דבש תמר - א (תורה)· רבי דוד טיטלבוים
חומש דברים · ראה
(י"א כ"ז) את הברכה אני מקדים ליתן לכם אשר בנקל יהיה לכם לשמוע לשמור ולעשות המצות וחליפה ח"ו והקללה רק אחר אשר לא תשמעו:
(י"ב כ"ג) רק חזק לבלתי אכול הדם צריך חיזוק גדול לקיים כל הפרטים שיש בזה בתורה שבע"פ שחיטת הוורידין לחטט לנקר הגידים שאסורים משום דם כל הלכות מליחה טיפת דם כביצה ועוד ועוד:
שם כ"ה לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך ואל תדמה כי עבור קיום מצוה אחת ייטב לך ולדורות אלא בטוח אם לא יבא דבר איסור לפיך יהיה לך נפש טהורה ויפה עד כי תעשה כל הישר בעיני ה':
שם כ"ו רק קדשיך ת"א מוסיף תיבת מעשר כי אצ"ל קדשים שכבר הוזהרנו כמה פעמים שלא לשחוט קדשים בחוץ רק להזהיר על מעשר שני לאכול בירושלים וגם מעשר בהמה להעלות לירושלים לאכול שם אבל בגמ' לא נמצא אלא כפרש"י והרמב"ם הולך אחר הספרי שם וללמד על התמורות ועל ולדות קדשים שיקרב. נ"ב לא כולם אלא תמורת עולה וולדות שלמים ע' בגמ':
שם כ"ט כי יכרית ה' א' את הגוים וכו' וישמידם תאמר כי בודאי עבדו את אלהיהם בעבודות נכבדות חשובות ע"כ היה גודל חרון אף ה' עליהם כי אם עבדו את אלהיהם בעבודות בזויות לא היה חרון אף עליהם ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה ואעשה כן גם אני לה' אלהינו על זה התחיל השמר לך ועתה גומר לא תעשון כן לה' א' כי אם הוא עבודה יקרה בעיני אדם לשרוף את בניו למען אלהיו תועבה גדולה הוא ושנא אנכי על כן לא תחפשו אחר עבודות יקרות ונכבדות רק את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו:
(י"ד ז') השסועה ת"א מפרש פשטי דקרא כמו שמפרש ושסעת שסע ומטילפא טלפין אבל חז"ל אמרו השסועה בריה היא כמו שפי' רש"י:
י"ד כ"א בבעה"ט לא תבשל גדי בגי' היא איסור אכילה ובישול והנאה כצ"ל:
שם כ"ד וכי ירבה כו' כי ירחק דקדוק כפל הלשון גלוי לעין ורציתי לכתוב הרעיון הטוב שנ"ל בפשט הכתובים וקידש היום ובש"ק ראיתי באלשיך שכתב כבר מחשבתו כמחשבתי והרוצה יעמיק שם:
(ט"ו ב') בבעה"ט ישה ב' אשר ישה ברעהו כי ישה לך אלוה מעונך שאם תשמט ישמט לך אלוה עונך כצ"ל:
שם ג' את הנכרי תגוש ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך אפס כי לא יהיה בך אביון בכל זאת אשר יהיה לך את אחיך אע"פ שהוא עשיר תשמט ידך:
שם ט' השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר הנה נכון לבא עליך עת דחוקה למאד קרבה שנת השבע אשר אין קציר ואין זמיר שנת השמיטה אשר יהיה את אחיך תשמט ידך ותשאר בערום וחוסר כל ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו אף פריחת לחם דע והיה בך חטא נתון תתן לו וכו' ואל תדאג עבורך כי בגלל הדבר הזה כו' כי לא יחדל וכו' פתח תפתח את ידך וגו' בין בהלואה כמו שאמר לעיל והעבט תעביטנו ובין בנתינה כמו שאמר בסמוך:
שם י"ח כי משנה שכר שכיר עבדך פרש"י ז"ל מכאן אמרו ע"ע עובד בין ביום בין בלילה וזהו משנה שכר שכיר כפלים משכיר יום ומהו עבודתו בלילה שרבו מוסר לו שפחה כנענית והוולדות לאדון והוא גמ' (קדושין ט"ו) ומקשה לקוטי מהרא"י איך נתנה התורה טעם סתם על כל העבדים לא יקשה בעיניך בשלחך אותו כי משנה שכר שכיר עבדך. הלא יש עבדים שאין רבו מוסר לו שפחה כנענית היינו בגפו יבא וכו'. ונלע"ד כי שם (קדושין כ') איתא ראב"י אומר יחידי נכנס יחידי יצא מאי יחידי יצא אמר רנב"י ה"ק יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו וכו' ופרש"י ז"ל מוסר לו בע"כ היינו אף שהעבד אינו רוצה וע' מ"ל עבדים פ"ג ה"ד ומובן אשר לרש"י אם אין לו או"ב אינו יכול לכופו אבל מדעת העבד מוסר לו שפחה כנענית מתורץ קושיתו כי כאן מיירי בעבד שנמכר בגנבתו ואינו בר בי רב אפילו בחד יומא וגם זה הפסוק כתיב אחר כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך שהכיר העבד בטוב חסד של אדוניו וביתו על עבדיו למה לא ירצה למלאות רצון אדוניו ליקח שפחה כנענית ויולד בנים על שכם אדוניו וצער גידול בנים לא לו יהיה ויניח בניו אצל איש טוב עושה חסד עם בניו ובודאי רובם ככולם אף שאינו מוכרח לוקח מאדוניו שפחה כנענית ושפיר שייך בכולם כי משנה שכר שכיר עבדך:
שם י"ט כל הבכור ברש"י הא כיצד מקדיש אתה הקדש עילוי ונותן להקדש וכו' כצ"ל:
(ט"ז א') שמור את חדש האביב סוף פסוק לילה מקשה רש"י ז"ל והלא ביום יצאו שנאמר כו' אלא לפי שבלילה כו' ואונקלוס מיישב באופן אחר ממצרים קאי אדלעיל כי בחדש האביב הוציאך ה' א' ממצרים לילה הוא ענין בפני עצמו ועבד לך נסין בליליא:
שם י' מסת לשון נס (הראב"ע) והוא כמו כל מרים (שמות ל"ה כ"ד):
שם י"א בעה"ט ושמחת לא נאמר שמחה בפסח שהתבואה עדיין בשדה ובעצרת שהתבואה כבר נקצרת ועדיין היין בגפנים נאמר שמחה אחת ובסוכות שהכל בבית נאמר בו ב' שמחות ע"כ כצ"ל: