אור ברסלב

דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים

ברכות

פרק ראשון

מעי"ט אות ה' נ"ל דה"ג וכו' נ"ב וטוב להחזיק בגי' הגמ' דאיכא משמרות ברקיע ואיכא משמרות בארעא:

שם אות ש' ותימא וכו' ומ"מ סובר בשלא מפסיק תקנוה כצ"ל:

שם אות ת' כרב כו' אגב רהיטא כתב כן נ"ב חלילה לא אגב רהיטא כתב כן ב"ה שהחיינו וקימנו והגיענו שנוספו הגהות הנה יש שם בדף כז הגהה על הגליון בשם ס"א ורב אמר הלכה כדברי האומר רשות וכן היה לפני בעלי תוס' כמו שעינינו רואות דף כו תוס' ד"ה טעה וא"ת והא אמר רב לקמן כז ע"ב תפלת ערבית רשות וכן באותו עמוד כז:

ד"ה הלכה כדברי וד"ה והלכתא כותיה דרב והרא"ש מעתיק כאן כגי' ס"א ותוס' ובפ"ד סי' ז' מעתיק הגי' שלפנינו גם מה שכותב המעי"ט בסעיף א' תמיהא אין שום תמיה בעינינו אשר בהגהה הנ"ל לנוכח יביטו שמסיים ע' יומא פז: ששם מקשה הגמ' והא אמר רב הלכה כדברי האומר רשות והמסורת שם מראה מקומו ברכות ד' כז: הרי דהאי גי' ס"א עיקר:

מעי"ט סימן ו' בראש אות ה' בסה"ד ובש"ג שם כתב משם תוס' הריב"ם כדי וכו' נ"ב ע"ש יותר משהעתיק כאן מה ראו על ככה שלא יפשע מלאמרו ונובעים דבריו מפסיקתא פ' ואתחנן:

רא"ש סי' ז' אמר רבא לרפרם בר פתא לימא לן מר מהני מילי מעליותא דאמרת משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא כצ"ל ונ"ב ומה שכתב בספרים דאמרת לן הוא ט"ס כי למה יבקש שיאמר לו מה שכבר אמר לו וגם בגמ' ליתא:

שם בדברי חמודות סעיף ל' ד"ה לא מצלינא כו' וכמו דגם אם אין כו' אינו ענין בפ"ע כצ"ל:

רא"ש סי' ט' ד"ה ר"ג אומר וכו' תניא רשב"י אומר פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים בלילה כו' ויוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה נ"ב ברי"ף איתא הגי' הכא אחת של לילה ואחת של יום ובברייתא רשב"י בשם ר"ע כגירסת הספרים ושפיר כי הכא קאמר שתי פעמים בלילה ומסיק לעולם לילה מקדים ק"ש של לילה דהוי לא זו שיוצא בו ק"ש של לילה אף זו שיוצא גם ק"ש של יום ובאידך ברייתא קאמר שתי פעמים ביום ומסיק לעולם יממא הוא מקדים ק"ש של יום לא זו שיוצא בו ק"ש של יום אף זו שיוצא בו גם ק"ש של לילה:

שם ברא"ש וכן משמע מדקבע מלתיה דר"ז בתר ברייתא דרשב"י משום ר"ע כצ"ל:

רא"ש סי' י' מעי"ט סעיף ט' ד"ה עד שלש שעות וכו' ואין זה שני חומשים כי כל חומש רט"ז חלקים (נ"ב י"ב מינוט) הרי שני חומשים תל"ב חלקים (נ"ב כ"ד מינוט):

מעי"ט סעיף ח' וכן פרש"י נ"ב ע' מה שכתבתי פי' על דברי רש"י במקומו והוא כפי' רא"ש ולא כר"ח:

שם סעיף ח' ד"ה שנאמר ממעמקים כו' אך ברי"ף ורמב"ם ליתא כצ"ל ונ"ב גם בתוספתא ליתא:

הגה"ה שם ד"ה בשבת אין צריך עד סה"ד מא"ז א"ז מביא זאת בשם ר"ת:

דברי חמודות סעיף נ"ז ד"ה ולא ע"ג מקום גבוה כו' וכן אם היה מוקף מחיצות אע"ג שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות מותר להתפלל בו מפני שאין גבהו ניכר שהרי חלק רשות לעצמו כצ"ל:

שם תפארת שמואל ציון א' או כ"ד ד"ה ולא נהירא לחלק מסברא ולא אשתמע כהאי חילוק לא בתלמוד ולא בגאונים כצ"ל נ"ב וכבר כתבתי לעיל שא"ז מביאו בשם ר"ת. שם בתפארת שמואל הנ"ל ועוד מאחר דאמר בסמוך (נ"ב בירושלמי מביאו הטור):

כל מי שאינו סומך למה הוא דומה כצ"ל. עוד אם בת"ש אות ב' או כ"ה ד"ה וכתב הטור כו' אלא בדמטי אי נמי מוקי לדרב כו' כצ"ל:

מעי"ט שם אות ע' ד"ה כאדם שקורא בתורה כו' וצ"ל שלא היה גירסתן בגמ' כגירסא דידן נ"ב וכן בספרים שלנו ליתא להא אפילו שלא בשעת ק"ש רק תוס' מפרשי הכי:

ברא"ש סי' י"א מעי"ט אווא ת' ד"ה כדאי היית כו' פי' הרב ברטנורא נ"ב הוא פי' הרמב"ם:

בהגהה סוף סימן י"ג ד"ה בדלא מטא כו' ודיולג ואומר הילולים נ"ב חי' אומר תהלה ודוד ארוממך ודולג הללו נפשי והללויה כי טוב ואומר הילולים הללו את ה' מן השמים שכולו הילולים ודולג שירו לה' שיר חדש ואומר הללו אל בקדשו שגם כן כולו הילולים והוא קודם להללו את ה' מן השמים כשאין פנאי לומר שניהם:

רא"ש סי' י"ד ד"ה לחתום כו' ומשני דלא קבעי אינשי סעודתייהו עלוי כצ"ל נ"ב וכן אימא שם בגמ' פי' שיהיה במקום פת אבל לשתות ודאי קבעי עלויה:

רא"ש סי' ט"ז ד"ה ואמר רבה בר חיננא כו' דאמרינן בירושלמי דתענית נ"ב העתקתי לשון הירושלמי שלהי העמוד בגמ' ע"ש כי נחוץ לראותו:

בד"ח שם אות צ"א ד"ה והלכתא כו' כגירסת הרי"ף שכתבתי במעי"ט דגרס כל ימות השנה כו' האל המשפט כצ"ל נ"ב וכן הוא ברי"ף:

פרק שני

רא"ש סי' א' מעי"ט אות א' זמן הקריאה ס"א זמן המקרא נ"ב כן הוא ברי"ף:

רא"ש סי' ב' ד"ה ת"ר כו' ולקמן על מלתיה דר' יוסי גופיה קאמר ר' יוסי תרתי שמע מינה כצ"ל:

בת"ש שם אות א' או ג' על דברי הרא"ש כמ"ד לא השמיע לאזנו יצא כותב הת"ש פי' וא"כ בע"כ שמע אתא להא דרבנן כל לשון שאתה שומע ולאפוקי היכא שאמר וכו' כצ"ל:

רא"ש סימן ה' ד"ה ת"ר כו' בענין הפסקה בק"ש וברכותיה לקדיש ולקדושה כצ"ל:

במעי"ט שם אות מ' ד"ה וכיון כו' אבל אכתי איכא לאקשויי מלולב ביום שני והלל מש"ה קאמר כצ"ל:

רא"ש סי' ח' בסוף הסימן רבא אמר אינו חוזר ואומר אמת נ"ב כן הוא גי' הרי"ף ובגמ' הגי' רבה:

רא"ש סי' יא בהגהה שם ד"ה טיט הנרוק כו' שמעון התימני אומר אפילו נתכוון לשרות בזה ונפל לשני כשרים כצ"ל נ"ב כן איתא ידים פ"א מ"ג וע"ש הרע"ב והתוי"ט:

רא"ש סי' יב ד"ה מתני' כו' ופרש"י לא הי' מפסיק ר"ל אין מאריכין דצריך להאריך כצ"ל נ"ב ע"פ הגהות הב"ח שם בפסחים שם התקינו שיהו אומרי' אותו בחשאי אמר ר' יצחק אמרי דבי ר' אמי משל כו' כצ"ל ונ"ב כן איתא שם:

שם תני תנא קמיה דר' יוחנן קרא וטעה ואינו יודע להיכן טעה באמצע הפרק יחזור לתחלת הפרק כצ"ל נ"ב כן איתא בגמרא:

רא"ש סי' יג ד"ה מתני' האומנין כו' ותניא ר' אלעזר חסמא אומר כצ"ל ונ"ב דכן איתא בגמ' ורי"ף:

שם גרסינן ביומא ת"ר ודברת בם בם ולא בתפלה נ"ב רש"י מפרש שם בשם שאלתות בם יש לך רשות להשמיע מה שאתה מוציא מפיך ולא בתפלה שהתפלה בלחש שנאמר (שמואל א א) וקולה לא ישמע וכן כאב הרר"י כאן בשם רבני צרפת בם יש לך להשמיע קולך ולא בתפלה כדאיתא (ברכות כד) כל המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה:

מעי"ט שם אות כ' ד"ה משמיה דרב ובגמ' לא גרס וברי"ף גרס משמיה דר' נ"ב ברי"ף שלפנינו איתא כמו בגמ' משמיה דרב:

רא"ש סי' יד במעי"ט אות פ' ד"ה ומברכין לפניה כו' ובתוספתא פ"ה נמי לא גרם אלא ומברכין לאחריה כצ"ל:

רא"ש סי' טו בד"ח אות נו והגה"מ כתבו כו' נ"ב ואני מוסיף על דבריהם כי האידנא במאה השביעית באלף הששי הפועלים הולכים לביתם על שעה לסעוד שחרית ועל שתי שעות לסעודת צהרים וחוץ זמן שסועדים נוחין כמו כן וחוזרין למלאכתן ואדעתא דהכי שוכרין הפועלים ובאותו זמן הפועלים כחורין חפשים לקיים כל מצות שבסעודה בכל פרטיהן ודקדוקיהן:

פרק שלישי

רא"ש סי' ב' ד"ח אות ו' ובשבת מיסב כו' ואין להקשות מת"ה דאסר ת"ק נ"ב לאו דוקא הקושיא למה אסר אלא למה לא חייב דהא עונה חיוב הוא ע"ז מתרץ אע"פ שנתחייב אין לה זמן קבוע וכו':

רא"ש סי' ה' מעי"ט אות ע' ובשאר מצות כו' וכן הלשון בתהר"י כצ"ל:

שם סי' ו' ד"ח אות טו מת תופס וכו' מדברי הרמב"ם ק"ש פ"ג ה"ב שיחזור ויקרא דכללינהו כצ"ל:

שם לכן נראה בעיני דהברכות לא יחזור כלל נ"ב כן פוסק הע"ת מובא בבאה"ט:

רא"ש סי' ז' מעי"ט אות א' משמע דקאי כו' ומיהו הא כדאיתא והא כדאיתא דבעצמות אפילו לרכוב עליהם מותר כצ"ל:

רא"ש סי' ז' ד"ח אות יח משמע דקאי כו' שאין כן דעת תהר"י ז"ל כדמשמע ליה כו' כצ"ל:

רא"ש סי' טו מעי"ט אות ו' לפי תירוץ זה כו' להוציא תפלת מוסף שבת מכלל כצ"ל:

רא"ש סי' יח אמר רב הונא כו' כתב רש"י בסוכה נ"ב וז"ל וכן למתפללין בציבור וש"ץ אומר קדושה או יש"ר ישתקו מתפלתן וישמעו בכונה והרי הן כעונין וכשיגמור הקדושה יחזרו לתפלתן ע"כ ולפ"ז נכון להגיה כאן ואם התפלל בציבור וציבור אומרים קדושה וכו' ע' מעי"ט אות ק':

שם אבל ר"ת וכו' נ"ב העתק מתוס' שם עד חשיבא טפי:

שם ולא תקשי מענינו כצ"ל גם במעי"ט:

מעי"ט שם אות א' ומשמע כו' כן לשון רבינו בכמה מקומות ע"כ נ"ב למותר דבריו כי בכאן העתק מתוס' וכלשונו מעתיק:

ת"ש שם אות א' או טז וא"ל דאשמועינן דמתפללין במוסף ח"י ברכות אינו אלא מנהג שמעינן כו' כצ"ל:

ד"ח שם אות נח אבל קדוש של סדר קדושה כו' וסימן שנים מקרא ואחד תרגום כו' וכתב רמ"א כו' נ"ב ע"כ לא יפה המנהג החדש שמקרוב בא לפה שהש"ץ ממתין אחר אמרו מעו"ע בקול רם כדי שהציבור יאמרו יחד עמו הקדושה דסדרא כי מתוך כך גם התרגום אומרים יחד ואינו נכון כמו שמביא בשם הזהר וגם על המקרא מסיים בשם רמ"א שהמנהג נתפשט שהיחיד אומרה ולא הציבור:

שם אות ס' וכ"ע מיהא מיפסק לא פסיק כו' כמו בק"ש שכתבתי בפ"ב סעיף כג:

ואחר שסיים י"ח ברכות כתבתי דינו בפ"ק סעיף נ"ד כצ"ל:

רא"ש סי' יט גרסינן בפ' כל כתבי (דף קיט) אריב"ל כל העונה אמן והא שמיה רבא מברך בכל כחו כו' נ"ב ח"א רש"א מפרש שם שיכוון כשעונה שיהיה הקב"ה מתברך בכל כחו שיתגלה כחו הגדול בהאי עלמא כמו שאמר משה ועתה יגדל נא כח ה':

מעי"ט שם ט' של שבעים שנה כו' סה"ד שיש עליו בכל ימיו ושניו נ"ב ודברי רש"י הנ"ל קרוב לזה שכתב אפילו נגזר עליו מנעוריו מכש"כ מה שנגזר עליו עד היום הרי הכל בכלל כל מה שנגזר עליו כל ימי חייו:

רא"ש סי' כג ד"ח אות ע"ד ממתין עד שיכלו כו' ומיהו דוקא מאחר חיוב העמידה דאיתא בפ"ב סי' ג' נ"ב דהיינו אחר על לבבך:

מעי"ט שם אות ד' האי אם שהה ולא שהה מבעיא ליה במלתיה דרב המנונא נ"ב לפנינו ברש"י איתא במלתיה דרב חסדא ורב המנונא:

שם אות ה' ורבנן הוא דאחמור כו' ועוד נראה שאפילו בא לפסוק כצ"ל:

שם אות ז' אבל לא המ"ל כו' דכך צ"ל לא המ"ל לא כ"ע שהה כו' וא"נ נגיה נ"ב מתחלה לא רצה לשבש דבר רק להקדים לא דכתיב אחר דכ"ע קודם דכ"ע א"נ להשוות לשון הרא"ש ללשון הגמ' נגיה אלא דכ"ע וכמו שמגיה המחבר את דבריו נראה שכן היה לפני המהרש"א כי מפרש דברי רבינו כמו המעי"ט כאן דבד"ה אלא לכ"ע לתוס' כב ע"ב אחר פירושו שם מסיים כן למדתי ביאור דבריהם מדברי הרא"ש ודברי מהרש"ל אינם ברורים לי בזה ע"כ ואם בספר הרא"ש היה כמו כאן אדרבא קרוב הוא לדברי רש"ל ורחוק מדבריו:

רא"ש סי' כ"ג היה עומד בתפלה כו' בסוף סימן ואמרינן בשלמא משתין ישהה נ"ב על ישהה זה צ"ל הציון כ' להמעי"ט ואף תינוקות של בית רבן רואין דברי המעי"ט באות נ' ע"ז קאי ולא על אלא המתפלל ישהה:

שם מאי טעמא אמר רב אשי כל ארבע אמות כו' כצ"ל וכן שם בגמ' וכן מעתיק הרי"ף כאן:

רא"ש סי' כ"ד ת"ר היה צריך לנקביו נ"ב דף כג ע"א:

ד"ח שם אות ע"ט היה צריך כו' ובק"ש יש מחלוקת בשכח כמ"ש בפ"ק סעיף ס"ד כצ"ל:

רא"ש סי' ל"ד בעא מיניה כו' ואמר זיל אייתי לי תפילי כצ"ל וכן הוא ברי"ף:

מעי"ט שם אות ה' יום טבילה עד סוף הדיבור נ"ב מהראוי לישב גם רש"י ומצוה יחשב ע' מה שכתבתי על הגליון בגמ':

ד"ח שם אות ק"ג ואפילו אשתו עמו כו' וכתב דאף הרמב"ם ס"ל כך דבאין אשתו עמו אינו צריך כלי בתוך כלי וגם כתב שם כשאין רוצה לשמש מיקרי אין אשתו עמו:

רא"ש סי' ל"ז א"ר יצחק כו' ודוקא באחרת נ"ב פי' אשה בחברתה שהיא כבעלה מותר להסתכל בה ואסורה לקרות ק"ש כנגדה אבל היא בעצמה מותרת אפילו לקרות ק"ש הא אמרינן וכו'. אחרי כתבי ראיתי כי כוונתי ב"ה לפי' הרשב"א המובא במעי"ט אות ס':

ד"ח שם אות קט"ו והא באשתו ולק"ש וכתב הגהת מיימ' פ"ג מה' ק"ש כצ"ל:

רא"ש סי' מו אתמר ריח כו' פרש"י לית הלכתא כי הך מתניתא דלעיל דאסרה צואת כלבים וצואת חזירים בשאין בהם עורות כצ"ל:

רא"ש סי' נ' מעי"ט אות ד' אע"פ שהוא כנגדו כו' דלא חיישינן לראיית העקב ולא לשום אבר כצ"ל:

רא"ש סי' נד מעי"ט אות כ' אם ה"ה בעביט כו' וכן מבואר בדברי הפוסקים נ"ב ע' מה שכתבתי על תוס' ד"ה גרף וד"ה ובלבד:

רא"ש סי' נ"ה תפארת שמואל אות ד' או מז ל' תוס' וגם בחומשים וכ"ה במרדכי נ"ב ע' ד"ח אות קסו:

רא"ש סי' נז מעי"ט אות ש' וכתבו התוס' נ"ב שם שבת יא:

שם א"כ הל"ל ה' שלומי נ"ב קשה הבנה וע"ש רש"א ח"ה וח"א שמפרש דברי תוס' בטוב טעם ודעת:

ד"ח שם אות קעג אין שם שאילת שלום כו' ע' עוד מדינים אלו שאכתוב שם נ"ב לא מצאתי שם כלל:

שם אות קל שרי ליה למימר כו' ואפילו שלום שאינו שם שאינו נמחק כצ"ל:

שם שוב מצאתי בכ"מ שהקשה קושיא זו האחרונה נ"ב וכן הל"מ:

רא"ש סי' נח מעי"נו אות ג' צריכין טבילה כו' ובאין על נדות נ"ב פי' משמשת וראתה נדה:

פרק רביעי

רא"ש סי' ב' א"ר יצחק טעה כו' תדע שהרי יעקב אבינו ע"ה תיקנה ולא תיקנה לבטלה ועוד כיון דאסמכיה אהקטרת איבריה ופדרים שמצותן כל הלילה נהי דלא מעכבי כפרה מ"מ מצוה להקטיר ת"ע נמי מצוה וכו' כצ"ל:

ד"ה שם אות ד' ולא התפלל אבל בק"ש כתבתי מחלוקת בפ"ק סעיף סד:

ד"ה שם אות יא וצריך להתפלל אותה של תשלומין פעם שניה מיהו אם לא הבדיל כצ"ל:

מעי"ט שם אות ט' והא קי"ל כו' לקמן ובתוס' כתב האמר רב לקמן וכבר הקש שיתי בפ"ק סי' ה' דלא אתמר בפרקין נ"ב לא היה לפני המעי"ט הגהה אשר בספרינו דף כ"ז ע"ב בשם ס"א ורב אמר הלכה כדברי האומר רשות וכן היה גי' תוס' ושפיר כתבו הא אמר רב לקמן וכבר רשמתי שם בפ"ק סי' ה' אותן הדברים לכבות שביבין דנור ששופך המעי"ט:

רא"ש שם וא"ת הא דאמרינן בשילהי יומא וכו' ופריך והאמר רב תפלת ערבית רשות נ"ב שם בזה"ל והאמר רב הלכה כדברי האומר תפלת ערבית רשות ומסורת מראה מקומו ברכות כז ע"ב הרי דגי' ס"א הכא עיקר:

מעי"ט שם אות א' ד"ה משמע הא כמאן דצלי דמי יצא ידי שתיהם כו' נ"ל דהכי דייק מדלא רמי בגמ' לברייתא אהדדי דהכא קתני ראשונה לא עלתה וכו' כצ"ל:

רא"ש סי' ה' מעי"ט אות ז' ר' אלעזר חסמא גרס כו' דאמרו אתחסם ר' אליעזר נ"ב פי' אתחזק:

רא"ש סי' ז' ממי"ט אות פ' או צ' ה"ג ברי"ף ושמעינן שאם טעה בערבית בשבת וכו' ולא גרסינן וש"מ שאם טעה בערבית בר"ח כו' כצ"ל:

רא"ש שם תפלת הערב כו' אמר אביי הלכה כדברי האומר חובה ורבא אומר הלכה כדברי האומר רשות וקיי"ל הלכא כרבא נ"ב הרא"ש מעתיק כאן הגי' שלפנינו ובפ"ק סי' ה' באמרו שם וז"ל ואין לומר דסבירא לן כרב דאמר לקמן בפרק תפלת השחר ד' כז: תפלת ערבית רשות הוא ש תוס' וס"א והגמ' יומא פז: מקיימו כמו שכתבתי כבר ושניתי ושלשתי ואין נ"מ לדינא לפי גי' ספרינו פוסק הרא"ש דהלכתא כרבא ולפי גי' הס"א ותוס' פוסק לעיל סי' ב' כרב והכל שתפלת ערבית רשות:

רא"ש סי' יג מעי"ט אות פ' ירד כו' כדאמרי' בפ"ק סי' י' נ"ב שם כתב להיפך ע"כ נ"ל עיקר כגי' הגמ' עמד שמואל הקטן:

מעי"ט אות ק' טעה בבברכת הצדוקין וכו' אין בזה היכר אם הוא מהן או לא כו' שאפשר שהוא מהן ומאמין בת"ה נ"ב וכיון שאין שום היכר בין אומרה ללא אומרה הוא בחזקתו אף אם לא אמרה ואמרינן טעותא הוא:

רא"ש סי' י"ד אמר ר' תנחום כו' כדאמרינן שלהי ר"ה כשם שהוא מוציא כו' אלא עם שבשדות דאניסי במלאכה כצ"ל כלשון הגמ' שם:

ת"ש אות א' או יב והיה ראוי לחזור ולקבעו במקומו אפ"ה אין מחזירין אותו ודי שיאמרנו בש"ת אזכרה לכ"ש כצ"ל:

מעי"ט שם אות ס' כלומר שהזכיר גשמים כו' אבל הרמב"ן אומר כו' דלא משום דלא אדכר טל מחזירין אלא משום דאדכר גשם כצ"ל:

שם אבל הזכיר שניהם אין מחזירין אותו ועוד שאין הגשמים סימן קללה אלא כשלא ירדו קודם לכן כצ"ל ונ"ב כן הוא בר"נ ריש תענית:

רא"ש סי' טו ד"ח אות נ' טעה ולא הזכיר של ר"ח כו' ובגמ' דידן מייתי ברייתא דקתני מחזירין נ"ב היינו האי ברייתא כ"ט ע"א טעה ולא הזכיר גבורת גשמים בת"ה מחזירין אותו:

עוד שם ועוד ראה זה מצאתי בירושלמי כו' להיכן הוא חוזר שמעון בר ווא בשם ר' יוחנן עקר את רגליו כו' הרי ששמעון בר ווא בשם ר' יוחנן בעל המימרא כו' כצ"ל:

רא"ש סי' יז מעי"ט אות ז' אם הוא חוזר כו' ובהדיא כתבו התוס' בסוף פרקין שר"ת היכא דלא עקר רגליו היה חוזר לרצה כו' כצ"ל:

רא"ש סי' כ' אבוה דשמואל ולוי כו' רב אשי מצלי בהדי ציבורא מיושב נ"ב ביחיד:

עוד שה אבל רב אשי היה מתפלל מיושב לכך לא כו' ועוד דעיקר תפלתו היתה מעומד אלא שרצה להתפלל עם הצבור נ"ב פי' בשעה שהצבור נשמטין אחד אחד ומתפללין וכל העם שמעו הדרשה מהמתורגמן היה הוא מתפלל כפרש"י שאין לפרש שכל הצבור היו מתפללים עמו למה היה מתפלל מיושב ולמה היה חוזר ומתפלל בביתו וגם למה אמרו ליה רבנן ליעביד מר כמרימר ומר זוטרא וכאבוה דשמואל ולוי הלא הוא עשה יותר טוב מהם ע"כ אין לו פי' אחר לדברי הרא"ש ולא צריך לפרש כי בע"כ ביחיד היה מתפלל ככל היחידים רק שהם היו נשמטין להתפלל והוא לא היה יכול להשמט ואולי יצוא יצא מיד הרא"ש ביחיד ובשגגת המעתיקים נשמט והצגתיו על הגליון:

רא"ש סי' כא מעי"ט אות מ' מתהר"י משמע שאין כאן ת"ק כלל ור"י מפרש דברי ראב"ע ולא גרסי בגמ' ר' יהודה היינו ת"ק:

רא"ש סי' כב מעי"ט אות פ' כדי שתתחולל כו' זו היא גי' הרי"ף ונכונה הוא שכן ממקום שלמד ויחל משה מוקדם הוא לואתחנן ונ"ל שגם גירסת תוס' כך הוא דאי גירסתם כגי' הגמ' ורש"י דגרסי כדי שתתחונן ברישא היה להם למנקטיה ע"כ נ"ב ולענ"ד גי' הגמ' נכונה לאשר אמר הראשון כדי שתתחונן אשר הוא לשון זר לענינינו כי לשון המורגל היה לו לומר כדי שתתיישב דעתו עליו אך אתה חופש אחר לשון הקרא יהיה מוקשה מה לך לעבור על לשון מוקשה הקודם בקרא ותפוס הקודם כדי שתתחולל ולפי שצודקים דבריו החריש לו הראשון והודה לו ולפיכך גם לבעלי תוס' היו דבריו לחן בעיניהם ונקטיה ועזבו לשון הראשון שתתחונן ולא נקטיה כלל ואם הוא מוקדם אבל גי' שתתחולל תחלה לא שייך שיבא השני לעקם עליו את הדרך:

פרק חמישי

רא"ש סי' א' מעי"ט אות א' שוהין כו' דהכי אמרי' בגמרא כו' ושאלו התם וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה תורתן כו' כצ"ל:

רא"ש סי' ב' מעי"ט אות ס' שאפילו רואות כו' כ"כ תהר"י וגם הר"נ פי' כן בפ' תינוקות נ"ב בפ' שני משבועות הלכות נדה בלשון נח וקצר:

מעי"ט שם אות צ' אלא מתוך שמחה כו' שהיא מפלת יהויכין אלא כצ"ל:

רא"ש סי' ד' מעי"ט אות ז' כבר מפורש כו' אלא שהיה מתפלל ג"פ ביום בכל עת שהיה רוצה וכמו כן כו' כצ"ל:

שם שמעינן שחובה הוא להתפלל באותם זמנים כ"כ כו' כצ"ל:

מעי"ט שם אות ט' אין אומר דברים נ"ב ובגמ' איתא אין אומר דבר:

רא"ש סי' ה' מעי"ט אות ע' ומאי ניהו כו' ורש"י לא פי' כן נ"ב שרש"י פי' שם הללו את ה' מן השמים הללו אל בקדשו דהני תרתי נקרא הלל שמלאים הלולים:

רא"ש סי' ט' ד"ח אות ל' אל יתפלל כתב רמ"א בסי' צ"ט בשם כצ"ל:

רא"ש סי' יד מעי"ט אות א' שאל ר' יוסי וברי"ף גרס ר' אסי נ"ב וכבר כתבתי שהוא שיבוש שנשתבשו ספרי הרי"ף שלפנינו כי כיון שהרא"ש מעתיק ר' יוסי בטח כן היה גם ברי"ף שלפניו כי הרא"ש בכתבו ספרו זה היה ספר הרי"ף פתוח לפניו:

שם הלאה אות ב' ה"ג המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס או לא אמר ליה צריך כו' ובדפוס ישן גרס א"צ וכן הוא ברי"ף אין המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכום נ"ב גם כאן אומר כנ"ל שמהרא"ש יש למידק גי' הרי"ף שהוא כמוהו ועוד מוכח טפי כיון דאחר והם אמרו המבדיל בתפלה צריף שיבדיל על הכוס מעתיקים אתמר נמי א"ר בב"י שאל וכו' א"ל וכו' כהרא"ש כן הרי"ף ואם היה גי' הרי"ף א"ל אין צריך מאי אתמר נמי דנקטי אין זה נמי אלא ההיפך אלא גם ברי"ף צ"ל צריך כמו ברא"ש לפנינו וכן היה ברי"ף שלפני הרא"ש וכמו דאיתא בגמ' ועוד אני אומר כי ברי"ף טוב יותר לפרש א"ל אין כמו הן (יא בלעז) המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס ובזה הלשון של הרי"ף מפולש וחלק ורוח דייקנים נוחה הימנו יותר מאשר נפרש אין לאו כי אם כן היה לו לומר המבדיל בתפלה אין צריך להבדיל על הכוס מכל הלין ברור אצלי שבעז"ה דברי אמיתים ותל"מ:

רא"ש סי' יח ד"ח אות נו יתחיל ממקום שפסק עד סה"ד נ"ב ולי תמיה איך לא זכר הד"ח לרמ"א שכותב כמו הסמ"י ורמ"י לא מלבו בדה והמ"א שם בסוף סי' נט מסיים דלא כל"ח ועתה שמו דברי חמודות וברי"ף על הגליון כתבתי להוסיף נקודה קטנה על או שברבינו יונה ולקרות אומר וכה פירושו אם טעה באופנים (או') אומר מאופנים, עד סוף הברכה נמשך כ"כ לאם טעה ופירושו ואם טעה עד סוף הברכה אחר אופנים א"צ לחזור אלא מלאל ברוך ובזה דבריו מכוונים לדברי הרמ"א ורמ"א כותב זה בשם הר"י ורא"ש והגהות מיימוני והטור:

רא"ש סי' כ' מעי"ט אות י' ובפ' שני דמגילה כ' בסה"ד וזו היא תשובה על דברי במל המאור נ"ב וכן הוא בין השגות הראב"ד על בעל המאור הנ"ל:

שם בסוף הסימן הגהה ד"ה מיהו היכא בת"ש אות א' או ז' ובספ"ק פסק הרא"ש דאין מחזירין אותו נ"ב לבד משיב הרוח:

שם ברא"ש ואם לא עשה כן ראוי לו כאלו לא התפלל נ"ב שם הגי' ראוי לו שלא התפלל פי' רש"י כלומר נוח היה לו אם לא התפלל:

רא"ש סי' כג ד"ח אות עג ואיכא מ"ד כו' ונראה לי לקיים דברי שניהם דמטי ש"ץ לקדושה נ"ב ויש עוד לקיים דברי שניהם בשחרית מוסף ומנחה עד דמטי לקדושה ולמעריב עד דפסע או דפתח ק"ש:

פרק ששי

רא"ש סי' ג' מעי"ט אות א' משמע דאיירי כו' עד סוף הדיבור כפי' קמא נ"ב דבאמת לדינא אין נ"מ בין פירש"י לפי' תוס' שמעתיק הרא"ש כי לשניהם כשנאמר זה וזה לפטור שלשה לפטור מרים קטנים וגדולים מתוקים קטנים ואחד לחיוב מתוקים גדולים וע' מה שכתבתי שם בחולין וע"ש בספר לב אריה:

רא"ש סי' ה' מעי"ט אות פ' ושאר האילנות כו' עד הפסקים סה"ד נ"ב רמ"א שם ממלא זה:

רא"ש סי' ו' פלפלי כו' מת"ל עץ מאכל להביא עץ שטעם עצו ופריו שוה כצ"ל:

רא"ש סי' ז' עד ומברכין עליו בפ"ה ע"כ הוא סימן ז וצ"ל ה כאן שמכאן ואילך הוא סי' ח ומתחיל ואע"ג דהלכתא כוותייהו עד סי' ט':

שם הלאה בהך מימרא קמייתא בהך מימרא תניינא דקאמרי כל שהוא כו' כצ"ל:

שם הכוסס את האורז והנה כתבתי לעיל שזה שייך לסימן דלעיל ואין כאן מקום לציין סימן ח' כי שם לעיל מקומו וגם צריך להיות הכוסס זה באותיות רש"י כי הוא המשך אחד עם דבריו דלעיל דאיתותבו מהך ברייתא היינו דהכוסס את האורז:

במעי"ש אות פ' על כל מה שברא כו' וגם תהר"י העתיקו כו' והיינו שהם כתבו כו' נ"ב גם אין שם להחיות בהם נפש כל חי אלא ועל כל מה שבראת ברוך חי העולמים:

רא"ש סי' י' בהגהה ד"ה נראה כו' ר' דוד ממיץ ללבן פירורין במים צ"ל לשרות פירורין וכן הוא במרדכי:

בא"ד בלא ברכת המוציא נ"ב אף שלא הרויח בזה עת כי הלא מברך במ"מ אך איידי דאמר בלא ברכת המזון נקט סדרו כיון שלא בירך ברכת המזון לא בירך נמי המוציא כי לא קבע סעודתו עלייהו אלא טעם מידי להחזיק את ראשו ויוכל להגיד ההלכה בבוקר בלא איחור:

שם סה"ד שלאחריו צ"ל שלא לאחר:

רא"ש סי' יא מעי"ט אות נ' כעבין פרש"י כו' שלא הקפיד על עריכתם כצ"ל:

רא"ש סי' יג שתיתא שם הגהה פרש"י מאכל כו' כצ"ל עד לחין סה"ד ומתחיל דיבור בפ"ע ד"ה של רש"י ובוחשין אותן בשבת פי' מגיסין בכף לערבו יפה במימיו סה"ד כצ"ל ונמחק ומברכין עליו:

רא"ש סי' טו מעי"ט אות ז' משום כו' סה"ד אלא להכשיר לאכילה כצ"ל:

רא"ש סי' טז ד"ח אות מח אע"ג שהשליך הגרעינים כו' אבל הרשב"א כתב שלא הסיר גרעיניתו ומש"ה חשיב ליה בריה ע"כ וכן מלשון תוס' שכתב אבל אם אכלו שלם כו' וגמ' ירושלמי היה סבור שהזית היה שלם ולכך הוצרך לתרץ באותו ענין דאכל פרידה אחת של ענב וכו' דברי' היא ע"כ מדכתב אם אכלו שלם משמע שאכל משלמה והגרעין נשאר אחר האכילה בידו באותו ענין דאכל פרידה של ענב דאכלו כולו עם הגרעין אלא דהכא בזית נשאר הגרעין אחר אכילתו וזרקו:

בא"ד והרר"י כתב דדין הירושלמי יש להעמיד בדבר שדרך לאכלו עם הגרעין כגון רימון או ענב וכו' ודין הגמ' שלנו בדבר שאין לאכלו עם הגרעין ע"כ מדמדייק בלשונו דין הירושלמי דין הגמ' שלנו משמע שלא בא לתרץ דלא פליגי הבבלי והירושלמי דודאי פליגי דגם הירושלמי מיירי דאכל זית ואמר משום בריה אינו צריך שיעור אלא אנן לא שמענו מגמ' דילן אלא בזית יש לנו לילך אחריו בזית ויוצא בו ואחר הירושלמי בשאר דברים כגון רימון וכיוצא בו אבל הכ"מ ברכות פ"א הל' ב' כותב שרבינו יונה מיישב בענין דלא פליג הירושלמי על הבבלי בזה וע' בגליון על הרי"ף מה שכתבתי על דברי הרר"י:

רא"ש סי' כא מעי"ט אות פ' כמו אחד שלא יטול פרוסה לא ידענא היכא איתא להא נשתוממתי על המראה כי לא יאומן כי יסופר אשר הגאון תוי"ט שעשה חיבור על כל ששה סדרי משניות יאמר על דבר דאיתא במשנה לא ידע ואחשוב כי דברים רמזים המה ואנכי מקוצר השגתי איני מבין כונתו:

ד"ח שם אות ס' ד"ה מברך על השלמה של גלוסקא וכתב הב"י נ"ב טוב לעיין בב"י כי הד"ח מקצר דבריו ולא בנקל להבינו:

רא"ש סי' כג מתני' בירך כו' כדמסיק התם נ"ה ביומא:

שם מעי"ט אות מ' במזוג עד סה"ד נ"ב דבגמ' יומא הגי' מזוג לבד ואין שם קצת:

שם אות ש' וגם ר' יוחנן כו' ולכן הח"ש שהגיה נ"ב בח"ש אשר לפנינו ליתא:

רא"ש סי' כה ד"ח אות ע"ה קיי"ל כר"י כו' וס"ל נמי דאם אינו רוצה בזה יותר מבזה כצ"ל:

שם ע"ז כל המוקדם כו' וכמ"ש לעיל סעי' ע"ב כצ"ל סה"ד:

רא"ש סי' כו איתמר כו' פרש"י כגון בשר ופירות וכל דבר כו' נ"ב מפרש"י:

שם ד"ה אין טעונין ברכה כל מידי בין פירות בין מזון שהביאו ללפתן מעתיק הרא"ש בשר ופירות וכל דבר וכו':

רא"ש סי' כח מעי"ט אות ת' פליג את על רבך ר"ל ר"ח ב"ס דלעיל כו' אילין דנשייא נ"ב פי' מבית הנשיא משלחין ליה נקלווסין נ"ב ע' ערוך ערך נקלווס ותלמידי הר"י כתבו רבך רב ויתכן כו' נ"ב וכן מפרש פ"מ שם אבל אינו ענין לדלעיל הביאו לפניהם וכו' שבתלמודנו אלא שם בירושלמי דלעיל מיניה דר"ח בר סיסיי איתא שם משמיה דרב דעל כה"ג מברך לפניהם ולאחריהם. וכיון שהבחירה ניתן לנו מרב חסד אני בוחר במה שכתב מעי"ט דר"ל ר' חנינא בר סיסיי וע"ש בירושלמי:

בת"ש אות א' או טו פי' לפ"ד הרא"ש דס"ל שאכל עם הפת כמשמעותיה צ"ל דידע ר"ח בר אשי שלא קבע סעודה עלייהו ודרך עראי אכלן כן וגם לא הביאו אותן לפניו כדי ללפת בהן את הפת ס"ל דמש"ה ס"ל לר"ב לעיל דצריכה ברכה לפניהן ולאחריהן:

"כאשר ראיתי זה הדיבור של תפארת שמואל נשתבש בידי העוסקים בו העתקתיו כלו כאשר צריך להיות ובזאת אשר נראה ממנו שאוחז בפי' הרר"י ופ"מ הנחתיו מלהסיבו לדעת מעי"ט:

רא"ש סי' ל"ב מעי"ט ש' דלית בה תוריתא דנהמא כו' לאפוקי מפי' רש"י שמפרש כגון פרגיות ודגים כצ"ל:

רא"ש סי' ל"ג היו יושבין כו' ונראה דה"ה נמי אמרו נאכל כאן שקבעו מקום ובשביל שאלו היו הולכים בדרך כו' כצ"ל וכן מעתיק הש"ג:

רא"ש סי' ל"ד שאלו את בן זומא וכו' ונראה הטעם כמו שמפרש בירושלמי שאין יכולין וכו' נ"ב כן מפרש הרמב"ם:

רא"ש סי' ל"ו ד"ח אות ק"ז ומשחא כבישא ומשחא טחונא פרש"י כו' והרמב"ם ז"ל כתב שמן זית שכבשו או שטחנו עד שחזר ריחו נודף מברך עליו בורא עצי בשמים כצ"ל מועתק מספר הרמב"ם וע' בגמ' ד' מג מה שכתבתי שם בזה:

רא"ש סי' ל"ט מעי"ט אות א' ד"ה ולא נהירא כו' עד סה"ד והוחשב להיות בד' המינין כך נ"ל נ"ב וע' מה שכתבתי בזה בגמ' בשם ספר קובץ על הרמב"ם דבר נאה ומתקבל:

רא"ש סי' מ"ב מעי"ט אות ע' כל שהוא מז' המינין כו' הה"נ רבנן כו' אלא בכל מילי ס"ל דמברך וכו' נ"ב ע"ש בחדושי אנשי שם ומה שכתבתי בעז"ה:

שם אות ק' וכן על היין הוא חותם על הארץ ועל פרי הגפן ולא על הגפן ועל פרי הגפן אלא כמו וכו' כצ"ל כי כל זה הדיבור מעתיק מתהרר"י ואין ראוי לשנות מסדר לשונו:

פרק שביעי

רא"ש סי' ז' מעי"ט אות א' לפנים משורת הדין כו' דעביד הכי לאבא מרי בריה איהו וחד כצ"ל:

רא"ש סי' י"ב עד היכן ברכת זימון וכו' דתניא חדא ברכת המזון שתים ושלש ותניא אידך שלש וארבע כצ"ל ונ"ב כיון דקאי אברכות:

רא"ש סי' י"ב מעי"ט אות נ' וברכת זו ברכת הזימון כו' אבל בגמ' אין הגי' כן אלא ה"ג וברכת זו ברכת הזן נ"ב כבר נכתב הגהה שגי' תוס' עיקר ורבי אפשר לומר וברכת גם את ה' א' זו ברכת הזן וכן דרש הלאה על הארץ זו ברכת הארץ:

שם ברא"ש פירוש שנים ושלשה שאכלו ואין אחד מהם יודע ברכת המזון כולה בברכותיה אלא אחד יודע ברכה ראשונה והשני יודע השנית והשלישית או השלישי יודע השלישית וקאמר דחייבין בברכת המזון כצ"ל ונ"ב וכן איתא ברי"ף אשר עתה מעתיק פירושו ומפרש שנים יודעין שאחד יודע אחת והשני יודע שתם או שלשה שכל אחד יודע אחת:

שם וכן כתב בה"ג הירא דבעי למיפק חד מינייהו ובעי חברין למיעבד ליה לפנים משורת הדין כצ"ל ונ"ב וכן מעתיק שה"ג:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ראש)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה