דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת בבא מציעא · פרק ששי
סי' ב הגהת אשר"י ואם דבר האבד שע"י גרמתם נעשית אבד:
סי' ג ואתי מיטרא בפלגא דליליא ומלאי ארעא מיא (רי"ף):
סה"ד דכל לומדי תורה דמי לאוכלסי נ"ב בגמ' איתא אכלושי וכן בערוך ומפרש כפרש"י אבל לאוכלסי פי' אחר וברי"ף נשתבש והעתיקו אוכלסי וכל החונים עליו הלכו אחריו:
סי' ו שליחות ממקום למקום והלך ולא מצא שם מה מביא (לשון הרמב"ם) נותן לו שכרו משלם השוכר את הפועל להביא קנים ודרקנים לכרם והלך ולא מצא מה מביא נותן לו שכרו משלם:
הגה"ה ד"ה וק"ל מ"ש דיכול להביא לו יין אחר כמו הכא:
ת"ש ד"ה ואי לא שכיח. כדאיתא בהגהת מיימוני בשם רבינו שמעון בשאלות ותשובות:
ע"ש נ"ב עיינתי שם ומצאתי כדבריו והוא בסי' ל אבל בסי' שאחר זה שמעתיק דוקא היכא דאניס דחלה חצי הזמן האי דוקא אין שם והוא מרבינו מאיר ויכול להיות שסובר כהרמב"ם:
סה"ד וכנ"ל הלכה למעשה כמו שהוכחתי מפי בעל החלום עכ"ל ודוק:
סי' יב סה"ד אשה רוכב עליו איש ואשה בין קטנה בין גדולה ואפי' היא מעוברת ומניקה נ"ב כן איתא ברי"ף ורמב"ם:
סי' טז פ"ח ד"ה לא ש"ח ולא ש"ש סה"ד אפילו באומר הנח לפניך כך נ"ל: