אור ברסלב
דבש תמר - א (תורה) חומש ויקרא

דבש תמר - א (תורה)· רבי דוד טיטלבוים

חומש ויקרא

חומש שמות

ויקרא

(א' ז') ונתנו בני אהרן הכהן אש וגו'. נפלאתי לפניו ולאחריו כתיב בני אהרן הכהנים מכתיר הבנים בכתר הכהונה וכאן נטל העטרה מן הבנים ונשאר תפארת הכהונה רק לאהרן אביהם ואחשוב כי בגמ' (עירובין ס"ג יומא י"ג) מובא ברייתא שלא מתו נדב ואביהוא אלא מפני שהורו הלכה בפני משה רבן שדרשו מעצמן מזה הפסוק שמצוה להביא אש גם מן ההדיוט אע"פ שאש יורדת מן השמים וחטאו בזה כי היה להם לשאול את משה רבינו וגם הוא היה מצוה אותם להביא אש מן ההדיוט וזאת מרומז באותו קרא עצמו על נדב ואביהוא אשר הם הראשונים בעבודה זו ובלתי שאלת רבן והיה מה שהיה ונתגעלו ונלקח מהם שם כהנים לדורי דורות כי בנים לא היו להם על כן כתיב בני אהרן הכהן כי אהרן הכהן ולא אותן הבנים:

שם ט"ו ומלק את ראשו והקטיר הראש המזבחה בלא מיצוי אם כבר עשה כן ונמצה עכ"פ דמו של הגוף ובדיעבד כשר בכך אף שלא מצה דם הראש ומלק והקטיר הוא פועל עבר ונמצה לשון יתפעל וז"ל ספרא ונמצה דמו דם כולו אוחז בראש ובגוף ומצה משניהם עכ"ל וז"ל המשנה (זבחים פ"ו מ"ו) מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף פסולה מיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש כשרה ע"כ וע' רמב"ן:

(ב' ה') ברש"י וכולן טעונות ג' מתנות שמן בלילה ויציקה ומתן שמן וכו' כצ"ל:

שם ב' י"ד קלוי באש. פרש"י ז"ל שמיבשים אותה על האור שאלולי כן אינה נטחנת בריחים:

גרש כרמל. פרש"י בקיצור על ראשון ראשון גרש פירושו גרוסה כרמל פירושו בעודה לחה ואח"כ מפרש כל אחד בפני עצמו באריכות גרש לשון שבירה וטחינה וכו' ואח"כ מפרש כרמל בעוד הכר מלא ומלאה בקשין שלה פי' שאז היתה נקצרת ויצא מזה פי' גרש כרמל שהיה שובר וטוחן את השעורים אשר היתה כרמל בשעת קצירה אבל בשעה ששוברה וטוחנה כבר היתה יבשה ובזה מיושב אשר לכאורה נראה כי רש"י ז"ל סותר א"ע חלילה שמתחלה כתב שלולי שמיבשין אותה לא היתה נטחנת והיתה יבשה בשעת טחינה ואח"כ כותב גרוסה בעודה לחה אבל לא כן הוא רש"י ז"ל אינו סותר א"ע אבל כונתו כמו שפרשנו:

(ד' ב') בפרש"י ז"ל מכל מצות ה' פרשו רבותינו אין חטאת באה אלא על דבר שזדונו לאו וכרת ושגגתו חטאת ע' הוריות (דף ח') שמקשה תוס' שם על כה"ג ושגגתו חטאת מיותר:

שם י' כאשר יורם. כאותן אימורין כו' כצ"ל. וע' רש"י פסוק כ"ו. בעל הטורים ג' ז' אם כשב והוא יותר גדול כדכתיב והכשבים הפריד יעקב כצ"ל:

שם ד' ז' מזבח קטרת הסמים בפרשת כהן משיח כתיב מזבח קטרת הסמים ובפרשה שאחריה כתיב המזבח לבד לפי שהכ"ג מתעשר בקטרת הוסיף לומר קטורת הסמים כצ"ל:

ד' כ"ז בעשתה בגי' אם כולה ולא מקצתה ונ"ב וכן בגי' אם מקצתה ולא כולה כפרש"י לעיל פסוק ב':

צו

(ז' ל') פרש"י ז"ל ע"פ הגמ' לאינם בקיאים כמוני צריך ביאור רש"י ז"ל הקדים לפרש הכהן האמצעי שחז"ל דרשו מן המקריב ומן ידיו תביאינה שהבעלים והכהן שניהם מניפין ואח"כ מפרש את מעשה כהן הראשון את החלב על החזה יביאנו הכהן הראשון כשמוציא האימורין מן הבהמה בבית המטבחים נותן על ידו החזה והחלב עליו וכשנותנו ליד הכהן לאו דוקא שאינו נותנו ליד הכהן אלא מפני שרוצה לפרש מעשה ג' הכהנים אומר ליד הכהן אבל באמת הכהן הראשון המביאו מבית המטבחים נותנו ליד הבעלים ובא הכהן השני ומניח ידו תחת יד הבעלים ומניף ולאחר התנופה נותנו לכהן השלישי המקטיר:

(ח' ח') חצי התורה בפסוקים זאת היא לפי המסורה שלפנינו פסוקי בראשית 1534 שמות 1209 ויקרא 859 במדבר 1288 דברים 955 וסה"כ כל פסוקי התורה 5845 וכשתחלק לשנים צריך אתה לעשות מחצית הראשון 2922 פסוקים ופסוק אחד לאמצעי ואחר הפסוק האמצעי יעלה לך כ"כ 2922 ויעלה יפה עם הפסוק האמצעי 5845 ונרשם יפה על הפסוק ח' בקאפיטל ח' שהוא האמצעי כי מתחלת ויקרא עד שם 179 פסוקים ותצרף אותם לפסוקי בראשית ושמות נמצא 2922 והפסוק הח' הוא האמצעי ומפסוק ט' והלאה עד סוף ספר זה 679 פסוקים ותצרף אותם לספר במדבר ודברים תמצא כ"כ 2922 ואחר שאמרו חז"ל בפסוקי נמי לא בקיאינן והנה בעל המסורה רק לפי שהיה לפניו התורה לפסוקיו כך כתב ונתן עליהם סימנא אמרתי אעשה כן גם אני וספרתי ומניתי ומצאתי חילוק קטן בין החומשים שלפנינו ובין החומשים שלפני המסורת היינו בבראשית פחות פסוק אחד כי בחומשים שלנו רק 1533 ובספר שמות פסוק אחד יותר היינו 1210 פסוקים גם בספר דברים פסוק אחד יותר נמצא בס"ה בכל התורה כולה פסוק אחד יותר והמה 5846 נמצא הציון על חצי התורה בפסוקים צ"ל בין פסוק ח' לפסוק ט' והוא ממש חצי התורה פסוק ח' לפניו ונמצא מתחלת ספר ויקרא עד שם 180 פסוקים תצרף אותם לבראשית שמות כפי מספרם אשר לפנינו בספרים אשר אתנו תמצא 2923 והפסוק ט' למטה למחצית השני ותתחיל למנות מפסוק ט' עד סוף זה הספר ויקרא תמצא 679 תצרפם לבמדבר דברים כמספרם אשר עתה לפנינו תמצא כ"כ 2923:

אבל ספרי תורה שהיה בימי הסופרים שמביא הגמ' (קדושין דף ל') היו מצוינים הפסוקים באופן אחר כי שם מביא ברייתא ת"ר חמשת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה הוי פסוקי ס"ת ואנכי איני יודע עד מה איך היו הפסוקים מצוינים לפני חז"ל ואיך לפני המסורת אך את אשר לפנינו מניתי וספרתי ורשמתי:

שם ל' ומן הדם אשר על המזבח פי' דם שנשאר אחר הזריקה על המזבח:

שמיני

(י' ד') ויקרא משה א"מ וא"א בני עוזיאל דוד אהרן. נ"ב היה לו לומר בני עוזיאל דודו אך מפני שרצה אמר אליהם קרבו שאו את אחיכם וזה רק משום שהיה דוד אהרן לפיכך המה קרוביהם שני בשלישי:

(י' א') אשר לא צוה אותם. לפי דעת ר' אליעזר המובא ברש"י והוא (יומא י"ג) אשר לא מתו בני אהרן אלא ע"י שהורו הלכה בפני משה רבן שאם שאלו היה גם הוא מצוה להם להביא אש מן ההדיוט מן ונתנו לעיל א' ז' כפרש"י שם יהיה פירוש אשר לא צוה אותם אשר עדיין לא צוה אותם:

שם ו' ויאמר משה אל אהרן ולא' ולא' בניו ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו וידע משה כי אצל אהרן פעל שלא יתאבל על בניו כאשר צוה השי"ת כי וידום אהרן אבל מתנועת פני אלעזר ואיתמר הבין משה כי יצר להם שלא יקוננו ויבכו על אחיהם קדושי עליון הפך משה פניו כנגד הבנים ויאמר להם ואחיכם פי' ובדבר אחיכם אל תדאגו שלא יהיה מי מקונן ובוכה עליהם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה' רק אתם בל תתאבלו ואל תעשו שום סי' אבלות:

(שם י"א ד' ה' ו') חושב שלשה מינים אשר המה מעלה גרה והסימן טומאה אשר פרסה אינם מפריסים ובסימן הטמא זה כתיב אצל כל אחד מהשלשה מינים באופן אחר בגמל בלשון הוה ופרסה איננו מפריס עתה ובשפן בלשון להבא ופרסה לא יפריס שסופן אינם מפריסים ואצל ארנבת בלשון עבר ופרסה לא הפריסה שתחלתן אינם מפריסים נמצא שחושב סימן הטומאה מבהמה וחיה היה הוה ויהיה להגיד לנו שסימן טומאה אצלם אינו שוה לסימן טומאה אשר אצל דגים וחגבים אשר אם הלך הסימן טומאה ובא הסימן טהרה טהורים וכן אם היה להם סימן טהרה אף כי הלך ובא הסימן טומאה נשארו טהורים חולין ס"ה ס"ו אבל סימני בהמה וחיה אינן כן אם רק היה להם הסימן טומאה ואיננו עתה או שיבא הסימן טומאה אחרי כן או שלא היה ולא יהיה אבל עתה ישנו הסימן טומאה בכל האופנים טמאה:

שם י"ג י"ד ט"ז י"ז י"ח י"ט חסר בתרגום ט"ז פעמים וית אשר בתרגום יונתן לא חסר אחד מהם ובת"א שלח בו יד מעתיק או מדפיס ושמט את הט"ז וית ומשמש בוא"ו המוסיף במקומם אבל אין כן דרך הת"א רק מעתיק תמיד תיבה בתיבה ואם הקרא ואת מתרגם וית ואם בקרא וא"ו מתרגם כ"כ בוא"ו המוסיף כמו שמצינו אצל המשכן וכליו בפרשת תרומה והלאה עד סוף ספר שמות שם ירבו ואת ככוכבים ולא נשמט בת"א במקומם וית אף אחד ע"כ הוא בטח שנשתבש וצ"ל בכל אחד במקום ואת וית כמו בת"י והן המה וית נשרא וית ער וית עזיא י"ד וית דיתא וית טרפיתא וית ט"ז ציצא וית ציפר שחפא וית נצא י"ז וית קריא וית שלי נונא וית קפופא י"ח וית בותא וית קאתא וית ירקרקא י"ט וית חוריתא וית נגר טורא וית עטלפא והרבים נכשלים בקראם ש"מ וא"ת והני ט"ז תיבות קורים מקרא בלא תרגום כלל וע' ש"ע סי' רפ"ה עד כמה הדבר מגיע וכיון דכתיב ואת צ"ל נגדו בת"א וית כמו בת"י ואלו המדפיסים לדידי צייתי ידפיסו כל וית הנ"ל ואם לא עכ"פ מחויב כל יחיד החרד על דברי חז"ל לרשום בחומש שלו כל הני וית אשר לא ישכח בקראו שנים מקרא לתרגם גם אותן וית:

תזריע

(י"ג א') וידבר ה' אל משה ואל אהרן. ת"א ומליל ה' עם משה ועם אהרן נ"ב בכל מקום שנאמר ויאמר ה' אל משה ת"א ואמר ה' למשה ובכל מקום שנאמר וידבר ה' אל משה ת"א ומליל ה' עם משה כי אמירה הוא כמו האדון מצוה ואומר לעבדו עשה כך ואינו רוצה לשמוע כלל מה שיאמר העבד על ככה ודיבור הוא כמו מלך מדבר עם שר משריו ומצוה לו אשר יעשה כך וכך ורוצה. גם דעת השר בזה ומדברים יחד בזה וזה הכבוד חלק הת"א רק למשה אבל לאהרן אף שנאמר י' ח' וידבר ה' אל אהרן ת"א ומליל ה' לאהרן ושם י"ב וידבר משה אל אהרן מתרגם עם אהרן כיאות לאחים המדברים זה עם זה וכן י"א א' וידבר ה' אל משה ואהרן מתרגם עם משה ולאהרן אף שדיבור אחד הוא מתרגם למשה עם ולא כן לאהרן וכאן שינה רש"י ז"ל דרכו ומתרגם עם משה ועם אהרן וכן במדבר י"ח ח' וידבר ה' אל אהרן מתרגם עם אהרן וכן בכל שאר וידבר ה' אל משה ואל אהרן מתרגם עם משה ועם אהרן ונ"ל לשבש כל אותן המקומות מפני פסוקים אחדים הנ"ל אשר רק למשה ניתן הכבוד הזה שדיבר הקב"ה עמו כדבר איש אל רעהו ככתוב פה אל פה אדבר בו ות"א ממלל עם ממלל מללנא עמה והוא מה שכתב רש"י ז"ל סוף פרשה צז וידבר אליו למעט את אהרן מן הדברות:

שם ד' ועמוק אין מראה. פי' רש"י ז"ל לא ידעתי פירושו נ"ב האי ועמוק אין מראה אין פירוש שנראה באספקלריא המאירה שאינגו עמק מן העור אלא מראה הנגע והעור שוה הוא דבר שלא יוכל להיות כיון שהנגע לבנה מוכרח להיות מראה עמוק מן העור אלא כך פירושו באמת הנגע עמוקה אך כל שהוא כמעט אינו ניכר כלל ואם ישאל איש לרעהו ראית הנגע העמוקה הוא ענהו לא ידעתי וזה כונת רש"י ועמוק אין מראה פי' לא ידעתי אך רש"י היפך לשונו הזהב דרך מליצה ואומר "לא ידעתי" פירושו והת"י והרשב"ם מפרשי כך לבאר היטב ועמק אין מראה פי' שאינו עמוק כל כך:

שם ו' והנה שאת לבנה בעור. פי' שאת גבהות הבשר ע"י לבנה אשר בעור שהלבנה עמוק נראה הבשר גבוה לכן ת"א והא עמקא חורא:

שם י"ב את כל עור הנגע. נ"ב פי' את כל עור בעל הנגע כמו לעיל ד' והסגיר הכהן את הנגע שפירושו את בעל הנגע וכמו שכתוב בסמוך והנה כסתה הצרעת את כל בשרו וטהר:

מצורע

(י"ד ב') והובא אל הכהן. פי' והובא הדבר אשר פלוני המצורע הגיע יום טהרתו באזני הכהן ויצא הכהן וכו' ובאופן אחר י"ל כי או או קאמר והובא המצורע אל הכהן בעיר שאינו מוקף חומה ויצא הכהן בעיר המוקף חומה כי המצורע אינו משתלח אלא מעיר המוקף חומה כדאיתא כלים פ"א משנה ז':

שם ו' את הצפור החיה וכו'. וכתב שם רש"י ז"ל אבל העץ והאזוב כרוכין יחד בלשון של הזהורית כו' ע"ש בש"ח אות כ' שעיקם עליו הפירוש כי אשתמיטתיה משנה מפורש נגעים פ' י"ד משנה א' וז"ל שם וכרכן בשירי הלשון ופי' הרע"ב עץ ארז ואזוב ושני תולעת היה מניחן יחד ושני תולעת הוא לשון זהורית והיה יוצא שירי הלשון לעודף על עץ ארז ואזוב והיה כורכן באותן השיריים שלשתן באגודה אחת ובזה מדויק יפה שכאן ממצע הקרא שני תולעת בין עץ ארז ואזוב וכן אצל טהרת הבית לקמן מ"ט מפני שהיה מונח בתוכם ולקמן נ"א כתיב התולעת שני באחרונה על שם שהיה כרוך עליהם:

שם י"ג בש"ח אות א' נשתבש וכצ"ל שיהא האשם מצורע מתן דמים שלו ככל האשמות שהוא למטה וכו' ושם אות ב' דהא הכהן לאו מחוסר כפורים הוא כו' כצ"ל:

(ט"ו ז) כתיב עליו מהמסורה חצי הספר בפסוקים. פי' הוא הממוצע כי ס"ה פסוקים בספר זה 859:

אחרי מות

(ט"ז י"ד) בעה"ט ט"ז על מזבח הזהב עם שיורי הדם שעל מזבח החיצון כו'. נ"ב פי' השבע הזיות שעל המזבח הזהב ושפיכת השיריים אל יסוד מזבח החיצון הרי שמונה ועל שהיו מעורבים דם הפר ודם השעיר כל אחת לשנים יחשב הרי ששה עשר והנתינה על הקרנות לא קחשיב:

שם כ"א איש עתי ע"ש רש"י וש"ח אות נ' ואפשר עוד לפרש איש עתי איש שהעת פנוי לו (איין צייטיגער מענש) שהוא בור תפלה ותחנה אינו יודע אף צורות אותיות אינו מכיר ויש לו עת פנוי ביוה"כ וחבריו אנשי שדות כמוהו רצים אחריו ותולשים בשערו וממהרים עליו לבוא לצוק כדאיתא בגמ' ולא לרב ולא רבנים עושים כזאת:

שם כ"ד ברש"י ואת עולתו איל לעולה האמור למעלה כו' ואת עולת העם ואיל לעולה האמור למעלה נ"ב גם בעלתו כתיב ואיל כמו בעולת העם אך בעולת העם ואיל אחד לעלה ע"כ צ"ל כאן ברש"י כמו כן ואת עלת העם ואיל אחד לעולה האמור למעלה:

(י"ח י"ד) ערות אחי אביך כו'. פי' רש"י ומה היא ערותו אל אשתו לא תקרב רש"י מפרש פשטיה דקרא אבל בגמ' סנהדרין נ"ד מפורש דכאן ערות אחי אביך לד"ה ממש:

שם כ"א למלך רש"י ז"ל מפרש ועושין שתי מדורות גדולות ומעבירין כו'. היינו פשטיה דכתיב להעביר אבל הרמב"ם פוסק שם כרבא דאמר כמשוורתא דפוריא ופרש"י שם שהיתה חפירה בארץ והאש בוער בו והוא קופץ משפה לשפה כדרך התינוקות קופצים בימי הפורים ע"כ:

קדושים

(י"ט ה') בעה"ט תזבחהו חסר ו' שאין שנים שוחטין זבח אחד ע"כ נ"ב גם שלא יהיה אחד שוחט שני זבחים (חולין כ"ט):

שם י"א לא תגנובו קשה בשלמא לא תכחשו לא תשקרו שפיר כתיב בלשון רבים דעליהם קאי איש בעמיתו אבל על לא תגנבו לא שייך עליו לומר איש בעמיתו למה כתיב בלשון רבים וי"ל כי בגמ' (ב"מ ס"א:) איתא לא תגנבו דכתב רחמנא ל"ל לילף מריבית ואונאה שהרי מחסרו ממון ומשני לא תגנבו על מנת למיקט לא תגנבו ע"מ לשלם כפל שרוצה להנות את חבירו וכזאת עושין בפני הבריות ומגיד לחבריו שלא יחשדוהו לגנב ממש ע"כ כתיב בלשון רבים (מהר"ם שיף שם):

שם ט"ו בצדק תשפוט עמיתך כתב בעה"ט פי' במזל צדק וצדק משמש ביום ב' וביום ה' בתחלתו נ"ב פי' לפירושו ביום ב' תחלת הלילה וביום ה' תחלת היום צא וחשוב מאור ליום ב' שעה 6 עד יום ה' בוקר 6 אתה מוצא פ"ד שעות ושבעה ככבי לכת משמשים כל אחד שעה כסדר שצמחנכ"ל וחוזרים חלילה בפ"ד שעות י"ב פעמים ויבא צדק על מקומו ה' בוקר:

שם י"ח רש"י לא תקום אמר לו השאילני מגלך למחר כו' זו היא נקימה ואיזו היא נטירה א"ל השאילני את קרדומך כו' למחר א"ל השאילני את מגלך אמר לו הא לך ואיני כמותך בגמ' איתא למחר א"ל השאילני חלוקך ושפיר נכון יותר שחלוק שוה יותר מקרדום ושפיר קאמר ואיני כמותך שאתה לא רצית להשאיל לי קרדום ואני משאילך אפילו חלוק אבל לגי' רש"י קשה הלא ישיב לו מגל גם אני הייתי משאילך:

שם כ"ו בעה"ט סמך לא תאכלו על הדם לרבעי לומר שאסור לאכול בלא ברכה כרבעי בלא חילול כצ"ל:

(כ' א') עם הארץ ירגמהו. ת"א עמא בית ישראל וכן בפסוק ד' מתרגם כן עמא בית ישראל ולעיל ד' כ"ז מעם הארץ בעשותה ת"א מעמא דארעא וגם שם לאו דוקא עם הארץ איש שדה אינו בן תורה אלא אפי' גאון הגאונים אם אינו מלך ולא כהן משיח וגם לא יחד עם כל הסנהדרין עם הארץ יקרא והיה לת""א גם שם לתרגם ואם חד יחוב בשלו מעמא בית ישראל אך ידוע כי ת"א על הרוב אינו מוסיף כלום רק מעתיק מלשון תורה ללשון תרגום רק פעמים ימצא שמוסיף פי' ע"פ חז"ל והנה כאן דרשו חז"ל כמובא ברש"י עם שבגינו נבראת הארץ עם שעתידין לירש את הארץ על ידי מצות הללו למען לא יעמדו מרחוק היהודים היפים ויאמרו מה להם ולצרה הזאת לזרוק אבן באנוש ויטילו על המון עם שהמה יעשו זאת ע"כ דרשו חז"ל לעורר כל בית ישראל אשר לא יכבדו עצמם אלא יכבדו השי"ת ויבזו עצמם על כבוד השי"ת וזהו כבודם התכבדו מכובדים ולא הנכבדים עצמם ובזה יתקיים בהם שבגינם נברא הארץ ויזכו לירש את הארץ בזכות המצוה ובזה ירוצו ויחושו המכובדים ויקדימו איש את רעהו לקיים המצוה בו ולא באחר וכן הת"א הלך בעקבי חז"ל ופי' עמא בית ישראל אבל ואם נפש אחת תחטא הניחו חז"ל ולא דרשו כזאת כי לא שייך כלל גם ת"א הניח על פשוטו כי לא יאונה לצדיק כל און ולא רצה למדוד חטא על כל עמא בית ישראל רק על עמא דארעא שם כ' ב' בת"א ולבני ישראל תימר כצ"ל:

שם ג' רש"י למען טמא את מקדשי נ"ב פי' ששם נמי לא מקדש ממש אלא העבודה שעובד:

שם י' רש"י ואיש פרט לקטן. מקשה הש"א וא"ת פשיטא הא לאו בר עונשין וי"ל כו' ע"ש ותרוצו אינו שוה לי כי לא מציתי בו טוב טעם ובחרתי מה שמתרצים במלי תוס' (קדושין י"ט) ד"ה איש (ערכין ג') ד"ה למעוטי דה"א משום קלון האשה יתחייב הקטן דומיא דבהמה הנרבעת דלקמן ט"ו קמ"ל:

שם כ"ה מקדים הקרא בבהמה הטהורה לטמאה ובעוף הטמא לטהור כדאיתא (חולין ס"ג:) מלתא בטעמא למה מנה הכתוב בבהמה הטהורים ובעוף הטמאים וכשבאנו להבדילם התורה מלמדנו בבהמה הטהורים ואנחנו יודעים הטהורים לקרבם לנו ולפינו והשאר לרחק ולשקץ ובעוף אנחנו יודעים להבדיל הטמאים לרחק ולשקץ והשאר לקרב:

אמור

(כ"א ב') לאמו ולאביו כאן אצל כהן הדיוט שקמ"ל שלהם יטמא מקדים לאמו אף שאביו עודנו חי ועל בעל האשה החיוב התעסקות קבורתה ולא על הבן בכל זאת מותר גם לבן לטמא לאמו ואצל כ"ג לקמן שלא יטמא רבותא טפי אף שאביו אינו חי ועל הבן קבורתה אעפ"כ לא יטמא ע"כ כתיב שם לאביו ולאמו לא יטמא:

שם ד' לא יטמא בעל בעמיו כאן תרגם אונקלוס על בעל רבא כמו כל בעל שאינו סמוך לאשה:

שם ז' זונה וחללה גרושה לא יקחו חשב החמור חמור קודם בדרך לא זו אף זו ולקמן י"ד אצל כהן גדול עיקר לאשמועינן שגם אלמנה לא יקח אבל אינך שלש מק"ו יש ללמוד אלא שטרח וכתב לה קרא ע"כ מקדים אלמנה וכיון שמתחיל בהקל שבהם מונה כן כולם הקל הקל תחלה גרושה חללה זונה בדרך זו ואצ"ל זו:

שם י' בעה"ט והכהן הגדול ה' גדול מאחיו בנוי. בכח. בעושר. בחכמה. ובשנים ע"כ והאי ובשנים זר מאד היכן מצינו שהכהן גדול היותר זקן מכל הכהנים ובתוספתא יומא פ"א איתא ובמראה וכן מעתיק הרמב"ם בה' כלי המקדש פ"ה ה"א בנוי בכח בחכמה בעושר במראה ואם כי כלשון בעה"ט כן הוא במדרש רבה ברור כשמש שים במדרש נשתבש מיד המעתיקים ונתחלף להמעתיקים ה' דברים דהכא בה' שהאב זוכה לבן עדיות פ"ב מ"ט ושם איתא ובשנים ושייך שפיר וכאן בבעה"ט וכן במדרש כדי להקטין ולקרב השיבוש לאשר היה אמרת שהיה כתיב בפנים היינו שיהיה יפה תואר ויפה מראה והיינו הך במראה דאיתא בתוספתא וברמב"ם:

שם כ"ב לחם אלהיו. בעה"ט הפסוק מתחיל בל' ומסיים בל' רמז לששים מומין באדם ע"כ נ"ב הרמב"ם ביאת מקדש פ"ו מונה מספר למומין חמשים באדם ובבהמה המחלל העבודה ולוקה תשעים באדם לבד לוקה ולא מחלל ב' יש שאינן אלא מפני מראית עין ועליהם אינו מחלל ואינו לוקה ע"כ לא ידעתי הני ששים נגד מי ואפשר לומר שצ"ל מתחיל ומסיים בל' ול' בתוכו רמז לצ' מומין שבאדם לבד:

(כ"ג כ"א) בזה הפרשה קורא לכל מועד בשמו וכמו שייעד בתחלתם אלה מיעדי וגו' אשר תקראו אותם בשמם לכל אחד במועדו וכן אנחנו מוכיחים אותם בתפלה והנה קורא כאן חג המצות יום הזכרון יום כפורים חג הסוכות חג עצרת ע"כ כתיב הכא כ"כ איך לקרוא שם זה החג ואומר וקראתם בעצם היום הזה כעצמו של יום שהוא ממחרת השבת השביעית ות"א שבועתא שביעתא כן תקראו אותו שביעית וכדכתיב פ' פנחס בשבעותיכם מקרא קודש ובפ' ראה שבעה שבעות תספר לך ועשית חג שבועות:

רש"י שם כ"ב מה ראה הכתוב ליתנה באמצע הרגלים פסח ועצרת מכאן ור"ה ויו"כ מכאן ללמדך וכו' ע"כ בפשטות נ"ל שהוא בסדר נכון אחר פסח שהיו מקדימין לקצור שעורים לעומר טרם שהתחילו העם לקצור לעצמם וכן חטים מהרו להקדים לקצור טרם שיקצרו הבעלי שדות עבור שתי הלחם שהמה בכורים ואחר שבועות התחילו כל בעלי השדות לקצור עוד קודם ר"ה והיה התבואה מונח בשדה עד חג האסיף וכיון שעיקר הקצירה לכל היא בין שבועות לר"ה כתיב ביניהם המצות הנוהג בשעת קצירה פאה לקט:

שם שכל הנותן לקט שכחה ופאה כו' אגב רהיטא דמרגלי בפומא הני תלת הכניס המעתיק גם כאן שכחה אבל שיבוש הוא כי לא שייך לומר על שכחה כל הנותן כי אינו נותן רק שכח וגם לא שייך על שכחה לומר מה ראה הכתוב ליתנה באמצע כיון דלא כתיב כלל הכא:

שם ל"ח מלבד שבתות אף שגם שבת נאמר כאן אך לאשר לא כתיב קרבנה ע"כ נאמר עתה מלבד הקרבן אשר מקריבין בשבת ובפי' לת"כ מצאתי שיכול כשחל יו"ט בשבת ידחו מוספי שבת קמ"ל בזה מלבד שבתות ה' אשר גם מוספי שבת יקרבו:

שם מ' הדר פרש"י הדר באילנו משנה לשנה וזהו אתרוג ואפשר עוד לומר על אתרוג הדר בבית לעולם שנמצא אצלי י"ג אתרוגים מי"ג שנים תרל"ט עד נ"א ולא שלט בהם רקב המה קשים כאבנים אבל שאר פירות כשמשהים אותם נרקבים:

(כ"ד ט') כי קדש קדשים הוא לו מאשי ה'. פי' מלבונה זכה שהיתה אשה לה' היו החלות כשריים:

בהר

(כ"ה י"א) יובל היא לא תזרעו ולא כתיב הכא וכרמך לא תזמור כדכתיב אצל שמיטה לעיל ד' דשם כתיב שדך לא תזרע ואין כרם בכלל שדה ע"כ כתיב וכרמך לא תזמר אבל הכא דכתיב סתם לא תזרעו קאי על שדות וכרמים וגם זמירה בכלל זריעה כדאיתא שבת (ע"ג ע"ב) תני הזורע והזומר כו' מלאכה אחת הן ע"כ:

שם י"א בעה"ט לנדה היתה כמנין נדה כצ"ל וכן כתיב איכה א' ח' על לנידה היתה לנידה מלא יוד ושפיר אומר בעה"ט כמנין נידה עולה ס"ט ויום של שנה האחרון חשיב שנה הרי שבעים:

שם ט"ו במספר שנים אחר היובל. פי' לפי מספר השנים אשר אחריהם יהיה היובל כמו קדמו שרים אחר נוגנים וכן פרש"י דעו כמה שנים יש עד. היובל וכו':

שם ט"ז ברש"י ד"ה תרבה מקנתו ממכרה ביוקר כצ"ל. ופי' שיהיה המכירה ביוקר ושפיר קאי על הלוקח כי עם הקונה מדבר כסיפא דקרא כי מספר תבואות הוא מוכר לך:

בחוקותי

(כ"ו ח') ורדפו מכם פרש"י מן החלשים שבכם ונגד חמשה חלשים יהיה מאה גבורים אשר רבבה ירדפו הה"ד ומאה מכם רבבה ירדופו:

(כ"ז כ"ב) רש"י ד"ה ואם את שדה וגו' יגאל בדמים הללו הקצובים לשדה אחוזה נ"ב והרמב"ם ערכין פ"ד הלכה כ"ו כתב שמין אותה בדמיה ורואין כמה היא שוה עד היובל וע"ש במשנה למלך שמקשה על רש"י דהכא ויותר קשה לי שרש"י בערכין (כ"ו ע"ב) ד"ה כשדה מקנה מפרש אם בא לפדותה פודה בשויה וההכרח לפרש ולומר שאין כונת רש"י הקצובים במקדיש שדה אחוזה אלא כונתו במוכר שדה אחוזה ומאי הקצובים הקצובים שם שהוא לפי הדמים שמכר ולפי השנים נשאר עד היובל כן הכא בשוייה במקום אשר שם דמים שמכרה ולפי השנים שנשאר עד היובל יתן שוייה. שם ואם לא יגאל וימכרנה גזבר או אם לא יגאל הוא ע"כ והלשון אינו מובן והרא"ם מוחק לא השני וגורס או אם יגאל הוא ותוס' ערכין כ"ו ע"ב ד"ה שדה גורסו ומפרש או לא יגאל הוא אף לא מכרה גזבר ולדעתי הקלושה הייתי מסתפק עם פי' התוס' ולא לשבש הספרים אבל התוי"ט בוחר גי' הרא"ם:

תוכן העניינים

דבש תמר - א (תורה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה