אור ברסלב
דבש תמר - א (תורה) חומש שמות › תרומה

דבש תמר - א (תורה)· רבי דוד טיטלבוים

חומש שמות · תרומה

משפטים

(כ"ה ו') רש"י ד"ה בשמים לשמן המשחה שנעשה למשוח כלי המשכן והמשכן לקדשו ע"כ נ"ב לשונו מוקשה בכפלים מאותו מקום שמסיים כמו שמפורש בכי תשא כי שם מקדים ומשחת בו את אהל מועד והוא המשכן ואח"כ כלי המשכן חושב שם אחד אחד ורש"י מקדים כלי המשכן למשכן עצמו שנית שכתב רש"י והמשכן לקדשו משמע רק המשכן היה המשיחה לקדשו אבל משיחת הכלים לא היה לקדשם ושם בכי תשא מפורש אחר משיחת כלי המשכן וקדשת אותם והיו קודש קדשים. ע"כ לענ"ד ברור אשר האי לקדשו שברש"י שיבוש וצ"ל לקדשם ובזה ניחא שרש"י ז"ל היפך הסדר לשנות המשכן אחר הכלים כי אם היה שונה כסדרן בזה"ל המשכן וכלי המשכן לקדשם היינו טועים שקאי האי לקדשם רק על כלי המשכן כי רבים המה וכמו שמפרש רש"י שם ומה היא קדושתם וכו' ע"כ מקדים כלי המשכן ואח"כ המשכן ומסיים לקדשם וידענו כי אכולהו קאי גם על כלי המשכן שאין לומר לקדשם על משכן שאחד הוא:

שם י"א בעה"ט זהב טהור מבית ומחוץ הנה החכם יהיה תוכו כברו ולכאורה קשה הא ארון לא היה תוכו כברו כי ברו זהב ותוכו עץ ונלענ"ד כי הלא מובן שאין כונת בעה"ט שיהיה החכם תוכו בני מעיו נקיים כעורו בחוץ כי נקיות כזה גם השלשה בנים שאינם חכמים יכולין לעשות שישתו סמים המשלשל וינקו המעיים אבל כונת בעה"ט אמת בטוחות תוכו מחשבתו רוחו ונשמתו כמו שמנקה החכם את בגדו שלא יהיה רבב עליו לא על בגדו ולא על עצמו ובשרו ורוחץ עצמו בחמין ובורית שומן להיות נקי וברה וכן המצות מעשיות והדיבור משפה ולחוץ מיפה ומהדר כן צריך לנקות ולטהר רעיונו ומחשבתו רוחו ונשמתו שיהיו אותם המעשים והדברים יוצאים מן הלב וזמותו לא יעבור פיו ומחשבתו רוחו ונשמתו שהמה תוך תוכו יהיה זהב כמו בארון והאמצעי בשר ודם עצמות וגידין עפר היה ואל עפר תשוב כמו העץ שהוא אמצעי בארון ואינו מדבר מאותם אשר זיככו גם חומרם ועיבדו אותו שיהיה רוחני כמו נשמתם כגון חנוך ואליהו אין דומים לארון רק להלוחות עצמם שהמה כולו ספיר:

שם ט"ז ונתת אל הארון את העדות. נ"ב הא דלא כתיב בארון כמו שמפרש רש"י אפשר לומר כי בארון היה משמע שיתנם בארון על דרך שמירה כמו כל חפץ יקר שמטמינים בארגז לשמירה מעולה ועוד כדי לנושאם בארון כי לנושאם ערומים במוטות יש לחוש שלא יפלו ח"ו וכדי שלא לחשוב כך כי באמת הלוחות אינם צריכין שמירה ולא לנשאם כי הלוחות הן המה נושאים את הארון ואת נושאיו ע"כ כתיב אל משמע לצוותא בעלמא כדי שיתראה לעיני אדם כאלו הם נשואים וכן כתיב אצל האורים ותומים ונתת אל חשן המשפט ולא כתיב בחשן מאותו הטעם עצמו כי האו"ת לא נתנו בחשן כמו שנותנים שטרות בדלוסקמא לשמרם ולתלות בו על הצואר אלא נותן האו"ת בחשן לצוותא בעלמא שיפעלו חד פעולתם להיות חשן המשפט להגיד חיש מהר לשואל בהם משפט הדבר וסוף העסק ששואל עליו שם כ"א רש"י ועשית קערותיו כו' והיה עשוי לו דפוס זהב נ"ב הוא הראשונה שחושב בברייתא במנחות שהיה נותן הלחם בו בעודה בצק ושל זהב היתה ושפרש"י וכשמוציאו מן התנור נותנה בשל זהב הוא הדפוס הג' שחושב שם ומה שכתב רש"י ז"ל ודפוס ברזל בשל ברזל הוא נאפה הוא הדפוס ב' שם בברייתא אך הרמב"ם פליג בזה וסובר שגם הדפוס השני שנאפה בו היה של זהב:

שם כ"ט ברש"י ד"ה ומנקיתיו כו' ומחזיקים אותו שלא ישבר נ"ב הקנים מניחין בין כל חלה וחלה שלא יעפש והמה שלשה קנים רחבן קצר ומונחין על דופני החלות שנים בשני הקצות ואחד בתוך ועליהם שולי החלה אשר מונחת על גביהם וכובד משא החלה אשר על גביהן דוחק את הקנים על דופני החלה אשר תחתיה ובטח ישברו ע"כ נעשו הסניפין שיהיו הקנים סמוכים על הסניפין ויש רוח תחת הקנים ואינם מונחים על דוחני החלה אשר תחתיהן ולא ישברו אבל אם לא היה המיחוש שלא יעפשו לא היו צריכין לקנים והיו מונחים החלות כל אורך החלה העליונה בשוה על דופני חלה שתחתיה ולא היו נשברים כי הלא שומטין הקנים בכל ערב שבת מהחלות הישנים ונותנן ביום א' תחת החדשים נמצא אלו ואלו מונחים זה על זה חצי מעל"ע ויותר ואינם נשברים גם לא יעפשו בהאי פורתא (שבת קכ"ד):

שם ל"ו כפתריהם וקנותם. פי' הקנים של הכפתורים שהכפתורים עליהם וכאלו כתיב והקנים וכפתוריהם (מלבי"ם) ע"ש באורך:

(כ"ו ט"ו) בעה"ט ויהיו ז' בריחים. פי' ז' פעמים נמצא לשון בריח בריחם. בריחם. והבריח מברח לבריחם. הבריחם:

שם י"ז רש"י וכל יד היה רוחב רביעית אמה ואורך חצי אמה וכן כל שפת אדן היה רוחב רביעית אמה כצ"ל. והאדנים גבהן אמה נ"ב וארכן לעובי הקרש אמה ורחבן כחצי רוחב הקרש שלשה רביעי אמה ושפתן סביב צידי הידות רביעית אמה והחור בתוך האדן לרוחב הקרש רבע אמה ולעובי הקרש חצי אמה ויושבים רצופים כו':

(שם כ"ז ה') ברש"י ודקדקנו צ"ל ודקדקו:

שם י' ועמדיו עשרים ואדניהם עשרים נחשת כאן נראה אשר נחושת קאי גם על עמודיו שעמודי החצר היו כ"כ נחושת כמו כסף שבסוף פסוק שכתיב אחר וחשקיהם קאי גם על ווי העמודים וכן לקמן י"ז סובל כ"כ לפרש ואדניהם נחושת שבסוף פסוק קאי גם על כל עמודי החצר שבריש פסוק אבל בויקהל י"ח י"ז והאדנים וכו' נראה כי רק האדנים היו נחושת ולא העמודים ובפקודי ל"ח ל"א מפורש כי רק האדנים היו נחושת ולא העמודים ועדיין לא ידענו מהות העמודים כי אינו מפורש בקרא ורק בזאת אנחם מה דהוה הוה:

שם ווי העמודים וחשוקיהם כסף. לענ"ד נראה לי וחשוקיהם קאי על הווים ווי העמודים וחשוקיהם של הווים כסף שהיו החשוקים קשורים בווין ואחר שהיו תולין הקונדס על הווים היו חובשים טבעת הנחושת שבקונדסין לאונקליות בהני חשוקים כסף והן הם יתדותם ומיתריהם של עמודים שהיו במשא בני מררי (במדבר ד' ל"ב) ושם פרש"י שהיתדות הם ווי העמודים וחשוקיהם שהם מיתריהם אין ברש"י שם ונוכל לפרש שם כונת רש"י ז"ל כדפרשנו ומפי' רש"י כאן לא משמע הכי אבל אחר שכתב רש"י ז"ל כאן על וחשוקיהם שאינו יודע מקומן רשות לנו לפרש שמקומן על הווים והמה מיתריהם הנזכרים שם במשא בני מררי ומצאתי און לי להאי פי' שע"כ לא היו חשוקים לארבעה עמודי הפרוכת לאשר היו מבפנים ואין רוח שולט בהם ואין לחוש שישמטו טבעות הפרוכת מן הווין כמו שיש לחוש אצל קלעי החצר והא דכתיב לקמן י"ז מחושקים כסף וויהם כסף יהיה פירושו וויהם כסף היו מחושקים כסף:

$$ציור בספר$$ עשרים לאורך החצר ועשרים אוירים כל עמוד עם האויר חמש אמות העמוד שבזויות מזרחית צפונית היה העמוד הראשון מרוח צפונית והעמוד צפונית מערבית יחשב ראשון לרוח מערב והעמוד מערבית דרומית ראשון לרוח דרום והעמוד דרומית מזרחית הוא הראשון לשלשה עמודים אל הכתף משמאל שער החצר והעמוד ראשון שאחריהם נמנה מן הארבעה עמודים אשר לשער החצר ועליו תולין שני קצות מהקלעים היינו קצה הימיני מן חמש עשרה אמה אשר לכתף הדרומי וקצה השמאלי מן אורך המסך אשר לשער החצר וגם על העמוד ראשון אשר יחשב לכתף הצפוני היו תולין קצה הימיני ממסך השער וקצה השמאלי מקלעי הכתף הצפוני וכן על כל עמודי הזויות היו תולין שני קצוות מהקלעים.

תוכן העניינים

דבש תמר - א (תורה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה