דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת בבא מציעא · פרק חמישי
רא"ש סי' ז אבל לשלומי זוזי לא אמר ר' ינאי נ"ב ונראה קצת ראיה לסברא זו שאין שוין פירות אחרינא להדמים לעיל באוקימתא דאביי אי אית ליה חמרא ללוה דיהיב ליה בלי דינרין פירי הוא דשקל מיני' וכו' דש"מ טעמא דיין אין לו זוזא הוא דאסור אבל יין שרי (מהר"מ שי"ף) ת"ש ד"ה אין לו אסור פירוש וכו' פי' אין לו לא מעות ולא חיטים וכו' ר"ל שאין לו נ"ב גם המהר"ם שי"ף פי' כן:
פ"ח ד"ה ואין ב"ד נזקקים לגבות לו חובו בד"א כשפורע לו לבסוף המנה במעות:
סה"ד כדי להוציא מידו כל המאה אלא יכול ליתן לו תשעים (מהרל"ח שם):
ד"ה רב אלפס ז"ל לא הביא טרשא דר"נ וליתא לדרב פפא משמע נ"ב ואנכי לעצמי בלמדי הרי"ף היה זאת לי לראי' שהרי"ף אינו מביא טרשא דרב נחמן ע"כ לא מסיים ביה ולא מזכירו כלל לא להלכתא ולא בליתא:
רא"ש סי' כ"ט הגהת אשר"י אבל אי הוו זכוותיה בידיה אע"ג דקנו מיניה בבית דין חשיב לא הוו בטילי אפילו נפיק כתב נ"ב פי' אפילו נתן שטר על זה שיבטלו זכוותי' מ"מ לא הוו בטילי דהוא אסמכתא פי' מפני שאנו יודעין דהוא אסמכתא ואע"ג וכו' מובא בח"מ סי' רז ובטור שם הוא סעי' כג והב"י מראה מקומו על הגהת אשר"י זו ומשם לקחתי פירושו:
סי' לה וכתב הראב"ד ז"ל דחשיב אתרא דלא מסלקי:
סי' מד אמר ליה קחזינא דכל דבתר דידי נ"ב סא דידיה אתי מר:
סי' סה ולכך אמר להן הפיכו בארעא נ"ב מסיים בגמ' "כי היכי דקנו לכו גופא דארעא" ולרבא טעם אחר שמביא הרא"ש ע"כ לא שייך כאן ולכך אמר להו רבא ועומד למחוק האי ולכך:
סי' עא סה"ד למאן דזבין זבין ולמאן דלא זבין לא זבין: