דבש תמר - א (תורה)· רבי דוד טיטלבוים
חומש דברים · עקב
(ז' י"ט) המסות הגדולות וגו' אשר הוציאך. פי' כמו כאשר וקאי אדלעיל אשר עשה וגו' כאשר הוציאך בעת אשר הוציאך כן יעשה וגו':
שם כ"א לא תערץ וגו' עד גדול ונורא ומשתראה וגו' ונשל עד לא תוכל כלותם מהר אל תהרהר ח"ו לומר איה גדלו איה מוראו כי לטובתך עצר בעדך מלעשות חיל פן תרבה וגו' ולא תדאג לכל עת ונתנם גו' והמם גו' ונתן גו' והאבדת גו' ואז לא יתיצב וגו':
(ח' ח') בת"א והיא עבדא דבש. הלשון מגומגם אבל בת"י איתא ארע דמן זייתהא עבדין משח ומן חמרייהא עבדין דבש:
שם ט' בת"א ארעא די לא בעצורין. נ"ב אינו יודע לפרש אבל בס"א די לא במסכנו:
(ט' י') ויתן ה' אלי וגו' כתובים באצבע אלהים. נ"ב כמו אצבע אל' הוא (שמות ח' ט"ו):
שם כ"ח מבלי יכולת ה' להביאם. פי' מעולם לא היה יכולת וגם ה' ידע שאין יכולת להביאם ולא להביאם הוציאם אלא להיפך ומשנאתו אותם הוציאם להמיתם:
(י' א') רש"י ואמר לי פסל לך ואח"כ ועשית ארון ואני עשיתי ארון תחלה שכשאבא והלוחות בידי היכן אתנם נ"ב פי' אף כי אמר לי השי"ת ועלה אלי ההרה ואח"כ ועשית אבל הבנתי כונת השי"ת שאעשה הארון טרם שאעלה כדי שיהיה נכון בבואי ליתנם בו ומה שמסמיך השי"ת העליה לפסל לך שני לחות אבנים הוא שיעלה ויקח האבנים עמו ואם היה השי"ת אומר פסל לך ועשית לך ועלה היה משמע שגם הארון יקח עמו ההרה ושמתם שם בארון ותרד עם הארון והלחות בתוכם ע"כ הפסיק השי"ת ועלה אלי בין פסל לך ובין ועשית לך אבל דעת השי"ת כ"כ שטרם העליה יהיה העשיה ופי' ועשית לך כבר:
שם י' ואנכי עמדתי בהר וגו' לא אבה ה' השחיתך. נ"ב פי' כי באמת מעולם לא אבה ה' השחיתך כי בצרתכם כביכול לו צר והיה עומד ומצפה שאתפלל בעדכם לפיכך וישמע אלי גם בפעם ההוא:
שם י"ב מה ה' שואל מעמך כי אם וגו' ליראה ללכת לאהבה ולעבוד לשמור מצות וחוקים ולהשי"ת אין מזה שום טובת הנאה והכל לטוב לך שואל מעמך שתטיב לך וראוי שתעשה כל התפעלות להטיב לך אפילו בטלי חיים רצים אחר טובתם ואם תאמרו הלא לה' הארץ ומלואה ואל' כל העמים למה דורש טובתנו יותר מטובת כל העמים ע"ז משיב הן אמת כן האל ה' א' השמים וגו' אבל רק באבותיך חשק ה' וגו' ויבחר וגו' בכם מכל העמים כיום הזה ודורש טובתך:
שם י"ז סוף פסוק ולא יקח שוחד פרש"י לפייסו בממון נ"ב פי' בצדקה יקבל שכר צדקה אבל העון לא יכופר בו:
(י"א ו') ואשר עשה לדתן וגו' סו"פ בקרב כל ישראל פרש"י ומה אני מקיים בקרב כל ישראל אמר לו שנעשית הארץ מדרון כמשפך ואע"פ שעמדו בקרב כל ישראל וגם כל ישראל עמדו על המדרון מ"מ כל ישראל נשארו על מעמדם ובמקום שהיה אחד מהם היה מתגלגל למקום הבקיעה:
שם י"א והארץ וגו' ארץ הרים ובקעות אעפ"כ לא תצטרך לעלות המים מן הנמוך לגבוה כי למטר השמים תשתה מים ומשקה גבוה כנמוך שם י"ד ואספת דגנך ותירשך ויצהרך. נ"ב שלך ולא של אחרים:
שם כ"ד כל המקום וגו' מן המדבר. נ"ב אדום ומואב ועמון אשר סבבו אותם ב"י בלכתם במדבר עתידין להסתפח לארצנו הקדושה.