אור ברסלב
דבש תמר - ב (ראש) ברכות › פרק ששי

דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים

ברכות · פרק ששי

פרק חמישי

רא"ש סי' ג' מעי"ט אות א' משמע דאיירי כו' עד סוף הדיבור כפי' קמא נ"ב דבאמת לדינא אין נ"מ בין פירש"י לפי' תוס' שמעתיק הרא"ש כי לשניהם כשנאמר זה וזה לפטור שלשה לפטור מרים קטנים וגדולים מתוקים קטנים ואחד לחיוב מתוקים גדולים וע' מה שכתבתי שם בחולין וע"ש בספר לב אריה:

רא"ש סי' ה' מעי"ט אות פ' ושאר האילנות כו' עד הפסקים סה"ד נ"ב רמ"א שם ממלא זה:

רא"ש סי' ו' פלפלי כו' מת"ל עץ מאכל להביא עץ שטעם עצו ופריו שוה כצ"ל:

רא"ש סי' ז' עד ומברכין עליו בפ"ה ע"כ הוא סימן ז וצ"ל ה כאן שמכאן ואילך הוא סי' ח ומתחיל ואע"ג דהלכתא כוותייהו עד סי' ט':

שם הלאה בהך מימרא קמייתא בהך מימרא תניינא דקאמרי כל שהוא כו' כצ"ל:

שם הכוסס את האורז והנה כתבתי לעיל שזה שייך לסימן דלעיל ואין כאן מקום לציין סימן ח' כי שם לעיל מקומו וגם צריך להיות הכוסס זה באותיות רש"י כי הוא המשך אחד עם דבריו דלעיל דאיתותבו מהך ברייתא היינו דהכוסס את האורז:

במעי"ש אות פ' על כל מה שברא כו' וגם תהר"י העתיקו כו' והיינו שהם כתבו כו' נ"ב גם אין שם להחיות בהם נפש כל חי אלא ועל כל מה שבראת ברוך חי העולמים:

רא"ש סי' י' בהגהה ד"ה נראה כו' ר' דוד ממיץ ללבן פירורין במים צ"ל לשרות פירורין וכן הוא במרדכי:

בא"ד בלא ברכת המוציא נ"ב אף שלא הרויח בזה עת כי הלא מברך במ"מ אך איידי דאמר בלא ברכת המזון נקט סדרו כיון שלא בירך ברכת המזון לא בירך נמי המוציא כי לא קבע סעודתו עלייהו אלא טעם מידי להחזיק את ראשו ויוכל להגיד ההלכה בבוקר בלא איחור:

שם סה"ד שלאחריו צ"ל שלא לאחר:

רא"ש סי' יא מעי"ט אות נ' כעבין פרש"י כו' שלא הקפיד על עריכתם כצ"ל:

רא"ש סי' יג שתיתא שם הגהה פרש"י מאכל כו' כצ"ל עד לחין סה"ד ומתחיל דיבור בפ"ע ד"ה של רש"י ובוחשין אותן בשבת פי' מגיסין בכף לערבו יפה במימיו סה"ד כצ"ל ונמחק ומברכין עליו:

רא"ש סי' טו מעי"ט אות ז' משום כו' סה"ד אלא להכשיר לאכילה כצ"ל:

רא"ש סי' טז ד"ח אות מח אע"ג שהשליך הגרעינים כו' אבל הרשב"א כתב שלא הסיר גרעיניתו ומש"ה חשיב ליה בריה ע"כ וכן מלשון תוס' שכתב אבל אם אכלו שלם כו' וגמ' ירושלמי היה סבור שהזית היה שלם ולכך הוצרך לתרץ באותו ענין דאכל פרידה אחת של ענב וכו' דברי' היא ע"כ מדכתב אם אכלו שלם משמע שאכל משלמה והגרעין נשאר אחר האכילה בידו באותו ענין דאכל פרידה של ענב דאכלו כולו עם הגרעין אלא דהכא בזית נשאר הגרעין אחר אכילתו וזרקו:

בא"ד והרר"י כתב דדין הירושלמי יש להעמיד בדבר שדרך לאכלו עם הגרעין כגון רימון או ענב וכו' ודין הגמ' שלנו בדבר שאין לאכלו עם הגרעין ע"כ מדמדייק בלשונו דין הירושלמי דין הגמ' שלנו משמע שלא בא לתרץ דלא פליגי הבבלי והירושלמי דודאי פליגי דגם הירושלמי מיירי דאכל זית ואמר משום בריה אינו צריך שיעור אלא אנן לא שמענו מגמ' דילן אלא בזית יש לנו לילך אחריו בזית ויוצא בו ואחר הירושלמי בשאר דברים כגון רימון וכיוצא בו אבל הכ"מ ברכות פ"א הל' ב' כותב שרבינו יונה מיישב בענין דלא פליג הירושלמי על הבבלי בזה וע' בגליון על הרי"ף מה שכתבתי על דברי הרר"י:

רא"ש סי' כא מעי"ט אות פ' כמו אחד שלא יטול פרוסה לא ידענא היכא איתא להא נשתוממתי על המראה כי לא יאומן כי יסופר אשר הגאון תוי"ט שעשה חיבור על כל ששה סדרי משניות יאמר על דבר דאיתא במשנה לא ידע ואחשוב כי דברים רמזים המה ואנכי מקוצר השגתי איני מבין כונתו:

ד"ח שם אות ס' ד"ה מברך על השלמה של גלוסקא וכתב הב"י נ"ב טוב לעיין בב"י כי הד"ח מקצר דבריו ולא בנקל להבינו:

רא"ש סי' כג מתני' בירך כו' כדמסיק התם נ"ה ביומא:

שם מעי"ט אות מ' במזוג עד סה"ד נ"ב דבגמ' יומא הגי' מזוג לבד ואין שם קצת:

שם אות ש' וגם ר' יוחנן כו' ולכן הח"ש שהגיה נ"ב בח"ש אשר לפנינו ליתא:

רא"ש סי' כה ד"ח אות ע"ה קיי"ל כר"י כו' וס"ל נמי דאם אינו רוצה בזה יותר מבזה כצ"ל:

שם ע"ז כל המוקדם כו' וכמ"ש לעיל סעי' ע"ב כצ"ל סה"ד:

רא"ש סי' כו איתמר כו' פרש"י כגון בשר ופירות וכל דבר כו' נ"ב מפרש"י:

שם ד"ה אין טעונין ברכה כל מידי בין פירות בין מזון שהביאו ללפתן מעתיק הרא"ש בשר ופירות וכל דבר וכו':

רא"ש סי' כח מעי"ט אות ת' פליג את על רבך ר"ל ר"ח ב"ס דלעיל כו' אילין דנשייא נ"ב פי' מבית הנשיא משלחין ליה נקלווסין נ"ב ע' ערוך ערך נקלווס ותלמידי הר"י כתבו רבך רב ויתכן כו' נ"ב וכן מפרש פ"מ שם אבל אינו ענין לדלעיל הביאו לפניהם וכו' שבתלמודנו אלא שם בירושלמי דלעיל מיניה דר"ח בר סיסיי איתא שם משמיה דרב דעל כה"ג מברך לפניהם ולאחריהם. וכיון שהבחירה ניתן לנו מרב חסד אני בוחר במה שכתב מעי"ט דר"ל ר' חנינא בר סיסיי וע"ש בירושלמי:

בת"ש אות א' או טו פי' לפ"ד הרא"ש דס"ל שאכל עם הפת כמשמעותיה צ"ל דידע ר"ח בר אשי שלא קבע סעודה עלייהו ודרך עראי אכלן כן וגם לא הביאו אותן לפניו כדי ללפת בהן את הפת ס"ל דמש"ה ס"ל לר"ב לעיל דצריכה ברכה לפניהן ולאחריהן:

"כאשר ראיתי זה הדיבור של תפארת שמואל נשתבש בידי העוסקים בו העתקתיו כלו כאשר צריך להיות ובזאת אשר נראה ממנו שאוחז בפי' הרר"י ופ"מ הנחתיו מלהסיבו לדעת מעי"ט:

רא"ש סי' ל"ב מעי"ט ש' דלית בה תוריתא דנהמא כו' לאפוקי מפי' רש"י שמפרש כגון פרגיות ודגים כצ"ל:

רא"ש סי' ל"ג היו יושבין כו' ונראה דה"ה נמי אמרו נאכל כאן שקבעו מקום ובשביל שאלו היו הולכים בדרך כו' כצ"ל וכן מעתיק הש"ג:

רא"ש סי' ל"ד שאלו את בן זומא וכו' ונראה הטעם כמו שמפרש בירושלמי שאין יכולין וכו' נ"ב כן מפרש הרמב"ם:

רא"ש סי' ל"ו ד"ח אות ק"ז ומשחא כבישא ומשחא טחונא פרש"י כו' והרמב"ם ז"ל כתב שמן זית שכבשו או שטחנו עד שחזר ריחו נודף מברך עליו בורא עצי בשמים כצ"ל מועתק מספר הרמב"ם וע' בגמ' ד' מג מה שכתבתי שם בזה:

רא"ש סי' ל"ט מעי"ט אות א' ד"ה ולא נהירא כו' עד סה"ד והוחשב להיות בד' המינין כך נ"ל נ"ב וע' מה שכתבתי בזה בגמ' בשם ספר קובץ על הרמב"ם דבר נאה ומתקבל:

רא"ש סי' מ"ב מעי"ט אות ע' כל שהוא מז' המינין כו' הה"נ רבנן כו' אלא בכל מילי ס"ל דמברך וכו' נ"ב ע"ש בחדושי אנשי שם ומה שכתבתי בעז"ה:

שם אות ק' וכן על היין הוא חותם על הארץ ועל פרי הגפן ולא על הגפן ועל פרי הגפן אלא כמו וכו' כצ"ל כי כל זה הדיבור מעתיק מתהרר"י ואין ראוי לשנות מסדר לשונו:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ראש)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה