אור ברסלב
דבש תמר - א (תורה) חומש דברים

דבש תמר - א (תורה)· רבי דוד טיטלבוים

חומש דברים

חומש במדבר

דברים

(א' ו') באדרעי קאי על אחרי הכותו ומפרש באיזה מקום שדה הכהו ואומר באדרעי שם היה מקום המלחמה כמו שנאמר לעיל (במדבר כ"א ל"ג) ויצא עוג וגו' למלחמה אדרעי (שמעתי):

שם ה' בארץ מואב. נ"ב פי' שהיתה ארץ מואב טרם לקחה סיחון ואינו קורא אותה ארץ סיחון כי לא בא ליד סיחון אלא לטהרה לישראל והוי כאלו ישראל לקחו הארץ ממואב גלל כן מצינו במואב ועתה תחת יד ישראל אבל לארץ מואב אשר עתה עוד ארצו לא באו לשם כמו שנאמר להלן כי לא אתן לך מארצו ירושה:

שם ו' רש"י ד"ה רב לכם שבת כו' עשיתם משכן ולא חושב ארון כי היינו קבלתם תורה והיא בארון:

שם ז' ברש"י ואל כל שכניו עמון ומואב והר שעיר נ"ב נאמנים דבריו חוק ולא יעבור ויקוים בנו במהרה בימינו בביאה שלישית שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו':

שם י' והנכם היום ככוכבי שמים. נ"ב ופי' לרוב הגדיל והרים אתכם כמו רבים קמים עלי ופי' והנכס היום מי יתן ותהיו כן כל הימים כי אם ח"ו תחטאו יקרא עליכם ישעיהו כאשר הוא בהפטרה בנים גדלתי ורוממתי וגו':

שם מ"ד ויכתו תרגום אונקלס וטרדו ואין זה תרגומו של הכאה ואפשר לומר מפני כי הת' יתירה והיה לו לומר ויכו ע"כ תרגומו לשון כתית ויהיה פירושו (גישטוסין צוריק גישטוסין) והיינו וטרדו אבל יונתן מתרגם ומחו וירושלמי מתרגם וקטולו ושניהם שפיר תרגומו של הכאה אלא ומחו הוא מכות וחבורות בחיים וקטולו הוא מכת מות:

(ב' ב') ויאמר ה' אלי תרגומו ואמר ה' לי משא"כ שאר אלי אשר אחר וידבר כמו לקמן י"ז תרגומו עמי כמו וידבר ה' אל משה מתרגם עם משה ויאמר ה' אל משה מתרגם למשה וכבר כתבתי אשר דבר הוא כמלך שמצוה ששר גדול שלו על דבר בדרך עצה ורוצה לשמוע גם דעת השר בזה אבל ויאמר הוא כדבר אדון לעבדו בדרך גזירה עשה כך וכך ואינו דורש לידע דעתו בזה כלל ע"כ אצל אמירה שייך לי כי ה' אמר והוא שומע באין מענה ואצל דיבור שייך עמי כי השי"ת דבר עמו ששניהם מדברים בהענין שעומדים בו:

שם ה' רש"י עד מדרך כף רגל ומדרש אגדה עד שיבא יום ד"ה ירושה לעשו אחת מהם להם לעשו והשתים לבני לוט בשכר שהלך למצרים ושתק על מה שהיה אומר וכו' כצ"ל. נ"ב לא ידעתי מה היה מועיל אם לוט היה אומר שאינו כמו שאברהם אומר אחותו אלא אשתו כ"כ מה להם להרוג את אברהם הלא הודעת בעל דין כמאה עדים דמי וכיון שאברהם אומר כי היא אחותו היו לוקחין את שרה בהיתר אבל באמת כ"כ הירושה אינה לחלוטין רק עד מדרך כף רגל וכמו שפרש"י לעיל א' ז' ואל כל שכניו עמון ומואב והר שעיר כי במהרה בימינו יהיה שלנו וגם עתה כבר אינם במקומם לא עמון ולא מואב ולא שעיר וכבר נטהר ארצם לישראל:

שם י"ט בתרגום אונקלוס ולא תתגרי בהון ארי לא אתן בארעא כצ"ל:

שם כ"ג והעוים היושבים בחצרים תרגום יונתן ועואי דהוו שרן ע"כ ויאות לפרש כן:

רש"י שם שנאמר חמשת סרני פלשתים מתחיל בחמשת ומונה ששה אמר ר"ל חשובים חמשה הנקראים סרני והעוים אינם מהחשובים ואין עליהם שם סרני (רש"י שם) ורש"י מביא שם עוד יש לפרש לאשר הקרא קאי אדלעיל זאת הארץ הנשארת לרשתה וחושב חמשת סרני פלשתים גם נשאר והעוים שאינם מפלשתים ונ"ל כי מראה לשון הקרא כן כי בכל מקום מנין עם שמש ויו נופל הויו על האחרון במנין וחושב כאן סרני פלשתים ומחלקם לשתי שכונות העזתי והאשדודי שכונה אחת שהיו קרובים זה לזה והשכונה השנית שלשה המה האשקלוני הגתי והעקרוני והוא האחרון שאצלו ויו המוסיף והעוים כתיב לעצמו משמע שהם חוץ מחמשת סרני פלשתים אכן פרש"י כאן נשתבש וצ"ל ככתוב העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני והעוים:

ואתחנן

ברש"י ד"א זה אחד מעשרה לשונות שנקראת תפלה ובש"ח מפרש הני עשרה שמות ע"ש וקשה לחשוב נמי תפלה ויהיה אחד עשר ואפשר לומר כי היינו פלול שחושב בהני עשרה:

שם ד"ה לאמר זה אחד מג' מקומות שאמר משה כו' איני מניחך כו', נ"ב פי' לא אפסוק מלהתפלל עד כו':

(ג' כ"ז) עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה כו'. נ"ב ישראל ומשה רבינו עמהם היו אז בעבר הירדן מזרחה של א"י והרוצה לראות משם את א"י היה עומד ופניו למערב ע"כ אמר לו השי"ת ראשית עיניך לנוכח יביטו ותראה מערבו של א"י ותסוב עיניך לימין שלך ותראה צפונה ותשמאיל עיניך ותראה דרומו ואח"כ תשפיל עיניך ותביט סמוך לרגליך ותראה מזרחה של א"י (הכל בסדר נכון):

(ד' ה') ראה קו המפסיק אחריו דקאי אלמטה ראה לעשות כן בקרב הארץ ברווח ושם טוב מהולל ומשובח לחכמים ונבונים כי אם ח"ו לא תעשון כן בקרב הארץ תגלו ותקיימו ותעשו שם מתוך הדחק ובזיונות ועוד תהיו ללעג ולקלס:

שם י"ט ופן תשא עיניך השמימה גו' אשר חלק ה' א' אותם לכל העמים. נ"ב כל העמים בעולם נתן הקב"ה כל אחד חחת כוכב ומזל ושר למעלה עליהם שהם בכלל ע' כוכבים ומזלות ושרי אומות ואתכם לקח ה' להיות תחת אברתו ולחסות תחת כנפיו ולהיות לו לעם נחלה:

שם ל"ד הנסה א' ברש"י הכי עשה נסים כו' הנהיה הנשמע השמע הנסה כצ"ל:

שם ל"ז ויוציאך בפניו ת"א ואפקך במימרא נ"ב כן דרכו של אונקלוס להרחיק הגשמיות כי לא ישיגוהו משיגי הגוף וכן לקמן פנים בפנים מתרגם ממלל עם ממלל:

שם מ' בעה"ט סמך ושמרת את חקיו ואת מצותיו לאז יבדיל לומר שתורה ומצות קולטות נ"ב ובגמ' מכות (דף יוד) איתא מנין לדברי תורה שהן קולטין שנאמר את בצר במדבר וגו' וכתיב בתריה וזאת התורה:

(ה' ב') ה' א' כרת עמנו ברית ושם ג' לא את אבותינו גו' כי אתנו גו' היום כולנו חיים. נ"ב בכל דור ודור צריך האיש הישראלי לידע כי התורה לחיים ניתנה ולא למתים כי המתים חפשים מתורה ומצות והתורה ניתנה לדור חיים וכן לכל דור ודור שיבאו אחריהם החיים וקיימים להם ניתנה ולא לאבותיהם אשר בארץ המה כי כשכרת ה' את הברית את אבותינו רק בעודם חיים כרת עמם הברית ואחריהם לבניהם החיים ניתנה מדור חיים לדור חיים עד היום הזה כולנו חיים אתנו כרת ה' את הברית הזאת וכחדשים יהיה בעינינו:

שם ברש"י אמר ר' ברכיה כך אמר משה כו' הרי הלוקח עצמו כו'. נ"ב ס"א הרי המוכר עצמו:

שם י"ב שמור את יום השבת בעה"ט ראשי תיבות שאי"ה וס"ת רת"ם לומר לך כו' נ"ב פי' תיבת השבת חושב ה' לר"ת שבת לס"ת ונקרא שאיה רתם שבת:

שם כ"ג כי מי כל בשר אשר שמע גו' כמונו ויחי. נ"ב פי' כמונו אנשים פשוטים כמונו על כן יראים אנחנו כי לא בכל עת מתרחש ניסא ואין לסמוך על הנס על כן קרב אתה שאיש אלהים אתה והשי"ת מדבר עמך תמיד פא"פ כביכול שמדבר איש אל רעהו ושמע את כל וגו':

שם כ"ט ושמרתם לעשות וגו' לא תסורו ימין ושמאל. נ"ב ימין לא תוסיפו ושמאל לא תגרעו:

(ו' א) בארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה שם ב' למען תירא וגו'. נ"ב עיקר ותכלית אשר אתם עוברים שמה הוא למען תירא את ה' א' לשמור את כל חקותיו ומצותיו כל התרי"ג מצותיו וחקותיו אשר אנכי מצוך אתה ובנך וגו' כדכתיב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו כי כאשר מארצנו חוצה אנחנו כמו עתה בעו"ה לא ארץ ולא מקדש אין בידינו לקיים כולם שחסר לנו יותר משליש מצות כי נחסר לנו בעו"ה קט"ו מצות עשה וקי"ג לא תעשה ס"ה רכ"ח מצות השי"ת יהיה בעזרנו שלא נתרשל לקיים עכ"פ הנשאר לנו שפ"ה ברורה ונעימה קדושה בלב שלם כאשר עם לבבנו ולא נבכה בכיה של חנם על החסרים ואז בטוחים אנחנו כי שערי דמעות כאלה לא נשלבות ובא לציון גואל במהרה בימינו:

שם ה' ואהבת רש"י עשה דבריו מאהבה כו' סה"ד מניחו והולך לו נ"ב פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה אנה ילך מרוחו ואנה מפניו יברח:

שם כ' כי ישאלך בנך גו' אשר צוה ה' א' אתכם נ"ב מדייק אתכם ולמה לא צוה כאלה לעמים אחרים ואמרת לבנך תשובה על שאלתו כי רק אנחנו מחויבים לעשות ככל אשר צונו כי עבדים היינו וגו' ועלינו מוטל להיות מכיר טובה על כל חסדיו הטובים באותות ובמופתים אשר לא עשה כן לכל גוי ואחר כל החיוב הגדול הזה עלינו בכל זאת גם לצדקה ולזכות יחשב לנו:

(ז' ד') כי יסיר את בנך מאחרי. פי' רש"י דקאי על בתך לא תתן לבנו לשיטתו שפי' כן בגמ' שם אבל ר"ת מפרש שם דקאי על ובתו לא תקח לבנך הסמוך כי יסיר חותן בנך את בנך חתנו ושניהם אמת וכי יסיר קאי על מי שהוא אם תתן בתך לבנו יסיר חתנך את בנו שהוא בן בתך והוא חשיב בנך ואם תקח את בתו לבנך יסיר חותנו את בנך ממש וכן תרגום אונקלוס ארי יטעין לשון רבים כאלו כתיב כי יסירו:

עקב

(ז' י"ט) המסות הגדולות וגו' אשר הוציאך. פי' כמו כאשר וקאי אדלעיל אשר עשה וגו' כאשר הוציאך בעת אשר הוציאך כן יעשה וגו':

שם כ"א לא תערץ וגו' עד גדול ונורא ומשתראה וגו' ונשל עד לא תוכל כלותם מהר אל תהרהר ח"ו לומר איה גדלו איה מוראו כי לטובתך עצר בעדך מלעשות חיל פן תרבה וגו' ולא תדאג לכל עת ונתנם גו' והמם גו' ונתן גו' והאבדת גו' ואז לא יתיצב וגו':

(ח' ח') בת"א והיא עבדא דבש. הלשון מגומגם אבל בת"י איתא ארע דמן זייתהא עבדין משח ומן חמרייהא עבדין דבש:

שם ט' בת"א ארעא די לא בעצורין. נ"ב אינו יודע לפרש אבל בס"א די לא במסכנו:

(ט' י') ויתן ה' אלי וגו' כתובים באצבע אלהים. נ"ב כמו אצבע אל' הוא (שמות ח' ט"ו):

שם כ"ח מבלי יכולת ה' להביאם. פי' מעולם לא היה יכולת וגם ה' ידע שאין יכולת להביאם ולא להביאם הוציאם אלא להיפך ומשנאתו אותם הוציאם להמיתם:

(י' א') רש"י ואמר לי פסל לך ואח"כ ועשית ארון ואני עשיתי ארון תחלה שכשאבא והלוחות בידי היכן אתנם נ"ב פי' אף כי אמר לי השי"ת ועלה אלי ההרה ואח"כ ועשית אבל הבנתי כונת השי"ת שאעשה הארון טרם שאעלה כדי שיהיה נכון בבואי ליתנם בו ומה שמסמיך השי"ת העליה לפסל לך שני לחות אבנים הוא שיעלה ויקח האבנים עמו ואם היה השי"ת אומר פסל לך ועשית לך ועלה היה משמע שגם הארון יקח עמו ההרה ושמתם שם בארון ותרד עם הארון והלחות בתוכם ע"כ הפסיק השי"ת ועלה אלי בין פסל לך ובין ועשית לך אבל דעת השי"ת כ"כ שטרם העליה יהיה העשיה ופי' ועשית לך כבר:

שם י' ואנכי עמדתי בהר וגו' לא אבה ה' השחיתך. נ"ב פי' כי באמת מעולם לא אבה ה' השחיתך כי בצרתכם כביכול לו צר והיה עומד ומצפה שאתפלל בעדכם לפיכך וישמע אלי גם בפעם ההוא:

שם י"ב מה ה' שואל מעמך כי אם וגו' ליראה ללכת לאהבה ולעבוד לשמור מצות וחוקים ולהשי"ת אין מזה שום טובת הנאה והכל לטוב לך שואל מעמך שתטיב לך וראוי שתעשה כל התפעלות להטיב לך אפילו בטלי חיים רצים אחר טובתם ואם תאמרו הלא לה' הארץ ומלואה ואל' כל העמים למה דורש טובתנו יותר מטובת כל העמים ע"ז משיב הן אמת כן האל ה' א' השמים וגו' אבל רק באבותיך חשק ה' וגו' ויבחר וגו' בכם מכל העמים כיום הזה ודורש טובתך:

שם י"ז סוף פסוק ולא יקח שוחד פרש"י לפייסו בממון נ"ב פי' בצדקה יקבל שכר צדקה אבל העון לא יכופר בו:

(י"א ו') ואשר עשה לדתן וגו' סו"פ בקרב כל ישראל פרש"י ומה אני מקיים בקרב כל ישראל אמר לו שנעשית הארץ מדרון כמשפך ואע"פ שעמדו בקרב כל ישראל וגם כל ישראל עמדו על המדרון מ"מ כל ישראל נשארו על מעמדם ובמקום שהיה אחד מהם היה מתגלגל למקום הבקיעה:

שם י"א והארץ וגו' ארץ הרים ובקעות אעפ"כ לא תצטרך לעלות המים מן הנמוך לגבוה כי למטר השמים תשתה מים ומשקה גבוה כנמוך שם י"ד ואספת דגנך ותירשך ויצהרך. נ"ב שלך ולא של אחרים:

שם כ"ד כל המקום וגו' מן המדבר. נ"ב אדום ומואב ועמון אשר סבבו אותם ב"י בלכתם במדבר עתידין להסתפח לארצנו הקדושה.

ראה

(י"א כ"ז) את הברכה אני מקדים ליתן לכם אשר בנקל יהיה לכם לשמוע לשמור ולעשות המצות וחליפה ח"ו והקללה רק אחר אשר לא תשמעו:

(י"ב כ"ג) רק חזק לבלתי אכול הדם צריך חיזוק גדול לקיים כל הפרטים שיש בזה בתורה שבע"פ שחיטת הוורידין לחטט לנקר הגידים שאסורים משום דם כל הלכות מליחה טיפת דם כביצה ועוד ועוד:

שם כ"ה לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך ואל תדמה כי עבור קיום מצוה אחת ייטב לך ולדורות אלא בטוח אם לא יבא דבר איסור לפיך יהיה לך נפש טהורה ויפה עד כי תעשה כל הישר בעיני ה':

שם כ"ו רק קדשיך ת"א מוסיף תיבת מעשר כי אצ"ל קדשים שכבר הוזהרנו כמה פעמים שלא לשחוט קדשים בחוץ רק להזהיר על מעשר שני לאכול בירושלים וגם מעשר בהמה להעלות לירושלים לאכול שם אבל בגמ' לא נמצא אלא כפרש"י והרמב"ם הולך אחר הספרי שם וללמד על התמורות ועל ולדות קדשים שיקרב. נ"ב לא כולם אלא תמורת עולה וולדות שלמים ע' בגמ':

שם כ"ט כי יכרית ה' א' את הגוים וכו' וישמידם תאמר כי בודאי עבדו את אלהיהם בעבודות נכבדות חשובות ע"כ היה גודל חרון אף ה' עליהם כי אם עבדו את אלהיהם בעבודות בזויות לא היה חרון אף עליהם ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה ואעשה כן גם אני לה' אלהינו על זה התחיל השמר לך ועתה גומר לא תעשון כן לה' א' כי אם הוא עבודה יקרה בעיני אדם לשרוף את בניו למען אלהיו תועבה גדולה הוא ושנא אנכי על כן לא תחפשו אחר עבודות יקרות ונכבדות רק את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו:

(י"ד ז') השסועה ת"א מפרש פשטי דקרא כמו שמפרש ושסעת שסע ומטילפא טלפין אבל חז"ל אמרו השסועה בריה היא כמו שפי' רש"י:

י"ד כ"א בבעה"ט לא תבשל גדי בגי' היא איסור אכילה ובישול והנאה כצ"ל:

שם כ"ד וכי ירבה כו' כי ירחק דקדוק כפל הלשון גלוי לעין ורציתי לכתוב הרעיון הטוב שנ"ל בפשט הכתובים וקידש היום ובש"ק ראיתי באלשיך שכתב כבר מחשבתו כמחשבתי והרוצה יעמיק שם:

(ט"ו ב') בבעה"ט ישה ב' אשר ישה ברעהו כי ישה לך אלוה מעונך שאם תשמט ישמט לך אלוה עונך כצ"ל:

שם ג' את הנכרי תגוש ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך אפס כי לא יהיה בך אביון בכל זאת אשר יהיה לך את אחיך אע"פ שהוא עשיר תשמט ידך:

שם ט' השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר הנה נכון לבא עליך עת דחוקה למאד קרבה שנת השבע אשר אין קציר ואין זמיר שנת השמיטה אשר יהיה את אחיך תשמט ידך ותשאר בערום וחוסר כל ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו אף פריחת לחם דע והיה בך חטא נתון תתן לו וכו' ואל תדאג עבורך כי בגלל הדבר הזה כו' כי לא יחדל וכו' פתח תפתח את ידך וגו' בין בהלואה כמו שאמר לעיל והעבט תעביטנו ובין בנתינה כמו שאמר בסמוך:

שם י"ח כי משנה שכר שכיר עבדך פרש"י ז"ל מכאן אמרו ע"ע עובד בין ביום בין בלילה וזהו משנה שכר שכיר כפלים משכיר יום ומהו עבודתו בלילה שרבו מוסר לו שפחה כנענית והוולדות לאדון והוא גמ' (קדושין ט"ו) ומקשה לקוטי מהרא"י איך נתנה התורה טעם סתם על כל העבדים לא יקשה בעיניך בשלחך אותו כי משנה שכר שכיר עבדך. הלא יש עבדים שאין רבו מוסר לו שפחה כנענית היינו בגפו יבא וכו'. ונלע"ד כי שם (קדושין כ') איתא ראב"י אומר יחידי נכנס יחידי יצא מאי יחידי יצא אמר רנב"י ה"ק יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו וכו' ופרש"י ז"ל מוסר לו בע"כ היינו אף שהעבד אינו רוצה וע' מ"ל עבדים פ"ג ה"ד ומובן אשר לרש"י אם אין לו או"ב אינו יכול לכופו אבל מדעת העבד מוסר לו שפחה כנענית מתורץ קושיתו כי כאן מיירי בעבד שנמכר בגנבתו ואינו בר בי רב אפילו בחד יומא וגם זה הפסוק כתיב אחר כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך שהכיר העבד בטוב חסד של אדוניו וביתו על עבדיו למה לא ירצה למלאות רצון אדוניו ליקח שפחה כנענית ויולד בנים על שכם אדוניו וצער גידול בנים לא לו יהיה ויניח בניו אצל איש טוב עושה חסד עם בניו ובודאי רובם ככולם אף שאינו מוכרח לוקח מאדוניו שפחה כנענית ושפיר שייך בכולם כי משנה שכר שכיר עבדך:

שם י"ט כל הבכור ברש"י הא כיצד מקדיש אתה הקדש עילוי ונותן להקדש וכו' כצ"ל:

(ט"ז א') שמור את חדש האביב סוף פסוק לילה מקשה רש"י ז"ל והלא ביום יצאו שנאמר כו' אלא לפי שבלילה כו' ואונקלוס מיישב באופן אחר ממצרים קאי אדלעיל כי בחדש האביב הוציאך ה' א' ממצרים לילה הוא ענין בפני עצמו ועבד לך נסין בליליא:

שם י' מסת לשון נס (הראב"ע) והוא כמו כל מרים (שמות ל"ה כ"ד):

שם י"א בעה"ט ושמחת לא נאמר שמחה בפסח שהתבואה עדיין בשדה ובעצרת שהתבואה כבר נקצרת ועדיין היין בגפנים נאמר שמחה אחת ובסוכות שהכל בבית נאמר בו ב' שמחות ע"כ כצ"ל:

שופטים

בעה"ט שופטים בגי' ע' סנהדרין כצ"ל:

שם שופטים בגי' מכשף. נ"ב פי' שופטים עם התיבה:

י"ז בין פסוק ט' לפסוק יוד הוא חצי הספר בפסוקים:

שם ט"ו שום תשים עליך מלך אשר חבין ותדע ברור כי הוא הוא אשר גם ה' א' בחר בו ומבאר והולך איזו הוא המלך אשר גם השי"ת בוחר בו ראשית שיהיה מקרב אחיך שנית כשלא ירבה לו סוסים ג' שלא ירבה לו נשים ד' וכסף וזהב לא ירבה ה' וכתב לו את משנה התורה ולא לבד לכתוב אלא עיקר וקרא בו וגו' ויהיה הקריאה לשמור ולעשות ככל הכתוב ולא יסור ימין ושמאל ובכן תדע כי השי"ת בחר בו ויאריך ימים על ממלכתו וגו':

(י"ט ח') ואם ירחיב וגו' ונתן לך וגו' ומתי יהיה זאת כי תשמור וגו' כל הימים אשר אתם בגולה אז ועלו מושיעים בהר ציון וגו' אז ויספת לך וכפרש"י ז"ל:

ברש"י ונשל הברזל מן העץ (מכות ז:) יש מרבותינו אומרים והם דברי רבנן נשמט הברזל מקתו וכן תרגם יונתן ויש מהם אומרים והם דברי רבי שישל הברזל לחתיכה מן העץ המתבקע וכן תרגם אונקלוס וירושלמי:

שם י"ח ודרשו השופטים פרש"י ז"ל ודרשו השופטים היטב על פי המזימין נ"ב פי' על מה שמדברים בפיהם:

(כ"א ט') ואתה תבער ברש"י (כתובות ל"ז:) מגיד שאם נמצא ההורג אחר שנתערפה העגלה הרי זה יהרג נ"ב המציין כתובות צ"ז הוא רק על הדרש שמביא רש"י נמצא שם אבל לא מן ואתה תבער אלא מן ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו (במדבר ל"ה) וע' מזרחי:

כי תצא

(כ"ב ב') ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו והוא שאמרו חז"ל (ב"מ כ"ח ע"ב) משרבו האנוסים התקינו שלא וגלה בהכרזה ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך אלא שיהיו מודיעין לשכניו ולמיודעיו ודיו עד דרוש אחיך שכנך ומיודעך אותו האומר אבדתי ידרושו אותו מה הוא ומה סימניו וכשימצאו שדבריו נכונים שהאבדה שלו הוא אז והשבותו לו:

שם ט"ו ולקח אבי הנערה ואמה. פרש"י בשם ספרי מי שגדלו גדולים הרעים כמו גדילים תעשה לך שפירושו גדיל וקלוע התחברות יחדיו שחברו לבתם איש רע ובליעל וביזו את בתם ולפי שהם גרמו לבתם כל הבזיון הזה יתבזו גם הם בבזיונה בזילותא דבי דינא והוציאו את בתולי הנערה וגו' ואמר אבי הנערה אל הזקנים צדיק ה' בכל דרכיו ויפה עשה לי הקב"ה כי את בתי נתתי לאיש הזה לאשה וסוף וישנאה והנה הוא כאשר היה רע לשמים כן הוא גם לבריות לאשת נעוריו שם לה עלילות דברים לאמר וגו':

(כ"ד י"ז) לא תטה משפט וגו' פרש"י ועל העשיר כבר הזהיר (דברים ט"ז י"ט) לא תטה משפט ושנה בעני כו' נ"ב להבין דברי רש"י ז"ל וכונתו שהביא הפסוק מלעיל גם מה שהביא עני לכאן מה דלא כתיב השגתי קצרה והרמב"ם סנהדרין פ"כ מפרש להאי קרא כחומר וז"ל כל המטה משפט אחד מישראל עובר בלאו אחד שנאמר (ויקרא י"ט ט"ו) לא תפשו עול במשפט ואם היה גר עובר בשני לאוין שנאמר לא תטה משפט גר ואם היה גר גם יתום עובר בג' לאוין שנאמר גר יתום ע"כ:

כי תבוא

(כ"ו ג') המצווה אומר לנוכח להמצווה ובאת וגו' ואמרת אליו שהכהן ישמע הגדתי היום למי אתה מגיד לה' א' הוי' שלך אתה המביא והמגיד כמו כל אינך ה' א' שקאי על המביא והניחו מי הכהן לפני מזבח ה' א' אתה המביא וענית ואמרת לפני ה' א' והנחתו לפני ה' א' והשתחוית לפני ה' א' כולם קאי ה' א' שלך אתה המביא:

שם ה' בתחלה אמר סתם וירד מצרימה ויגר שם ואח"כ מפרש ראשון ראשון וירד מצרימה במתי מעט. ויגר שם ויהי שם לגוי גדול וגו':

שם י"ב רש"י ד"ה שנת המעשר כו' ששנה ראשונה ושניה של שמטה כו' כצ"ל:

(כ"ז י"ב) פקודי ה' ישרים משמחי לב הכתוב מסמיך הברכה להעם אלה יעמדו לברך את העם והקללה משפיל ומוריד בהר עיבל:

(כ"ח מ"ב) רש"י ד"ה יירש יעני נ"ב התרגומין אין אחד מהם שיפרש כן:

נצבים

(כ"ט ט"ז) ותראו את שקוציהם וגם תראו רוב עשרם הסף וזהב אשר עמהם אשר הוא חמדת לבב אדם לפיכך אני צריך להשביעכם. תרגום אונקלס בפסוק יוד שם מחוטב עציך מלקט אעיך ולעיל י"ט ה' מתרגם למקץ אעין וכן בגבעונים יהושע ט' כ"א חטבי עצים מתרגם כ"כ מלקטי אעין ואפשר לומר לעיל כתיב לחטוב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרות העץ ואין ללחטוב עצים שם פי' אחר רק למקץ אעין אבל הכא לא כתיב מחוטב עצים שיהיה משמע שחוטב עצים ביער שלו לתרגם מקיץ אעין אלא כתיב מחוטב עציך משמע שחוטב עצים ביער שלך וזה ודאי גזל ע"כ מתרגם מלקט אעיך וכמו שתיקן יהושע שמותר ללקט עצים משדה חבירו ובגבעונים אתר שנתודע ליהושע כי רמו אותם ואין אמן בם לא רצה שיהיה בידם כלי משחיתו לפי דעת התרגום שם ע"כ מתרגם ויהיו חטבי עצים מלקטי אעין:

שם י"ח למען וגו' לפיכך לא יאבה ה' סלוח לו:

וילך

(ל"א א') וילך משה מאי וילך להיכן הלך לדרכו בדרך כל הארץ וטרם הליכו וידבר וגו' עד סוף הספר בו ביום כמו שפרש"י על בן מאה וגו' ביום זה נולדתי וגו' וע' בעה"ט:

שם וילך משה ב' לא אוכל עוד רש"י מביא הני תרתי קראי דסתרי אהדדי כתוב אחד אומר וילך משה ואחריו כתיב לא אוכל עוד לצאת ולבא ומתרץ יכול וכו' ד"א וכו':

שם ג' ואם אמנם כי אנכי לא אעבור את הירדן אל תדאגו והיו בטוחים כי הויה אלהיך הוא הכל יכול כל מי שיהיה עובר לפניך הוא ישמיד וגו' גם אוכל להגיד לכם שיהושע הוא עובר לפניך כאשר דבר ה':

שם ט"ז בש"ח וכאלו אמר אלהי נכר של ארץ כצ"ל:

בא"ד מ"ס קרוי גוי נכר וכו' כצ"ל:

שם כ"ב ויכתוב וגו' ביום ההוא וגו'. נ"ב בו ביום כמו שפרשתי לעיל וילך שבריש הסדר:

האזינו

(ל"ב מ"א) ברש"י כמו למען היה לה ברק כצ"ל כדכתיב שם:

וזאת הברכה

(ל"ג ד') תורה צוה לנו משה אבל עדיין אינה מוחזקת לנו שלא נעזבנה וע"י נעשתה לנו מורשה לאחוזת עולם ונשמרנה ולא נעזבנה קהלת יעקב דור המדבר בני יעקב שנקהלו על משה ואהרן כמה פעמים בתלונות ומריבות כדכתיב שם ויקהל גם במקום דלא כתיב מובן אשר היה בהקהל (שמות ל"ב א') בעגל כתיב ויקהל העם וראינו גודל ענשם ועוד אנחנו בני בניהם סובלים מזה בכל צרה ר"ל (במדבר י"ד ב') במרגלים כתיב וילונו על משה ועל אהרן כל בני ישראל ויאמרו אליהם כל העדה וכתיב שם עוד ויפל משה ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת ב"י וגם כתיב שם ויאמרו אל כל עדת ב"י הרי היה ג"כ בהקהל וראינו מה עלתה בהם עד אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי:

שם ט"ז ג' בקרח ועדתו כתיב ויקהלו על משה ועל אהרן ומה עלה בידם מהם נשרפו מהם ירדו חיים שאולה ובא מזה לזכרון לבני ישראל רקועי פחים שלא יהיה עוד כקרח ועדתו לכפור ח"ו בתורה מן השמים אפילו בפסוק אחד כמו שכפר קרח בנתינת כהונה לאהרן שלא היה על פי הדיבור. מכל אלה למדנו היטב להחזיק בתורה הקדושה ולא נעזבנה ואשר שם משה ע"פ ה' בפינו לא ימוש מפינו ומפי זרענו וזרע זרענו עד עולם. א'כ'י'ר':

שם י"ט ברש"י ד"ה כי שפע ימים יינקו. מי ? זבולון ויששכר כי אותן תגרי א"ה היה נותן להם לזבולון ויששכר ממון בשפע מחיר הפרקמטיא:

סוף הספר

תוכן העניינים

דבש תמר - א (תורה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה