שום איבעיא בגמ' כו' כצ"ל:
סי' יד אמר רבה זרק כלי כו' פ"ח ד"ה כיון שלא עשה מעשה בגוף כו' ועיין עוד מחילוקי דיני דגרמי לגרמא בנזקין בהגוזל קמא ופרק לא יחפור כצ"ל: