דבש תמר - א (תורה)· רבי דוד טיטלבוים
חומש שמות · יתרו
(ח' ו') ויאמר אל משה. פרש"י ע"י שליח פי' לפירושו ששלח מכתב ע"י שליח וכתב למשה אני חותנך יתרו וגו' ובכל מה שמודיעים נקרא אמירה ע' רש"י לקמן י"ט י"ב:
שם י"ב ויקח יתרו ויקח לשון קנין כי מביתו לא הביא בקר וצאן וקנה מיוצאי מצרים להקריב עולה וזבחים לא': שם כ"א ברש"י שרי אלפים שש מאות (סנהדרין י"ח):
שרי מאות ששת אלפים. שרי חמשים י"ב אלף. שרי עשרות ששים אלף (מה שפרש"י כו' נ"ב שם בגמ' מסיים נמצאו דייני ישראל שבעת רבוא ושמונת אלפים ושש מאות הרי שחושב הפרטים כדי לידע הסך הכל ומה לו לידע הסך הכל ע' תנחומא משפטים: שם כ"ג רש"י וצוך וגו' המלך בגבורה כו' ואם יעכב על ידך פי' שיהיה מי או מה שיעכב על ידך ולא תמלך בגבורה וישאר הדבר כמו שהוא עתה לא תוכל לעמוד כי אי אפשר לפרש ואם יעכב הקב"ה על ידך כי אז בודאי היה יכול לעמוד אם לא יעשה כך: (י"ט ה') רש"י ועתה אם תקבלו עליכם יערב לכם מכאן ואילך נ"ב רש"י ז"ל דורש אם שמוע עתה תשמע מכאן ואילך: שם ט' רש"י את דברי העם וגו' תשובה על דבר זה אשר אמר לו השי"ת אנכי בא אליך בעב הענן למען לא יראוני רק ישמע העם בדברי עמך והשיב תשובתם אחת רב תודות מהם לך על אשר אמרת להם שישמעו ממך שכן היה רצונם וגם בקשו ממך יתר עז רצוננו לראות את מלכנו והשי"ת ומתרצה להם ואמר למשה לך אל העם וגו' כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם שיראו בעיניהם אף אם אבוא בעב הענן: שם י עד ט"ו רש"י ויאמר ה' אל משה אם כן שמזקיקין לדבר עמם נ"ב פי' פא"פ כביכול כדבר איש אל רעהו לך אל העם וקדשתם משום שנצטוה על הפרישה ג' ימים והפרישה עלול להביא להרהור וקרי צוה כ"כ על הקדושה לקדש המחשבה ממחשבות זרות והרעיון מהרהורים רעים וכבסו שמלתם מכתמי קרי וזבות והיו נכונים שלא יגשו אל אשה וכן עשה משה וירד מן ההר ויקדש לקיים וקדשתם ויכבסו לקיים וכבסו היו נכונים אל תגשו אל אשה לקיים והיו נכונים: שם ט"ו ש"ח אות ש' וא"ת מ"ש כו' כבר תירצו התוס' ברכות כ"א אין זכר מזה שם בתוס' ולא בכל אותו שכונה אבל ברש"י ד"ה מכאן אמרו (דף כ"ב) איתא: (שם כ' ח') בעה"ט זכור זה הפסוק הוא פסוק ז' פי' בעשרת הדברות וכן הוא לפנינו כי פסוק א' אינו מהם: