אור ברסלב
דבש תמר - א (תורה) חומש במדבר

דבש תמר - א (תורה)· רבי דוד טיטלבוים

חומש במדבר

חומש ויקרא

במדבר

(ד' ו') ונתנו עליו כסוי עור תחש וגו' ושמו את בדיו. וקשה להבין איך עשו ואין לפרש כי טרם שכסו ופרשו הוציאו הבדים מטבעותיהם ואח"כ חזרו והביאו הבדים בטבעות קשה הלא כשכסו כסו כ"כ הטבעות ואיך חזרו והכניסו הבדים ואם עשו נקבים בהמכסות נגד הטבעות שיצאו הטבעות דרך הנקבים לחוץ בשלמא בכסוי עור תחש ובגד כליל תכלת שפיר יכול להיות נקבים בהם אבל בפרכת האם יעשו חורין בו ועל כולם הלא מפורש שמות כ"ה ט"ו בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו והמסיר בדי הארון לוקה ע"כ נ"ל פי' ושמו בדיו שיהיה הכסוי באופן שהבדים יתראו חוץ גלוים לשאת בהם ושמו בדיו קאי על לפניו ולפני פניו ונתנו עליו כסוי וגו' ופרשו וגו' הכל באופן שיהיו זריזין בשעת כסוי ושמו בדיו שישמרו שיהיו הבדים יוצאין לחוץ:

שם ט"ו בפרש"י ד"ה לכסות את הקודש הארון והוא סה"ד ואח"כ ד"ה ואת כל כלי הקודש. המנורה והמזבחות וכלי שרת כצ"ל וכן איתא במדרש רבה וכן רש"י בעצמו מפרש לקמן י' י"ז וז"ל והארון וכלי הקדש הרי שחושב הארון לבדו וכל יתר הדברים כולל בכלי הקדש:

נשא

(ד' ל"ב) רש"י ד"ה ויתדותם ומיתריהם פרש"י של עמודים שהרי מיתרי הקלעים במשא בני גרשון היו כצ"ל ואיזה מעתיק או מדפיס אגב שיטפיה הוסיף יתידות ואחריו הלכו כל המדפיסים ושבשו הספרים ולא הרגישו אשר לא דובים ולא יער לא נזכר כלל יתידות במשא בני גרשון לא כאן בפסוק כ"ו ולא בקפיטל ג' פסוק כ"ו אלא במשא בני מררי כאן ושם פסוק ל"ז ולע"ד כל היתידות הן יתדות הקלעים הן יתדות היריעות היו במשא בני מררי כי כל דבר הקשה בא להם והיתדות נחושת היו וזאת עבודת בני מררי עץ ונחושת ולבני גרשון הרכות ועמודי החצר וגו' ויתדותם ומיתריהם דכתיב כאן המה ווי העמודים וחשוקיהם כסף שאחר שהיו תולין קלעי החצר היו קושרין וחובשים הקונדסין לאונקליות בהני חשוקיהם שקורא כאן מיתריהם ולא מסירים אותן המיתרים או החשוקים מעל ווים רק נשארו קשורים בווים ובשעת חנייתן כשהיו תולין הקלעים על הווין היו קושרין בשני קצות המיתרים את הקונדסין לאונקליות ובנסעם התירו אותן הקצוות מעל הקונדסין והסירו הקלעים והמיתרים נשארו קשורים ותלוין על האונקליות המה הווים ע"כ אחר שנשארו המיתרים על הווין מובן שהיו במשא בני מררי ככתוב כאן ומיתרים של קלעי החצר ויריעות המשכן אשר למטה בשפתם התחתון אשר לארץ שהיו קושרין בהם להיתדות בשעת מסעם היו מסירין או נשארו קשורין ביריעות אותן המיתרים ובין כה ובין כה מדברים הרכות הנה והיו במשא בני גרשון. ואשר יתדותם המה ווי העמודים מפורש ברש"י כאן ואשר מיתריהם המה החשוקים ליכא סתירה מרש"י ז"ל אף גם שברש"י שמות כי י' לא משמע אבל כיון שכתב שם רש"י ז"ל על וחשוקיהם שאינו יודע באיזו מקום מן העמודים היו הרשה לנו שמקומם על הווים וע' שמות פ' תרומה כ"ז י' שם כתבתי כ"כ כל אלה ולא למותר אם תעיין גם שם טובים השנים:

שם מ"ט על פי ה' פקד אותם ביד משה המקרא מסורס ופירושו על פי ה' ביד משה פקד אותם כמו לעיל פסוק מ"ה גם פסוק לעיל ל"ז:

שם ופקדיו פי' לצוות איש איש על עבודתו ועל משאו היה כמו כן כפי אשר צוה ה' את משה וכמו שפרש"י לעיל פסוק ט"ז ד"ה פקדת כל המשכן:

(ה' י"ג) בת"א והיא לא נתפשה (יבמות נ"ו כתובות נא:) כצ"ל:

שם י"ז בעה"ט ומן העפר וכו' עפר למקום שהולכת וסמך והעמיד הכהן את האשה לפני ה' שהיא עתידה ליתן דין וחשבון כצ"ל:

שם י"ט רש"י אם לא שכב הנקי הא אם שכב חנקי (סוטה י"ח) א"ר זירא א"ר ב' שבועות האמורות בסוטה למה וכו' מתקיף לה רבא תרוייהו קודם שנמחקה מגילה כתובין וכו' משמע שהאי והשביע שבפסוק זה הוא שבועה אחת והאי והשביע שבפסוק כ"א שבועה אחריתא ולפי זה חסר מן הספר סיום השבועה הראשונה שנאמר ואת כי שטית וגו' מבלעדי ואינו מסיים מה מעלה לה ע"כ דרשו חז"ל להאי הנקי בתרי אפי הנקי קאי על שלמעלה ואם לא שטית וגו' הנקי חנקי קאי למטה חנקי ואת כי שטית נמצא גם השבועה שלמה בשני האופנים:

שם כ"ג בת"א ומחה עירובין י"ג. מי המרים סוטה כ' כצ"ל:

שם כ"ד רש"י ד"ה והשקה את האשה אין זה סדר המעשה נ"ב ע' מזרחי:

(ו' ג') מיין ושכר יזיר וגו' וכל משרת ענבים לא ישתה. ולכאורה פליאה כיון שאפילו מים ששרה בהן ענבים לא פשיטא אשר ענבים לחים לא יאכל ולמה כתביה קרא ואפשר לומר שכיון שהזיר מן היין ה"א דוקא יין דבר שתיה אבל מידי דבר אכילה לא אסור קמ"ל והשתא שפיר שחושב בדרך לא זו אף זו כל הסדר ראשית מיין ושכר יזיר ולא זו אף זו אפילו חומץ מהם לא ישתה ולא זו שגופם יין אלא אפילו מים ששרה בהם ענבים לא ישתה אותו מים ולא זו שסתם כונתו היה כן בדרך שתיה שאסור אלא אפילו בדרך אכילה אסור ולא זו ענבים לחים אלא אפילו יבשים לא יאכל ואפילו חרצנים וזג לא יאכל שם ו' י"ב והזיר גו' והביא גו' לכ"ע מביא האשם תחלה ואח"כ מונה נזירות טהרה אלא לעיכובי פליגי דרבנן סברי דלא מעכבי ולפיכך כתיב והזיר והביא אע"פ שלא הביא הזיר ור' ישמעאל סבר דמעכב והזיר והביא אימת הזיר בזמן שהביא (נזיר י"ט) שם ת"א והזיר לה' נזיר י"ח כצ"ל:

ש"ח אות ל' פי' לא כמלת קדש יהיה דלעיל שהוא תואר לשער שלו כצ"ל:

שם כ"ג כה תברכו את ב"י אמור להם מדייק הקרא אמור להם אשר היה די שיאמר אמור כ"כ נדע שלבני ישראל כונתו כי עתה הזכיר שמם אבל למיחש כיון שישמעו הכהנים שהקב"ה בעצמו ובכבודו הגדול רם ונשא מצוה אותנו לברך מה יקרה היא הברכה ונכלל גם אותנו בברכותינו ויאמרו יברכנו ה' וישמרנו פניו אלינו ויחנינו אלינו וישם לנו באר היטב אמור להם שיסוב האמירה להם יברכך וישמרך אליך ויחנך אליך לך ועבור עצמם אל ידאגו ואני אברכם כד"א שברש"י:

(ז' א') ברש"י שם היום כלו הקמותיו ר"ח ניסן היה נ"ב פי' ביום שכלו הקמותיו היה ר"ח ניסן בשני נשרפה הפרה פי' בשני של ימי המלואים בשלישי הזו הזיה ראשונה ובשביעי גלחו כמו כן הכל לימי המלואים וביום השמיני שכלו הקמותיו והוא ר"ח ניסן כבר היו טהורים להקריב קרבנם:

שם ח' בשני הכתובים אשר כאחד כפי עבודתם וברש"י רק ד"ה אחד כפי עבודתם וציינו המדפיסים אות ח' על הד"ה ולא ידעתי מה דחקם הלא טוב ויפה הדבר שדברי רש"י ז"ל קאי על פסוק הקודם ז' אשר ג"כ כפי עבודתם כי למה ידלג רש"י ז"ל על כפי עבודתם הראשון ועוד הלא השני הוא בבני מררי והיה לו לרש"י לומר שהיה משא בני מררי כבדים משל בני גרשון ע"כ שיבוש הוא וצריכין לציין ז' על הד"ה זה וקאי על בני גרשון שנתנו להם שתי עגלות ושפיר מפרש רש"י שהיה משא בני גרשון קל משל מררי ולפיכך נתנו להם רק שתים ולבני מררי ארבע עגלות:

שם כ' ברש"י עשרה כנגד עשרת הדברות כצ"ל:

שם מלאה קטרת גימטריא של קטרת תרי"ג כנגד תרי"ג מצות כצ"ל:

שם פ"ט ברש"י וידבר אליו אינו מלשון הקרא כאן אלא בויקרא א' א' ומביא אותו רש"י לפרש מה בין מדבר אליו ובין וידבר אליו ואומר וידבר הוא למעט את אהרן מן הדברות ונ"ב אבל לא מן האמירות כי לשון דבר מעלה יתירה אשר משה זכה לזה ע' מ"ש ויקרא י"ג א' על הת"א בזה:

בהעלותך

(ח' ג') רש"י ד"ה ויעש כן אהרן להגיד שבחו של אהרן שלא שנה עכ"ל לכאורה מוקשה מה שבח יש בזה שלא שנה מה מני יהלוך בזה ואיזו הנאה וטובה היה מקבל כאשר ישנה ומה לו לשנות ויש לומר כי לפי פשטות הקרא פני המנורה יקרא אותו צד אשר פונה לשלחן אשר יאירו על השלחן ואחור יקרא הצד השני ע"כ כאן כיון דכתיב אל מול פני המנורה משמע שיהיה הפתילות פונים לשלחן להאיר על המערכה וכן פי' הרשב"ם וכן מנהג אנשים לנטות הנרות לצד השלחן ואהרן היה קשיש ממשה והיה יכול לחשוב שמשה טעה בודאי בדברי השי"ת ויעשה כמנהג העולם ויטה הנרות להשלחן ע"כ הקרא מעיד עליו ומשבח אותו בזה שידע ערכו וערך משה שגדול משה ממנו בנבואה ולא הרהר אחריו ועשה כדבריו בשם השם גם נ"ל שגם בפשטות רחוק מעט פי' הרשב"ם כי אלו כן היה לקרא לומר אל פני המנורה יאירו היה שפיר נכון פי' הרשב"ם אבל כיון דכתיב אל מול פני המנורה משמעו מול הרואה את פני:

שם י"ז ברש"י ד"ה לקחתי אותם לי צ"ל הקדשתי אותם לי:

(י' ב') רש"י ד"ה עשה לך אתה עושה ומשתמש בהם ולא אחר נ"ב מדכתיב תרתי לך עשה לך והיו לך דרשו חז"ל דוקא משה היה משתמש בהם אבל לדורות למסע ולמקרא העדה לא השתמשו כלל החצוצרות אך למלחמה ולקרבנות היו משתמשים בחצוצרות אבל עשו חדשים ולא השתמשו בשל משה כלל:

בעה"ט שם לך ש"י אותיות שלך כצ"ל:

שם ח' ובני אהרן הכהנים כו' והיו לכם לחקת עולם לדרותיכם קאי למטה על מלחמה ועל קרבנות יהיה לדורות ג"כ חצוצרות אבל להקהיל ולמסע היה לדורו של משה לבד:

שם י' רש"י אני ה' אלהיכם מכאן למדנו כו' ותקעתם הרי שופרות לזכרון הרי זכרונות אני ה' א' זו מלכיות נ"ב הכא כתיב שופרות זכרונות מלכיות ואנחנו מהפכים הסדר כאמור על סדר המועדות (ויקרא כ"ג) אני ה' א' מלכיות בחודש השביעי באחד לחודש וגו' זכרון זכרונות תרועה שופרות הרי מלכיות זכרונות שופרות (ר"ה ל"ב) תניא רבי אומר:

שם י"ב ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני פי' ב"י הלכו לאטם למסעיהם לשון רבים כי לא הלכו בנשימה אחת כמו שהלך הענן כמו שכתוב בעשרים בחודש נעלה הענן וישכן הענן במדבר פארן וב"י לא הלכו בעקבותיו אך התעכבו עצמן בתבערה ובקברות התאוה ועשו שם אשר לא יעשה ואחר כך כתיב נסעו העם חצרות ויהיו בחצרות ושם היה מעשה מרים והמתינו כל העדה עד שקיבלה הנזיפה והותרה לבא בתוך המחנה ואז כתיב בסוף הסדר ומחצרות נסעו ויחנו במדבר פארן והלואי לא עזבו ב"י את הענן אלא היו כולם רצים אחריו אחר שליחו של השי"ת לא חטאו בתבערה וב"ה ואו"מ לא חטאו בחצרות לא היה להם שום עיכוב אנחנו מלאי עון והקב"ה מלא רחמים והמתין עננו עלינו עד בואנו פארנה לחון שם:

י"ז בעה"ט ויסע דגל כו' היו עצמותיו מתגלגלים בארון כצ"ל:

שם כ"ה רש"י ד"ה מאסף לכל המחנות תלמוד ירושלמי כן היה נוסע אחרונה וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו אית מאן דאמר כתיבה היו מהלכין ומפיק לה מן (ב' י"ז) כאשר יחנו כן יסעו ואית דאמרי כקורה היו מהלכין ומפיק לה מן מאסף לכל המחנות עכ"ל והנה למ"ד כתיבה היו מהלכין מן כאשר יחנו כן יסעו וכמו שהיו חונים דגל יהודה במזרח דגל ראובן בדרום דגל אפרים במערב ודגל דן בצפון כמפורש שם כן נסעו תמיד כל דגל ברוח שלו ובנסעם ממצרים נסעו פניהם למזרח נסע דגל יהודה לפניהם דגל ראובן מימין דגל אפרים לאתריהם במערב דגל דן משמאלם כן נסעו עד מדבר מואב וממדבר מואב נסעו פניהם לצפון כ"כ כל דגל שמר מקום חניתו והיה אז דגל דן לפניהם דגל יהודה לימין דגל ראובן מאחריהם דגל אפרים לשמאלם כן נסעו עד ערבות מואב בערבות מואב שמו פניהם לעבור את הירדן והיו פניהם למערב כ"כ לא שינו הדגלים מקומם כי אחת נאמר כאשר יחנו כן יסעו נמצא הולכים אז דגל אפרים לפניהם שבטו של יהושע המכניס את ישראל מערבות מואב לא"י דגל דן לימין דגל יהודה מאחריהם דגל ראובן משמאל כן הלכו עד יריחו נמצא כל הדרך ממצרים עד יריחו לא הלכו מעולם דגל דן מאחריהם א"כ מה שנאמר אצל דגל דן (ב' ל"א) לאחרונה יסעו פי' בכל פעם שנסעו ישראל ממקום חניתן נסעו כל הדגלים טרם שנסעו דגל דן ודגל דן המתין עדי נסעו השלשה דגלים אז היה שבט דן מאסף החפצים שנאבדו ונשכחו מהשלשה דגלים ונסעו עד שהשיגו את הדגלים הראשונים והלכו על מקומם רוח חניתן בצפון והשיבו להשלשה דגלים הראשונים כל מה ששכחו ואבדו בעת נסעם ממקומם וכל מה שאבדו בדרך מהלכם וזהו פי' מאסף לכל המחנות למ"ד כתיבה היו מהלכין ולמ"ד כקורה היו מהלכין פי' לאחרונה יסעו כפשוטו הן ממקום חנייתן הן בכל הדרך הלך דגל דן לאחרונה וכן מאסף לכל המחנות כפשוטו הן ממקום חנייתן הן בכל הדרך מה שאבדו כל המחנות הקודמים להם החזירו הם ומה שנאמר כאשר יחנו כן יסעו פי' ממקום חנייתן לא יקדימו דגל את דגל הקודם לו רק כפי שחושב חנייתן הקודם קודם יסעו וכאשר חנה דגל יהודה במזרח יסע קדמה ואחריו החונה בימין דגל אפרים אחריהם כי שכנם המה דגל השמאלי לאחרונה כן נ"ל לפרש הפסוקים לכל מ"ד כדעתו בעזרת חונן לאדם דעת:

שם ל"ב ברש"י סה"ד ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים נ"ב תרגומו שם מן קרתא יריחו:

שם ל"ד בעה"ט עשה נונין הפוכין שרצה להעביר השבטים שאותיותיהן נ' מיד (כפרש"י) והם עברו את הירדן שהוא רוחב נ' אלא שחטאם גרם כצ"ל כי באשר לשונו הוא הדבר קשה כי עתה בדרומה של א"י ורצה להכניס את ישראל שם ולא היו רואים את עבר הירדן מזרחה ומפני חטאם היו עוברים את הירדן בא"ד לא הייתי יודע אם לפני נו"ן פרשיות לפניה אם לאחר נ' פרשיות לאחריה לכך עשאום הפוכין כו' כצ"ל:

(י"א ב') ת"א וצוח עמא על משה. נ"ב טוב להוסיף שתי תיבות שבת"י דיבעי עליהון:

שם ד' בעה"ט ד"ה מי יאכלנו בשר הם היו סבורין לעבור הגבול מיד כצ"ל וכו' כי היו אז בדרומה של א"י ושם אין ירדן ועדיין אף לא חלם להם שיהיו צריכים לעבור הירדן:

שם ה' זכרנו את הדגה אשר נאכל וגו' אשר אכלנו מיבעיא ליה אלא הכי פירושו אשר נאכל אשר היינו אוכלים עוד עד היום אם לא הוצאנו:

שם ד"ה הקשאים הם כו' סה"ד ותרגומן ית בוציניא וכו' כצ"ל:

שם ח' רש"י ד"ה וטחנו ברחים וגו' לא ירד ברחים ולא במדוכה ולא בקדירה אלא וכו' כצ"ל הסדר כדכתיב:

שם ט"ו רש"י ד"ה ואל אראה ברעתי ברעתם היה לו לכתוב נ"ב בפשטות יש לומר כי בצרתם לו צר ורעתם רעתו:

שם י"א כו' וישארו שני אנשים רש"י מאותן שנבחרו אמרו אין אנו כדאין לגדולה זו נ"ב זהו דעת ר"ש שהטמינו עצמם כי אמרו אין אנו כו' ונראה כי לר"ש לא נאספו רק שבעים איש ולא היה קלפי כלל ולת"ק נאספו ע"ב ועלה ביד או"מ שנים חלק ובגמ' (סנהדרין י"ז) פרש"י לת"ק נבחרו ולא הלכו ליטול פתקיהן ונשארו פתקיהן אשר זקן עליהם והשנים חלקים עלו ביד שנים אחרים ונראה שרש"י מפרש כאן כת"ק ולא כתב שהטמינו עצמן אלא שבשעת קלפי לא רצו לקבל פתקיהן כי אמרו וכו':

שם ל"ב ויקם העם וגו' וישטחו להם שטוח סביבות המחנה קשה להבין אם קאי על העם וישטחו להם השלו ראשית איך יכולין לשטוח שלו הלא יגוזו חיש ויעופו ואשר הרגו אותם אין בקרא שנית הלא המחנה שנים עשר מיל היינו כל דגל ארכו שנים עשר מיל ורחבו ארבע מיל ובאמצע מחנה לויה וכהונה ארבע מיל והדגל שכנגדו גם כן רחבו ארבע מיל ולמה שטחו אותם סביבות המחנה אשר החונה ואהלו סמוך למחנה לויה כשירצה להביא מהשלו לביתו צריך לילך ארבע מיל היה להם ליקח לאהלם ולשטוח אותם כל אחד סביב לאהלו גם להם לא שייך היה לומר וישטחו אותם שטוח ע"כ אומר לי לבי שכן עשו לקחו אותם איש לאהלו ומה עשו עמהם לא כתיב והאי וישטחו להם שטוח קאי על ויקם העם וישטחו להם (את עצמם) שטוח סביבות המחנה במקום נטילת השליו וכן הוא כונת רש"י ז"ל במה שכתב וישטחו עשו אותן (את עצמן) משטיחין משטיחין:

(י"ב י') בתרגום אונקלוס והא מרים חורא כתלגא ברור ט"ס וצ"ל והא מרים סגירת והוא תרגום של מצרעת ואח"כ מתרגם תיבת כשלג אשר אינו מובן האם שלג מצורע שיאמר אשר מרים היתה מצרעת כמו שלג ע"כ מפרש התרגום שהצרעת היה לבן כשלג והוא בהרת הגרוע מכל צרעת ובשמות ד' ו' כמו כן מפרש אונקלוס והא ידה חורא כתלגא וצ"ל נמי סגירתא חורא כתלגא ובת"י מפורש שם והא ידיה סגירתא מחוורא היא כתלגא ונראה בעליל כי כן צ"ל כ"כ בתרגום אונקלוס הכא והתם ושם פרש"י ז"ל כ"כ וז"ל דרך צרעת להיות לבנה כי אם בהרת לבנה היא:

שם י"ג רש"י ד"ה לאמר מה ת"ל אמר לו השיבני כו' כיוצא בו וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי וגו' כצ"ל מה ת"ל לאמר השיבני אם גאלם אתה אם לאו עד שהשיבו עתה תראה נ"ב וידבר משה הוא פסוק י"ב שם עתה תראה שם פסוק א' וגדולה התמיה התשובה קודם להשאלה אבל הגר"א בהגהותיו על הספרי מגיה שהשיבו הקב"ה והוצאתי את צבאותי את עמי את ישראל (שמות ז' ז') וע"ש ברש"י ו' ל' ונכון:

שלח לך

(י"ג ח') למטה אפרים אצל מנשה בפסוק י"א מקדים ליוסף וכאן אצל אפרים אינו מקדים ליוסף נ"ל מפני שהפסוק ז' מסיים יוסף משמש למעלה ולמטה וכזאת מורגל בתו"כ וכאלו כתיב יוסף למטה אפרים:

י"ג י"ז ויאמר אליהם עלו זה בנגב. נ"ב הם היו בדרומה של א"י ולא היה להם רוח אחרת לכנוס תחלה אלא בנגב אך קשה לרש"י למה ציוה להם לילך תחלה כל רוח דרומית (ע' פרש"י פסוק כ"א) כיון שנכנסו במקצוע מזרחית היה להם לילך כל רוח מזרח עד צפון ע"כ מפרש שכן דרך התגרים:

שם כ"ב שבע שנים נבנתה. פרש"י אפשר שבנה חם את חברון לכנען בנו הקטן כו'. נ"ב לכאורה מוקשה מאד הלא בראשית י"ב ו' על והכנעני אז בארץ פרש"י היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם נמצא אשר שם בנה חברון לא חם וע"ש ש"ח שמביא תירוץ ע"ז בשם מהר"א אשכנזי בטוב טעם:

שם כ"ח אפס שאינו כסימן שמסר לנו משה רבינו אם במבצרים חלשים המה ואנחנו ראינו כי שניהם לרוע העם עז וגם הערים בצרות גדולות מאד ואף בני גבריא חזינא תמן:

שם כ"ח והכנעני יושב על הים. נ"ב הוא ים המלח:

שם ל' ויהס כלב את העם נ"ב שצווחו העם על משה והשתיק אותם:

(י"ד כ"א) ואולם חי אני. פי' כאשר אני חי ומי יתן אשר אהיה כן בטח שיתמלא כבודי את כל הארץ כאשר בטח שיקוים דברי שלא יראו כל אותו הדור את הארץ תלה הקב"ה אשר כן יתברך כאשר יקיים הדבר הזה כמו שדרך האדם לומר כן אצליח בכל אשר אפנה אשר אעשה כמו שאמרתי אבל על החיים לא אמר הקב"ה רק אחיה כי השי"ת חי וקים טרם שנברא העולם ואחר שנברא העולם ואינו צריך בזה לבריותיו על כן אמר חי אני כאשר אני חי אבל שימלא כבודו את כל הארץ תלוי בבריותיו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וגם אנחנו מבקשים וימלא כבודו את כל הארץ שיחזק ויטהר לבנו לעבדו ביראה ואהבה וימלא כבודו את כל הארץ על כן אמר וימלא כמו וכן ימלא:

שם ל"ז במגפה. סוטה ל"ה כצ"ל בת"א:

(ט"ו י"א) או לשה ולא כתיב כאן לשה האחד כמו בשור ואיל משום דכבר נאמר לעיל לכבש האחד בפסוק ה' ונתן הכתוב האחד אחד לכל מין ומין:

שם כ' ראשית עריסותיכם נקרא הבצק ערס ע"ש הכלי שלשין בו שעשויה כעריסת הקטנים וערשו ערש ברזל כ"כ פי' רשב"ם שהוא מטתו של עוג בקטנותו ע"ש שמפרש דבר נאה ומתקבל לאמיתו:

שם ל"ד ברש"י סה"ד אבל יודעים היו שהמחלל שבת במיתה. נ"ב סנהדרין פ"ה: והתרו בו על מיתה סתם לר"י הוראת שעה היתה ולחכמים אף לדורות וכן פסק הרמב"ם שם ל"ו ויוציאו אותו מלמד שכל חייבי מיתות נהרגים חוץ לב"ד (ספרי) כצ"ל וע' שם בפי' המלבי"ם:

שם מ"א רש"י ד"ה אני ה' אל' ד"א למה נאמר י"מ אני הוא שהבחנתי כו' אני הוא להבחין מן התולה קלא אילן בבגדו נ"ב קלא פי' הערוך אבן והוא צבע אשר נקרא אינדעך הבא ממדינת אינדיע אשר שם גדלים אילנות נמוכים כמו ערבות שלנו ועלים של אותן האילנות מראיהם ירוק בלאה בלע"ז ובזמן ובחודש שנופלים העלים מאילנות גם שם נופלים ומיבשים אותן וטוחנין אותן ושופכים עליהם מים ומערבים אותן בטוב וממשיכים אותן לברכות חפורים בארץ והמים נבלע בקרקע ונשאר כמו טיט ומתיבש בחמה עד שנעשה קשה כאבן ובכשיל וכלפות יהלומון ומוציאין אותם בתוך החפירה אבנים מראיהן מראה תכלת ומובילין יתהון בכל אתר ואתר ושורין אותם במים ונמחו וצובעין בהן צמר ולפיכך קורין אותו חז"ל קלא אילן פי' אבנים הבאים מאילנות כי עיקרן בא מאילנות:

קרח

(ט"ז ב') ברש"י והוא מנה נשיא את בן אחיו. נ"ב של עמרם:

שם ה' תחלה אומר דרך כלל בוקר ויודע ה' את אשר לו ואח"כ פרט את הקדוש והקריב אליו לכהונה ואת שר יבחר בו יקריב אליו היינו לעבודת לויה וכן ת"י וית דקדיש ויקריב לפולחניה והיינו כהונה גם ת"א מפרש כן תחלה כלל ויהודע ה' ית דכשר ליה ואח"כ פרט וית דקדיש ויקרב לקדמוהי לכהונה וית די יתרעי ביה יקריב לשמושיה היינו לויה וכן בסמוך (ז') קורא לכהן קדוש באמרו אשר יבחר ה' הוא הקדוש וכן לקמן (ט) נראה בעליל מה שכתיב כאן ואת אשר יבחר בו יקריב אליו היינו ללויה כי שם באמרו שמעו נא בני לוי אמר להם כ"כ בזה"ל להקריב אתכם אליו:

שם י"ב ת"א לדתן ולאבירם בני אליאב מ"ק ט"ז כן צ"ל:

שם ח' ברש"י עד שלא ישתתף שאר השבט כצ"ל:

שם י"ג המעט כי העליתנו כי תשתרר עלינו גם השתרר ושם י"ד הביאתנו ותתן לנו תנקר כולם בלשון נוכח אף שהם בדברם להשליח שבא לקרא אותם ודאי בלשון נסתר אמרו בדברם אליו על דבר משה אבל השליח בהעתיקו דבריהם למשה אשר היה לנוכח עיניהם העתיקו בלשון נוכח וכן דרשו חז"ל מהאי לשנא דכתיב בלשון נוכח אשר הם דברי השליח למשה ודרשו מזה (מ"ק ט"ז ע"א) דאי אתפקר בשליחא דבי דינא ואתי ואמר לא מתחזי כלשנא בישא דכתיב העיני האנשים ההם תנקר וכן מפרש רש"י שם אי לאו דשליח אמר ליה למשה לא הוה ידע:

שם י"ט ויקהל עליהם קרח את כל העדה וירא כבוד ה' אל כל העדה נ"ב אל כל העדה אשר קיבצם קרח עתה ואם כי הלכו עם קרח כרצונו להיות עמו באותו מעמד אבל בכל זאת לא כמחשבות קרח ועדתו היה מחשבותם כי כולם ידעו וראו את כבוד השי"ת כי מלא כל הארץ כבודו ועמדו בצער גדול ובלב נשבר ולבם דופק וחושבים מי יודע עד כמה יגדל העונש של קרח ועדתו וכן היה ובעיניהם ראו גודל הפרעון ועונש שבא על קרח ועדתו וכן פרש"י לקמן בסמוך אבל אתה לפניך גלויות כל המחשבות ויודע אתה מי החוטא שאין מחשבות כל העדה כמחשבות קרח ועדתו אמר הקב"ה יפה אמרת אני יודע ומודיע ומדויק בקרא ויקהל קרח את כל העדה לבד אשר היה עמו עדתו אשר בשם עדת קרח יקראו וירא כבוד ה' אל כל העדה ולא לקרח ועדתו ולקמן י"ז ו' כתיב וירא כבוד ה' ולא להם גם שינוי הטעמים מורים אשר אין פירושם שוה:

שם כ"א הבדלו ואכלה אותם. נ"ב כי לא היה להם לעשות רצון קרח ולא היה להם להקהל כלל:

שם כ"ה ויקם משה פרש"י כסבור שישאו לו פנים ולא נשאו כצ"ל:

שם ל"ג ויאבדו מתוך הקהל. פי' מאמצע הקהל כמו שנאמר הלאה וכל ישראל אשר סביבותיהם וגו':

(י"ז ב') כי קדשו את המחתות מי החטאים האלה בנפשותם במה כי הקריבום לפני ה' ויקדשו:

שם כ"א ויתנו אליו כל נשיאיהם וגו' ומטה אהרן בתוך מטותם. נ"ב הקדימו הנשיאים אשר הם יתנו גם מטה אהרן למען לא יברור אהרן לעצמו מקל דשן ורענן אשר ימהר לפרוח ובחרו המה עבור אהרן מקל יבש מעל האשפה ועשו עוד יתר שהניחו מטה אהרן בתוך ולא ישלוט בו האויר ולא יפרח מהר:

שם בין פסוק י"ט לפסוק כ' הוא חצי הספר בפסוקים:

שם כ"ג ויהי ממחרת וגו' והנה פרח אבל עדיין לא יכול לצוץ ולגמול שקדים כי היה מטה אהרן באמצע בתוך המטות והמטות מסבבים אותו צפופים ויצא פרח הפרח דחק את עצמו ויצא הפרח מבין המטות לחוץ מן המצר למרחב ושם ויצץ ציץ ויגמול שקדים:

(י"ח ל') ברש"י אשר ירימו לה' תרומה יכול יהא כולו אסור נ"ב פי' באכילה ללוים אלא ימכרו אותם לכהנים בדמי תרומה:

חוקת

(י"ט ט') ברש"י והניח מחוץ למחנה לשלשה חלקים מחלקה וכו'. נ"ב ברמב"ם פרה פ"ג הל' ד' לא כתב הכי וע' תי"ט פרה פ"ג משנה י"א ואחד נותן בהר המשחה:

שם י"ד זאת התורה כל הבא אל האהל כאן מקדים הבא אל האהל לכלים כי בשעת פטירתו של איש ישראלי מצוה על כל אחד מאחינו לבוא אליו ולהיות אצלו בשעת יציאת נשמתו ואח"כ כלים אם נמצאים שם:

שם ט"ז בחלל חרב או במת ומסמיך אח"כ עצם מיירי בעצם הבא מן המת:

שם י"ח כאן מקדים כלים לנפשות כלים מסמיך לאהל שהמה שמה באהל עתה כמו שהיו שם בשעת הפטירה אבל האנשים שבאו שמה לעמוד על יציאת נשמתו עתה בשעת הזיה אינם נמצאים שם באהל כי כל אחד הלך לביתו ע"כ כתיב והזה על האהל וטל כל הכלים באותו מעמד ועל הנפשות אשר היו שמה אז אבל עתה ימצא כל אחד בביתו:

שם ועל הנוגע בעצם או בחלל או במת כאן מיירי בעצם אבר מן אדם החי מסמיך אותו לנפשות חיים ואח"כ מדבר ממתים:

(כ' א') ותמת שם מרים ותקבר שם והתעסקו רבים בקבורתה ע"כ מסמיך ולא היה מים לעדה ומה יועיל להם אפר הפרה אם אין מים לטבול ביום טהרתן ולהזיה ג"כ צריכין מעט מים ועל כולם ומים אין אפילו לשתות ויבא משה ואהרן אל פתח אהל מועד ושם מחנה שכינה וטמאי מתים אסורין לכנוס שם וידבר ה' אל משה והקהל את העדה שפיר מפרש הבעה"ט והקהל את העדה אלו הטהורים וכו' אשר לכאורה אינו מובן כלל:

שם י"א ברש"י והכית בצור והכהו ונזדמן להם אותו סלע כצ"ל:

(כ"א ט"ו) ברש"י נצא מן המערות שבהרים למעלה מהם כצ"ל:

בלק

(כ"ב ב') וירא בלק ב"צ את כל אשר עשה וכו' וכן פסוק ג' וכן פסוק ד' קאי כולם על וירא וכיון שראה כל אלה והוא היה המלך בעת ההוא נכנס בעובי הקורה וישלח מלאכים:

שם בעה"ט מצינו ראייה לשון הבנה כמו וכל העם רואים וכן לשון שמיעה (פי' מצינו כ"כ לשון הבנה) כמו כי שומע יוסף כצ"ל:

שם ל"ב ברש"י ל"א ירט לשון רצון נ"ב וכן ת"א דאת רעי למיזל:

(כ"ג ג') בעה"ט לפי פ"א כפולה כו' כצ"ל:

שם י"ד ברש"י ראש הפסגה בלעם לא היה קוסם כבלק נ"ב פי' בלעם לא היה משתמש בקסמים כל כך ולא היו מתעים אותו כמו בלק שהיה משתמש רק בקסמים והיו מתעים אותו וראה ולא ידע מה ראה אבל בלעם ידע הפרצה ולא יועיל לו המקום שתחול הקללה על כן אמר ואנכי אקרה כה כפרש"י דייקא וע"כ לקמן כ"ז לא הלך עוד בלק אחר קסמים אך אולי יישר בעיני ה' וגו' מפני שעתידין לחטוא וגם שם ראה ולא ידע מה ראה כפרש"י שם:

(כ"ד ב) ברש"י ד"ה שכן לשבטיו ראה כל שבט ושבט כו' שלא יציץ לתוך אהל חבירו נ"ב מכש"כ שיש להזהר כשמהלך אדם לפני חלון שאינו שלו שלא יטה עיניו להביט בעד החלון פנימה:

שם ג' ברש"י ד"ה שתום העין כו' וי"מ שתום העין פתוח העין כמו שתרגם אונקלוס נ"ב מפני שלעיל וישת אל המדבר פניו כתב רש"י "כתרגומו" סתם והוא תרגום יונתן כתב כאן מפורש כמו שתרגם אונקלוס:

(כ"ה ט') ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף, נ"ב יש לדקדק בזה א' מכדי כתיב במגפה משמע הידוע ועד הנה לא שמענו שהחל הנגף וגם לעיל ח' דכתיב ותעצר המגפה קשה כן אצל מעשה קרח כתיב מקודם החל הנגף נכון אח"כ ותעצר המגפה אבל כאן מאי ותעצר מאי המגפה גם שם נאמר ותעצר המגפה ותו לא וכאן כתיב מעל בני ישראל גם האלשיך מדייק כי מלת מעל מיותר גם מוקשה מאד לעיל ה' פרש"י כל אחד מדייני ישראל היה הורג שנים ודייני ישראל שמונה רבוא ושמונת אלפים היינו שמונים ושמונה אלף וכל אחד הרג שנים נמצא הרגו מאה ושבעים וששה אלף ואם אומר שגם מגפה היה לבדה ומתו ארבעה ועשרים אלף הרי מתו סך הכל מאתים אלף והוא דבר חידוש אשר מעולם לא שמענו ולא מצינו ח"ו חסרון ממנין מדבר סיני למנין ערבות מואב גדול כזה אף לא מיניה ולא מקצתו כי החסרון היה רק 1820 ואם כי משבט שמעון היה חסר הרבה 37100 ומשבט נפתלי 8000 ומשבט ראובן 2700 משבט גד 5600 מאפרים 8000 והיה כל החסרון מהשבטים שנגרעו מנינם 61470 ונגד זה פרו ורבו שאר השבטים עד שנשאר החסרון רק שמונה עשר מאות ועשרים כנ"ל ומה שפרש"י ויחר אף ה' בישראל שלח בהם מגפה למה לו ומנא ליה הלא כתיב מפורש הרושם שעשה החרון אף ויאמר ה' אל משה קח והוקע וישוב חרון אף ה' מישראל מכל אלה אומר אני א' מה שפרש"י כל אחד ואחד היה הורג שנים אם היה כונת רש"י שכן קיימו היה לרש"י ז"ל לומר כל או"א מדייני ישראל הרג שנים ומדכתב היה פירושו אלו לא נעצרה היה הורג שנים אבל אחר שנעצרה הרגו רק מעט והנה כאשר אמר משה אל שופטי ישראל הרגו עשו כדבר משה והתחילו להרוג ולאשר רוב החוטאים היו משמעון נזדמן להם משבטו ועשו בהם שפטים ובאו שבטו אצל זמרי כפי' רש"י והעיז ופקר בפני כל העדה המה בוכים והוא מוסיף להרשיע וכיון שהקנאי פגע בזמרי וכזבי ותעצר המגפה היינו שנחו שופטי ישראל מלהרוג עד שישמעו מה שיצוה השי"ת ולע"ע ויהיו המתים במגפה שנגפו והמיתו שופטי ישראל כ"ד אלף וכמו שאמר השי"ת למשה קח את כל ראשי העם (לשפוט את העובדים לפעור כפרש"י) וישוב חרון אף ה' מישראל כן אחר טוב מעשי פנחס בא תיכף הדיבור למשה אשר פנחס השיב את חמתי ואין לשפוט ולהרוג עוד ואמרו ולא כליתי כי לולא פנחס היו השופטים הורגים כפרש"י 176000 היה ח"ו כליון גדול קרוב לשליש ישראל ועתה נשאר באותן כ"ד אלף לבד וניחא נמי דכתיב ותעצר המגפה מעל בני ישראל פירוש במגפה שבאה מהשופטים ראשי העם אשר על בני ישראל שהמה נגפו והרגו בעם נעצרה. אחר שנתים שכתבתי זאת נזדמן לפני באותו שבוע של סדר בלק האברבנאל מונח לפני בבה"מ על שלחני ופתחתי אותו לראות מה הוא אומר בזה וראיתי שמביא שורש דבר שכתבתי בשם הרמב"ן והוא בוחר בזה ונהניתי ונתתי שבח והודיה להשי"ת חונן דעת שכוונתי לדעת קדושים:

פנחס

(כ"ו ג') בת"א ומליל משה ואלעזר כהנא אמרו לממני יתהון נ"ב חסר כאן תרגום על תיבת אותם וצריכין למלאות עם תרגום יונתן דאיתא שם עם אמרכליא:

שם נ"ו על פי הגורל תחלק נחלתו נ"ב אם נפרש האי תחלק כמו הראשון לאלה תחלק לא יפול עליו לשון נחלתו יחיד נסתר אך התרגום יונתן דקדק לפרש הראשון זאהל צו טיילט ווערין והשני זאהל אב געטיילט ווערין:

(כ"ח ט"ו) ושעיר עזים ברש"י אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי נ"ב בשבועות וכן בחולין איתא בזה"ל אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמעטתי את הירח ואין שם עלי אך תוס' גרסו וע"ש בשבועות בתוס' פירושו בשם הערוך:

שם כ"ו בתרגום אונקלוס בעצרתיכון נ"ב בקרא כתיב בשבועותיכם ואין תרגומו בעצרתיכון והתרגום יונתן מוסיף בעצרתיכון כד יתמלון שבועת שבועיא ונכון שפיר:

(כ"ט י"א) ברש"י ד"ה ונסכיהם מוסב על המוספין וכו' שהרי נסכיהם של מוספין כתובין לעצמן בכל יום ויום סה"ד נ"ב מי יתן ואדע הלא ביום ראשון של חג בסמוך אין זכר לנסכי מוספין:

שם י"ח ברש"י ד"ה ומנחתם ונסכיהם לפרים פרי החג וכו' שבמשנה תורה סה"ד וצ"ל ציון פסוק (י"ט) וד"ה ונסכיהם וע"ז פרש"י בשני נאמר ונסכיהם כו' שם מ"ם יו"ד מ"ם הרי כאן מים נ"ב וקשה הא בונסכיהם עצמו יש גם יו"ד יתירה כי ונסכה היה צ"ל ויש לומר שהמ"ם שבסוף גורם להיו"ד שבאמצע ואם לא היה המ"ם לא היה גם היו"ד ע"כ לא דרשו רק המ"ם ומאי דכתיב המ"ם האחרון שלא בנסוך ע' ח"א (תענית דף ב'):

שם ל"ו והקרבתם וגו' פר אחד איל אחד נ"ב מוסף של עצרת שוה לר"ה ויו"כ כי יש לו שייכות עמהם שיגמר בו הכתיבה והחתימה לטובה:

מטות

(ל' ב') ש"ח ציון א' למה כתיב וכו' א"כ בני ישראל דכתיב ש בקרא ל"ל לא ה"ל למימר רק כו' נ"ב זאת אינו קושיא כלל הלא מצינו לקמן ל"ב כ"ח ואת ראשי אבות המטות לבני ישראל וכן עוד ל"ו א' ראשי אבות לבני ישראל:

שם ו' רש"י ד"ה וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר ושמע אביה והפר לה כצ"ל:

שם ז' רש"י ד"ה ואם היו תהיה לאיש וכו' סה"ד ואין צריך לומר אם קיים אחד מהם כן הוא לשון המשנה (נדרים ס"ז) ופריך בגמ' ל"ל למתני השתא הפר זה בלא זה לא כלום קיים אחד מהם פשיטא ומשני כי אצטריך ליה כגון דהפר אחד מהם וקיים אחד מהם וחזר המקיים ונשאל על הקמתו מהו דתימא מאי דאוקי הא עקריה קמ"ל דמפירין שניהם ביום אחד בעינן:

שם ט"ו רש"י ד"ה מיום אל יום שלא תאמר מיום אל יום מעל"ע לכך נאמר (סוף פסוק) ביום שמעו ללמדך שאין מפר אלא עד שתחשך כצ"ל:

(ל"א ב') נקם אתר תאסף אל עמיך. נ"ב השי"ת עושה חסד לאוהביו ומלמדם להועיל איך יזכו לזכות גדול ובאיזה זמן ביותר נצרך ונחוץ ע"כ אמר השי"ת למשה אזכה אותך במצוה גדולה טרם תמות. נקם וכו' אחר תאסף וכו' ויקוים בך צדק (ומשפט) לפניו יהלוך וישם לדרך פעמיו:

שם ו' רש"י ד"ה וכלי הקדש זה הארון והציץ וכתב הש"ח אות ר' משום דשניהם נקראו קודש דכתיב בפ' במדבר סיני בסופו ולא יבואו לראות כבלע את הקודש נ"ב פליאה דעת ממני הלא שם קאי על כל כלי הקדש לא לבד על הארון וגם שם בפסוק ט"ו מוכח ההיפך כי שם נאמר הקדש ומפרש המ"ר זה הארון (וברש"י שם ט"ס והגהתי שם ע"פ המ"ר) וגם נאמר שם כלי הקודש ומפרש המ"ר זה המנורה והמזבחות וכלי שרת הרי הקדש זה הארון וכלי הקדש המה שאר כלי קודש ולא הארון והכא כתיב כלי הקדש גם הכא במ"ר פלוגתא בזה ת"ק ור' יוחנן ת"ק סבר כלי הקודש זה הארון שנאמר כי עבודת הקודש וגו' ור' יוחנן אמר אלו בגדי כהונה שהם אורים ותומים כמה שנאמר בגדי הקדש אשר לאהרן הרי אין אחד שיביא ראיה מן כבלע את הקדש ותימא על הש"ח שעזב מדרש חז"ל ובדה פסוק מלבו אך מה שהקשתי מפסוק ט"ו סוף פ' במדבר אינו קשיא כי התם כתיב תרתי הקודש גם כלי הקודש ע"כ מחלק המ"ר שהקודש הוא הארון כי הוא עצם הקדושה ועומד לעצמו בק"ק וכלי הקודש המה שאר כלים אבל היכא דכתיב הקודש לבד או כלי קודש לבד קאי על כולם הארון ושאר כלים ופעמים על אחת מהם. וזאת ידוע אשר בכל מלחמה לקחו אתם בארון האורים ותומים ע"כ מביא כאן המ"ר רק ראיה שהם בכלל כלי קודש ומשנה מפורשת סוטה פ"ח מ"א ואתם אי אתם כן כי ה' א' ההולך עמכם להלחם לכם וגו' זה מחנה ארון ובגמ' שם מ"ג וכל כך למה מפני שהשם וכל כינויו מונחים בארון וכה"א וישלח אותם משה וגו' וכלי הקדש זה הארון ולוחות שבו ומה שמזווג רש"י ז"ל גם הציץ לכוללו בכלי הקודש מפרש רש"י בעצמו מפני שבו הרג פנחס את בלעם ומלכי מדין שהיו פורחים באויר:

שם כ"ג ברש"י ד"ה כל דבר אשר יבא באש לבשל בו נ"ב לא דוקא בישול במים אלא אף צלי קריא בישול כמו שמפרש רש"י הלאה מה שתשמישו כו' ומה שתשמישו ע"י צלי:

שם ל' ונתת אותם ללוים שומרי משמרת משכן ה' השי"ת מבאר שיתן רק לאותם שנשארו במחנה ושמרו משמרת משכן ה' אבל הלוים שיצאו משבט לוי במלחמה כמו משאר השבטים היה להם חלקם כתופשי המלחמה שם ל"א ויעש משה ואלעזר הכהן כאשר צוה ה' את משה אף אלעזר הכהן שהיה הדבר לטובתו עד העשירו לא חשק להעשיר אך חשקו לעשות רצון השי"ת:

(צ"ב ג') בתרגום וסיעת ובית קברתא דמשה כצ"ל ונ"ב והוא תרגום ונבו שבקרא וסיעת הוא תרגום של ושבם ולקמן פסוק ל"ח תרגם ואת נבו וית נבו ואת שבמה וית שבמה לשון תורה ולשון תרגום שוה ורש"י פי' ואת שבמה הוא שבם האמורה למעלה:

שם ט"ז ויגשו אליו ויאמרו גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו. נ"ב ואם תאמר למה צאן וטף של כל שאר השבטים יהיו מטולטלים כל ימי כיבוש וחילוק וצאננו וטפינו ישבו במנוחה ושלוה על מקומם עבור זה נחייב עצמנו כמו שאמרו בפסוק י"ז ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל ונהיה ראשונים למלחמה בראשי גייסות. שם ל' ואם לא יעברו חלוצים אתכם נראה לכאורה שלא יעברו כלל אתכם אלא ישבו בעריהם אשר בנו להם א"כ למה ונאחזו בתוככם בארץ כנען כלל היה היושר שלא ליתנם אחוזה בארץ כנען אף לא בעבר לירדן כי שם היו כל השבטים נלחמים עמהם בשוה והם לא רצו לעבור את הירדן לעזרת השבטים כולם כבר הוקשה זאת לר"י בתוס' ד"ה אי לא כתב (קדושין ס"א ע"ב ריש העמוד) וזה מתיקת לשונו וקשה וכי איזו סברא היא שישבו בבתיהם ויירשו עם אחיהם שיצאו למלחמה לכך נראה לר"י לפרש דפשטיה דקרא הכי אם יעברו חלוצים בראשי הצבא להיות ראשונים במלחמה בשכר טובה זו שיעשו עם אחיהם תנתן להם ארץ הגלעד ואם לא יתאמצו יותר מאחיהם ונאחזו וכו':

שם ל"א ויענו בני גד גו' את אשר דבר ה' אל עבדיך. נ"ב לא מצינו שידבר ה' מה אודותם אלא משום דלעיל כ"ג אמר להם משה והייתם נקיים מה' ושם כ"ג אמר ואם לא תעשון כן הנה חטאתם לה' ע"כ השיבו ח"ו לא נחטא ולא נעשה נגד רצון השי"ת אך את אשר דבר ה' אל עבדיך כן נעשה:

שם מ"ב ברש"י ותמהני מה ידרוש בשתי תיבות הדומות לה כו' נ"ב ע' בעה"ט:

מסעי

(ל"ג ב') ויכתוב משה את מוצאיהם נ"ב פי' יציאתם ממצרים למסעיהם למסעות אשר נסעו במדבר ממקום למקום ויציאתם ממצרים כבר היא לפנינו כתובים בספר שמות ועתה אומר ואלה הכתובים למטה המה מסעיהם למוצאיהם פי' שם המסעות שהיה להם במדבר אשר יצאו לשם ממצרים:

שם ד' רש"י ומצרים מקברים טרודים באבלם. נ"ב דקשה לרש"י אם הטעם שלא שמו מצרים עיניהם על ישראל והניחו להם לישראל לצאת ביד רמה היה מפני טרדת הקבורה מה ענין לכאן ובאלהיהם עשה ה' שפטים הלא קבורה לא שייך באלהיהם ע"כ פרש"י לא הקבורה הוא הטרדא אלא האבילות ואבילות שייך גם באלהיהם שאבלו על שנשפטו:

שם ל"ז ויחנו בהר ההר בקצה ארץ אדום נ"ב מציין אותו הר ההר מפני שהיה הר ההר אחר במקצוע צפונית מערבית המובא לקמן בתחומי א"י:

שם נ"א ברש"י כך אמר להם משה. נ"ב והלא מאמר השם הוא אלא מפני שכתב רש"י לקמן וכן מצינו שאמר להם יהושע כתב כאן שאותן הדברים אמר להם משה הזהירם על להבא ויהושע אמר להם באותו שעה בעודם בירדן:

שם נ"ה בתרגום מקפיכון נ"ב לשון הקף:

(ל"ה ד') רש"י אלף אמה סביב (עירובין נ"ו:) כצ"ל בא"ד הא כיצד אלפים הוא נותן להם סביב ומהם אלף הפנימים למגרש והחיצונים לשדות וכרמים. נ"ב רש"י מפרש כפי התוספתא המובא בגמ' שם והרמב"ם פוסק כ"כ כדברי אותו ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי שבתוספתא אבל לא כלשונו בתוספתא אלא כפשטות וסתם לשונו כמשנה (סוטה כ"ז ע"ב) שאלפים אמה הוה שדות וכרמים לבד האלף אמה מגרש ומשבש התוספתא מפני המשנה:

שם כ"ה ברש"י ד"ה אשר משח אותו וכו' בסה"ד אלא להביא את הנמשח בימיו. נ"ב פי' משנעשה זה רוצח שמחזירו במיתתו (מכות י"א) כצ"ל

תוכן העניינים

דבש תמר - א (תורה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה