דבש תמר - א (תורה)· רבי דוד טיטלבוים
חומש שמות · משפטים
(כ"א ד') אם אדניו יתן לו אשה וגו' והוא יצא בגפו. שמעתי מקשין הלא אינו יוצא בגפו כי אשה הישראלית שהיתה לו יוצאת עמו כי אם לא היה לו אשה ישראלית מקודם לא היה רבו יכול למסור לו שפחה כנענית וכיון שהיתה לו אשה ובנים הלא יוצאת אשתו עמו וי"ל כי בגמ' קדושין (דף כ"ו) איתא אם בגפו יבא בגפו יצא ראב"י אומר יחידי נכנס יחידי יצא מאי יחידי יצא אמר רנב"י הכי קאמר יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית ופרש"י ד"ה מוסר לו. בע"כ היינו אף שהעבד אינו רוצה יכול רבו לכופו נמצא למדין שזה החילוק בין יש לו אשה ובין אין לו ביש לו יכול לכופו ובאין לו אינו יכול לכופו אבל ברצון העבד מוסר לו ושפיר מיירי הכא בשאין לו אשה ובנים וברצון העבד נתן לו רבו שפחה כנענית וכשיוצא יוצא בגפו וע' משנה למלך רמב"ם עבדים פ"ג הל' ד':
שם י"א ויצאה חנם אין כסף. פרש"י (קדושין ד' מכלתא) אין כסף לרבות יציאת בוגרת ושם בגמ' איתא ויצאה חנם אלו ימי נערות וכן כתב בעה"ט אין כסף בגימטריא בסימנין וע' בתוס' בגמ' שם:
שם י"ד וכי יזיד איש גו' מעם מזבחי. פרש"י אם היה כהן ורוצה לעבוד עבודה תקחנו למות מדייק רש"י ורוצה לעבוד אבל עדיין אינו עובד אז לוקחין אבל בעומד על גבי מזבח ועובד עבודה אין לוקחין אותו משם שנאמר מעם מזבחי ולא מעל מזבחי רש"י (סנהדרין ל"ה יבמות ז'):
שם י"ז בעה"ט ומקלל ב' במסורה הכא ראש פסוק ובשמעי הוא סוף פסוק כו' כצ"ל:
שם כ' וכי יכה איש את עבדו כו' בשבט ת"א בשלטן כלומר במשלו בו וכמו לא יסור שבט מיהודה שם כ"א אם יום או יומים. פרש"י ואיזה זה מעל"ע נ"ב ופירושא דקרא אם יום שלם כשל בראשית וכלילי שבת ויומו או יומים מעל"ע אפילו מחצות יום לחצות יום או מחצות לילה לחצות לילה (רי"ע):
שם כ"ב ונתתה נפש תחת נפש. פרש"י רבותינו חולקים בדבר י"א נפש ממש וי"א ממון נ"ב אף שיש שם עוד דעה שלישית תנא דבי חזקיה שסבר שנתכוון להכות את זה והרג אחר פטור אף מתשלומין וכן הלכה ומוקים להאי קרא ואם אסון יהיה שהיה מתכון לאותו שהרג אך דרכו של רש"י ז"ל לחפש אחר פשטות הקרא ומפשטות הקרא נראה וכי ינצו אנשים ונגפו אשה משמע שלא נתכון להאשה ע"כ מפרש כן הקרא ומביא שני הדעות הנ"ל ואף שהוא נגד הלכה:
(כ"ב ט' גם י"ג) אצל שומר שכר מקדים ומת קודם נשבר או נשבה כיון שאינו עובד עם הבהמה מיתה שכיח יותר ואצל שואל שעובד בה מקדים ונשבר ואח"כ ומת שאצלו שייך שבירה יותר ונשבה לא כתיב כלל אצלו שאינו שכיח שהשואל שומר בטוב לצורך מלאכתו משא"כ הש"ש:
שם י"ב רש"י בסה"ד אף שבר ושביה וטרפה שאין כו' כצ"ל וכן מעתיק המזרחי:
שם י"ח רש"י ס"א כל שכב עם בהמה מות יומת בסקילה רובע כנרבעת כו' אמת נמצא בס"א אבל מוקף בחצאי לבנה שסימנו למחוק כי כולו שיבוש שוכב בסקילה כתיב אצלו (ויקרא כ') תהרוגו והאי קרא שבכאן יליף באם אינו ענין לשוכב עונש לנשכב ושהוא בסקילה כתב הסמ"ג מדאפקיה לנשכב בלשון שוכב והגמ' יליף מזה (סנהדרין ט"ו) לנשכב שהוא בכ"ג ולאביי נפקא ליה לר' ישמעאל אזהרה לנשכב (סנהדרין נ"ד ע"ב) וגם המזרחי לא כתב על זה דבר:
שם בין פסוק כ"ו ובין פסוק כ"ז הוא חצי הספר בפסוקים: