דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת בבא קמא · פרק עשירי
סי' א הגוזל ומאכיל את בניו כו' ואטביחת שבת לא מיפטר מד' וה' אע"פ שמתחייב בנפשו כו' כצ"ל:
סי' ג אמר רב אסי אמר ר' שבתי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין כו' ורבינו יצחק בן אברהם פירש כגון שהיה חולה התובע ומבקש שיקבלו העדות בחייו נ"ב וכן מוכח הלשון הוא חולה או עדיו משמע שהיה התובע חולה ושייך או עדיו שהעדים המה של התובע שהוא מביא אותם להעיד כדבריו ונקראו עדיו אבל אם אומר הוא חולה הנתבע איך שייך לומר או עדיו כי לא עדיו המה היה לו לומר או העדים:
שם באותו סימן אי הכי כי פתחו ליה בדיניה נמי יכול לומר לב"ד הגדול קאזלינא ואע"ג דאמרינן כו' נ"ב נראה כי בספרי הרא"ש לא היה מימרא דרבינא ולמד הרא"ש אי הכי בניחותא כמו השתא דאתית להכא כי פתחו ליה בדינא נמי יכול לומר לב"ד הגדול קאזלינא ומשוה הרא"ש ז"ל פתחו ללא פתחו:
סי' יב רב אשי אמר הכא כו' ותלו ביה קטפי דענבי וא"ל לשמעיה סק חזי כו' כצ"ל:
סי' יד סמוך לסוף הסי' ימכרנה לישראל בדמי שוויה כי אולי כצ"ל:
פ"ח ד"ה וכיון דלא איפשטא אזיל ומסהיד כשאר תיקו דממון נ"ב והיש"ש סי' כג כתב שט"ס יש כאן ברא"ש וצ"ל ולא אזיל ומסהיד דילוג יש כאן וכך הוא ראוי להיות ואי אזיל ומסהיד לא משמתינן וכן איתא בספר צפנת פענח ע"כ:
סי' טו תפארת שמואל ד"ה ולית הלכתא דא"כ לא משכחת יאוש וכו' בתוס' שלפנינו כתבו איפכא ע"ש ד"ה והלכתא נ"ב אבל לפי גי' הרא"ש בתוס' לקמן לא כתבו איפכא:
פ"ח ד"ה אמר עולא כו' אבל בידוע ד"ה יאוש קני כצ"ל:
סי' יז פ"ח ד"ה באומר והכי איתא בגמ' נ"ב לפנינו דאמרי:
סי' כא שטף נהר כו' וזה לשון רבינו מאיר ז"ל מעשה היה בראובן שאמר לשמעון תקיף לי בגדים נ"ב פי' לקנות בגדים בהקפה:
סי' כו מתני' הגוזל את השדה גמ' ואם מחמת הגזלן וכו' ה"ד אילימא דאנסוהו לכולהו ארעתא דידיה ולא אנסוה לכולי ארעתא ואנסו נמי להא בהדייהו כצ"ל וכן הוא ברי"ף:
סי' לג פ"ח ד"ה דהא רבא קאי כוותיה כו' אלא מדפרכינן עליה ורבא מי אמר הכי כו' ומשנינן לה נ"ב גם מדאמר רב זביד משמיה דרבא וכו' כ"ע לא פליגי כדרב חסדא:
שם אב"א הא והא דמנא ורמי לכיסיה הא דאית ליה זוזי אחרינא בכיסיה והוציא בהם ולא ידע מנינם והא דלית ליה נ"ב הוא כפרש"י והרי"ף פי' איפכא וע' יש"ש סי' נו:
פ"ח ד"ה לפיכך צריך דעת בעלים וגם הוי גונב מדעת דכיון שבשעה שגנב היה עדיין שומר במקום בעלים קאי נ"ב כן רציתי ג"א לומר וכבר רשמתי זאת על הגליון ברי"ף ונחמתי ומחקתיו אמרתי בכל זאת לא מעצמו גנב כי אין גנב שיגנוב אצל עצמו אלא כשגנב רצה לגנוב אצל בעלים והוה גונב שלא מדעת בעלים ועתה כאשר הנני רואה שבעל שלטי הגבורים מחזיק בזאת הסברא לאשר היה בשעה שגנב במקום בעלים הוי גונב מדעת אתחרטנא למה מחקתי:
סי' לד אין לוקחין מן הרועים כו' אבל אריסא כיון דאית ליה בגויה אימר מדנפשיה קזבן כצ"ל:
רבינא איקלע למחוזא אייתי נשי כבלי ושירי שדיו קמיה כצ"ל:
סליקא לה מסכת בבא קמא ב"ה: